בתום השנה למותו של אביו, יצא מעצב האופנה אופיר איבגי עם אימו ואחיו לטיול שורשים בעקבות הילדות במרוקו של האב, שעלה עם משפחתו ארצה בשנת 1956 כשהיה בן שש בלבד. לאורך שבועיים באוקטובר אשתקד, הם עברו מנקודה לנקודה בביוגרפיה המשפחתית: פסעו ברחובות ילדותו בקזבלנקה, ביקרו בקברה של הסבתא-רבתא. "לא גילינו משהו שלא ידענו עליו קודם, כי אחיותיו של אבי כבר עשו טיול דומה קודם", הוא מספר. "אבל מעבר לטיול שורשים ולראות באיזה בניין אבא שלי גר – זה היה מסע אישי, כמו לחזור הביתה, קלישאתי ככל שזה יישמע. סוג של תחושת התעלות".
15 צפייה בגלריה
"הרבה שנים רציתי להתעניין בשורשים שלי, אבל לא הייתי מסוגל להתעסק בזה"
(צילום: אופיר איבגי)
תקופת עיבוד האבל ביהדות – שבעה, עלייה לקבר לאחר חודש ואז בתום שנה – הפכה את הטיול של משפחת איבגי ושל אופיר בפרט למסע אישי שבסופו הוא מתאר מעין סגירת מעגל ביחסיו עם האב וגם צוהר שנפתח מחדש לתרבות שממנה הגיע. "המוות של אבא שלי שיחרר אותי במובן מסוים", הוא אומר וממהר להסביר: "הרבה שנים רציתי להתעניין בשורשים שלי, אבל לא הייתי מסוגל לעסוק בזה. מאז שהוא מת, אני דש בשורשים שלי. אולי מערכת היחסים שהייתה לנו לא אפשרה לגעת בדבר. רק במרוקו הרגשתי את אבא שלי כמו שלא הרגשתי אותו בחייו".
תסביר.
"הרגשתי אליו חיבור שלא הצלחתי לחוש אותו בכל השנים שבהן הוא היה חי. בסופו של דבר, הייתה לנו מערכת יחסים קלאסית של אבא מרוקאי שציפה משהו אחד מהבן שלו ומה שלבסוף יצא; ודווקא המוות שלו גרם לי לבחון את מערכת היחסים הזו. היום אני יכול להתבונן עליו ועל הזהות והתרבות והקהילה שממנה אני מגיע, משוחרר מהציפיות שלו".
15 צפייה בגלריה
"היום אני יכול להתבונן על אבי ועל הזהות והתרבות והקהילה שממנה אני מגיע, משוחרר מהציפיות שלו"
(צילום: אופיר איבגי)
דיברנו על זה גם במפגש הראשון שלנו לפני כמה שנים. אז התחלת לחקור את התרבות הצפון-אפריקאית שממנה אתה מגיע. זה משהו שהעמקת בו עכשיו עם המוות שלו?
"זה התחיל עוד בשנקר והמשיך כשהוא חלה. הגעתי ממשפחה מעורבת – אבא ממרוקו, אימא ממוצא פולני – אז כל חיי הרגשתי שאני מורכב משני חלקים שחיים יחד בהרמוניה".
קולקציית אביב-קיץ 2023 בעיצובו היא מסע בין-דורי שראשיתו בסב המשפחה, סוחר טקסטיל ממרוקו שעלה לישראל, לצד רגעים ותמונות מהטיול בעקבות ילדותו של האב שאותם עיבד איבגי להדפסים מתוך האינטרפרטציה האישית שלו כמעצב. סבו, שנולד בכפר קטן בהרי האטלס והגיע בגיל צעיר לקזבלנקה, הפך לסוחר טקסטיל בעיר. הוא מכר שטיחים ובדים, ועם עלייתו ארצה עם שבעת ילדיו הוסלל לעבודה בחקלאות.
15 צפייה בגלריה
"ההגירה וכור ההיתוך הפכו את כל עולמם וכל חייו של סבא שלי השתנו בבת אחת"
(צילום: אופיר איבגי)
"הוא חטף זפטה רצינית כשהם הגיעו ארצה", משחזר הנכד. "מסוחר מכובד בקזבלנקה הוא נשלח להיות חקלאי בבצרה (כיום מושב יוקרה בשרון, א"י), שאז היה חור, וגידל שם כל חייו תרנגולי הודו וכבשים. ההגירה וכור ההיתוך הפכו את כל עולמם וכל חייו של סבא שלי השתנו בבת אחת".
15 צפייה בגלריה
בין המעצבים הישראלים הבודדים שגם מייצרים את ההדפסים לקולקציות באופן עצמאי
(צילום: אופיר איבגי)
למרות שכילד לא היה לו חיבור הדוק לסבו שנפטר כשהיה בן 13, העבר הטקסטילי המשיך לפעום במשפחה. לדודתו של איבגי חנות לבדים, בת דודתו מעצבת, וגם הוא סיים את לימודיו במחלקה לאופנה בשנקר בשנת 2017 ומלמד בה בשנים האחרונות. מאז הוא סלל את דרכו כאחד המעצבים הצעירים המקוריים שפועלים בישראל, בעיקר בשל מחקר מעמיק, התכתבות עם היסטוריה ישראלית ושילוב התייחסות לאמנות מקומית.
עבודתו כמעצב הוליסטית, והוא בין המעצבים הישראלים הבודדים שגם מייצרים את ההדפסים לקולקציות באופן עצמאי, מהלך אשר מבדל את השפה האמנותית שלו. בקולקציה הנוכחית הוא יצר הדפסים ייחודיים, כמו הדפס בשחור ולבן המורכב מאלמנטים שצילם בטיול וצייר אותם כמפת זיכרונות, אשר התערבלו גם עם החפצים שסבו וסבתו הביאו איתם ממרוקו. התוצאה היא מבט תיירותי מחד, אבל גם מחקר אנתרופולוגי משפחתי של חפצים וזיכרונות מודחקים.
בתמונות שצולמו על רקע נמל יפו, המשקפות את הסימבוליות של מקום ששימש כשער עלייה לארץ ישראל, הוא תיעד את הדוגמניות הצעירות והברונטיות טוני זוזות וגל אילוז (לסוכנות Inch Models) וניכר בהן היופי מן המגרב. מרוקו של איבגי קיבלה אינטרפרטציה משוחררת וצבעונית, והפריטים הבולטים בה הן שמלות קיציות שאפשר ממש להרגיש מהן את מדבר הסהרה העצום בשמלת קולור-בלוק בצבעוניות מדברית מקושטת גדילים, ואת חופיה של קזבלנקה בשמלת כתפיות עם מחשוף מרובע עם הדפס של משיחות מכחול וכתמי צבע כחולים. העונה הוא גם יצר לראשונה תכשיטי כסף בצורת קמעות של דגים, חמסה ושילוב של אבן היולייט כחולה. נגד עין הרע, שבתעשיית האופנה הישראלית זה לא יכול להזיק.
