מריאן פיית'פול
סליחה, במי מדובר? הזמרת הבריטית הכי מתקמבקת בהיסטוריה חוגגת בסוף החודש יום הולדת 75 עם ארבעה עשורים של קריירה רצופת תהפוכות, קול פעמונים זך שנשבר ונסדק והתגלגל להיות מרשים עוד יותר, ובלדה על אחת, לוסי ג'ורדן, שמילותיה נכתבו על ידי של סילברסטיין אך הפכה בפיה להמנון של הנשים שגילו פתאום, בין הכביסה לבישול, שהחיים דילגו עליהן.
16 צפייה בגלריה
יופי גבעולי, דק ועדין, מעורבב עם אלכוהול, סמים ועישון כבד. 1965
(צילום: Getty Images)
פיית'פול היא אנגלייה ממשפחת אצולה, עם קצת שורשים יהודיים, שנסיבות החיים שידכו אותה ללונדון הבוהמיינית של שנות ה-60 ובעיקר אל להקת הרולינג סטונס. ההסתופפות בחברתם הביאה לה כמה להיטים גדולים (הגדול מכולם היה As Tears Go By), רומן מתוקשר עם מיק ג'אגר, וסמים, המון סמים.
משם והלאה, החיים של פיית'פול הפכו לכביש מהיר אל המקומות הכי נמוכים שיש, עם התמכרות לסמים, מעצרים משטרתיים, הפלה, אנורקסיה, ניסיון התאבדות, מנות יתר ומגורים ברחוב. את רוב שנות ה-70 בילתה פיית'פול בתוך ערפל מסומם ומיואש בדרך אל מוות עלוב וידוע מראש. ואז, פתאום, אחרי עשור אבוד, היא חזרה לחיים. ואיזו חזרה מפוארת זו הייתה.
למה אייקון? פיית'פול התחילה את הקריירה שלה יפה כמו מלאך, עם פוני בלונדיני ורגליים שלא נגמרות. היא הייתה צעירה ונחשקת, נציגת אווירת החיים היפים והנכונים שצוותה למראה היפה והנכון, והחביאה חיים רעים והרוסים מתחת לשמלות בוהו-שיקיות.
פיית'פול הייתה התוצר הוויזואלי הכי מאפיין של הבוהמה הלונדונית בסוף שנות ה-60 – יופי גבעולי, דק ועדין, מעורבב עם אלכוהול, סמים ועישון כבד, כשאלה האחרונים חורצים את סימניהם גם בגופה, גם בפניה, וגם בקולה.
אלה הפנים והקול שאותם חשפה באלבום הקאמבק שלה Broken English משנת 1979, שהציג אותה כמוזיקאית בעלת סגנון ייחודי שמשלב ביקורת חברתית עם תובנות אישיות. הקול המרוסק שלה, יחד עם המראה של מי שהחיים נעצו בה שיניים אכזריות אך לא הכחידו את יופייה, יצרו לאורך השנים אייקון סגנוני יוצא דופן. אייקון שפורץ את הדרך למודלים מסוג חדש – לא מושלמים אלא מבוגרים, שבורים, חשופים ומצולקים, אבל בלתי מובסים.
בסיפור של פיית'פול מתקיימים כל האלמנטים שיוצרים מיתולוגיה. הם היו שם כבר בהתחלה, כשהייתה ילדה יפה בת 17 בחצאית מיני ומגפיים שהיוו את המדים הרשמיים של הנערות הלונדוניות בשנות ה-60, שלקחו את הסגנון השמרני והמהוגן של העשור הקודם וזרקו אותו לפח. הציוות של התמימות שלה ללהקה הכי טסטוסטרונית בתולדות הרוק, רק העצים את האפקט.
משם והלאה, הרבה לפני מדונה, רק יותר בשקט, היא המציאה את עצמה מדי עשור. את רוב העשורים האלה היא העבירה במלחמה בהתמכרויות ובהתנסויות סגנוניות מגוונות. היא הייתה פאנק, היא הייתה ג'אז, היא הייתה רוקנרול והיא הייתה קברט. ובמקביל, היא שברה את הלסת וחלתה בקורונה ובסרטן השד, אבל הגיעה אל הצד השני, מנצחת.
16 צפייה בגלריה
היא הייתה פאנק, היא הייתה ג'אז, היא הייתה רוקנרול והיא הייתה קברט. 1974
(צילום: Getty Images)
גם היום היא תמיד עתירת סטייל – יש לה חיבה לחליפות שחורות ומחויטות בטעם גברי, שמשתלבות היטב עם הסיגריה הנצחית בזווית הפה. עם מקומות שמורים בשורה הראשונה בכל תצוגה נחשבת, היא מוכיחה לכולנו שנערות רוק לא מאבדות את הסטייל לעולם.
בדומה להלן מירן, יש בה איכות של מי שמזדקנת בלי לנסות להתחפש למישהי אחרת, צעירה יותר. התוצאה מלאת חן וכבוד. אולי זו הזדקנות אירופאית, בניגוד לזו האמריקאית המוכרת לנו מהלוחמות ההוליוודיות נגד הזמן. הזדקנות שלא מאבדת מהסקסיות שלה, אלא פשוט מנתבת אותה לדרכים צדדיות.
למה לא? אי אפשר להתעלם מהטרגיות בסיפורה של פיית'פול, שהתבטאה בקשריה עם הרולינג סטונס, הגיעה לשיאים כשנמצאה על ידי המשטרה מסוממת ומגולגלת עירומה בתוך שטיח, נשדדה מהקרדיטים עבור מילים שכתבה עבורם, הריחה והזריקה כל מה שנתנו לה. או כפי שהיא עצמה ניסחה זאת: "הייתי זרוקה בצד הכביש, ואיש לא עצר אפילו כדי להסתכל". היא הייתה מגנט לזאבים וההתגשמות העצובה לסיוטים של כל הורה באשר הוא.
ובכל זאת: למרות כל הקשיים והאסונות, פיית'פול נולדה מחדש, ואז שוב, ואז שוב, כשההזדקנות מוסיפה לה עומק, צבע וסטייל. בסדרת הטלוויזיה הבריטית (המצחיקה להפליא) "פשוט נהדרת", היא שיחקה את אלוהים, פעמיים, ובמחזה הקברטי "הפרש השחור" – את השטן. הזגזוג שלה בין הרע מכל לטוב הנצחי, והיכולת שלה לגלם את שניהם, הם תמצית סגנונה הייחודי, כמו גם שיקוף הביוגרפיה האישית שלה.
16 צפייה בגלריה
מקום של כבוד בשורה הראשונה. פיית'פול בתצוגת אופנה של קלואה, 2020
(צילום: Getty Images)
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
