ג'יין פונדה
סליחה, במי מדובר? השחקנית ג'יין פונדה בת ה-83 חוגגת 50 שנה לפרס האוסקר הראשון שלה ולאחת הקריירות היותר מגוונות – גם אם שנויות במחלוקת – בתעשייה שבדרך כלל נוהגת לקדש את הקונפורמיזם.
היא התחילה את דרכה המקצועית כסמל מין באחד הסרטים הכי אייקונים של הסיקסטיז, "ברברלה", שם היא ביצעה סטריפטיז ארוך באפס כבידה בחלל (זה היה אפילו יותר טיפשי ממה שזה נשמע, ויחד עם זאת, באופן מוזר, גם סקסי להפליא). את הסרט ביים הבמאי הצרפתי רוז'ה ואדים, שהיה נשוי לפונדה באותו זמן והספיק קודם לכן כבר להפוך את אשתו הראשונה בריז'יט בארדו לאייקון בסרט "ואלוהים ברא את האישה".
(הצצה לסרט "ברברלה")
הסרט הבא שלה, "הם יורים גם בסוסים", הוכיח לכולם שהיא יותר מפנים יפות וגוף חטוב. משם והלאה היא ביססה את מעמדה כשחקנית משובחת, כולל פרס אוסקר ראשון על "נערת הטלפון והבלש" ב-1971, ועוד אחד ב-1978 על "השיבה הביתה". משנות ה-80 ואילך התמעטו הופעותיה של פונדה בסרטים בולטים, וחייה הציבוריים הורכבו בעיקר מפעילות פוליטית, חתונות, פרידות, קלטות כושר וניתוחים פלסטיים.
בשנים האחרונות היא מככבת על מסך הטלוויזיה בסדרה הקומית המצליחה למדי, גם אם לא באמת מצחיקה, "גרייס ופרנקי" – שם היא מוכיחה שלנשים בנות 80 פלוס יש סקס סוער והרבה הומור עצמי.
למה אייקון? מראשית הקריירה שלה, פונדה שילבה יופי ודעתנות – צירוף לא במיוחד אהוד על תעשיית הקולנוע האמריקאית, שאוהבת את הכוכבות שלה חייכניות וצייתניות. כשהדעתנות היא מהסוג הפוליטי ומגיעה מהצד השמאלי של המפה, כמו זו של פונדה, היא משולה לביצוע חרקירי פומבי במרומי השלט המפורסם על גבעות הוליווד.
ההתנגדות שלה למלחמת וייטנאם בשנות ה-70, תמיכתה בתנועת הפנתרים השחורים ובתנועה הפמיניסטית, סימנו אותה כרעל קופות וכאויבת המולדת. אמריקה, ובמיוחד הוליווד, מתקשה לסלוח למי שחורג מהמשבצת המיועדת לו. במקרה של פונדה, פנים יפות לא אמורות להצטלם בצמידות לתותח נ"מ של האויב הווייטנאמי, ומי שעושה זאת נענשת בחומרה – לפחות עד שהיא ממציאה את עצמה מחדש כגורו של התעמלות ביתית ומקדישה את זמנה לשיפור ושדרוג הישבן הנשי.
12 צפייה בגלריה
מובלת לניידת כמלכה – מאופרת למופת ולבושה להפליא. 2020
(צילום: Mark Wilson/GettyimagesIL)
גם היום פונדה היא אקטיביסטית מצטיינת. היא נלחמת נגד ההתעלמות משינויי האקלים ועושה את זה הכי בסטייל: היא מפגינה, היא נעצרת, היא מופיעה באזיקונים, ומקפידה ליצור תמונות מנצחות לתקשורת כשהיא מובלת לניידת כמלכה – מאופרת למופת ולבושה להפליא.
עם עבר של דוגמנית והווה של מלכת סטייל אלגנטית, היא יודעת כל מה שצריך כדי "לדפוק הופעה" – אם זה בשבוע האופנה ב-2017 בתצוגה של לוריאל, ואם זה ב"גרייס ופרנקי" בסצנה שבה היא מתפשטת מתוספות השיער שלה, האיפור, הליפסטיק ומעלימי הקמטים במופע של אומץ מול המאהב הצעיר. היא גלויה בקשר להתערבויות הפלסטיות בפניה, קצת מתחרטת וקצת גם לא, ואפילו אם הכניעה הזו לתכתיבי התעשייה מעט מאכזבת, לפחות היא לא מציגה את הפנים האלה כ"מתנה מאמא טבע".
12 צפייה בגלריה
גלויה בקשר להתערבויות הפלסטיות בפניה, קצת מתחרטת וקצת גם לא
(צילום: Emma McIntyre/GettyImagesIL)
היא קצת מתעתעת הגברת פונדה. גם מנותחת וגם מתקמטת, משחקת בקומדיות מטופשות ועושה תפקידי עומק בסרטים חברתיים, מתחתנת עם גברי אלפא חזקים אבל טוענת שהיא אוהבת להיות לבד. היא סמל סקס לדור האבות שלנו, וגם גיי אייקון היסטורי עוד מימי מחאות ליל ווייט שפרצו בעקבות רצח הארווי מילק בסוף שנות ה-70. ועם כל זה לא מספיק, היום בגיל 83 היא מציגה גוף שהרבה בנות 18 היו חותמות עליו בשמחה באפסנאות.
למה לא? לפעמים יש תחושה שפונדה מוחה לשם המחאה, שהיא מתנגדת מכוח ההרגל ונגררת אחרי תדמיתה הפרובוקטיבית. אפשר אפילו לטעון שהיא מתעקשת להיעצר בהפגנה רק כדי לייצר דימוי חזק שלה עם מעיל אדום, כובע תואם ואזיקים. כשאת נראית כמו כתבת מגזין של "ווג" בצילום שמתעד אותך מובלת למעצר, הזווית האופנתית מושכת את הפוקוס מההזדהות הציבורית עם המאבק שלך, צודק ככל שיהיה. ובזווית מקומית, גם אותנו הישראלים היא לא במיוחד מסמפטת.
ובכל זאת: ג'יין פונדה היא אייקון אופנה שמתפתח עם השנים ושומר על הרלוונטיות שלו לאורך עשורים ארוכים בעין הציבורית – החל בסמל הסקס של "ברברלה" שהפך לאחד האהובים על תרבות הגיקים (יחד עם קארי פישר ב"מלחמת הכוכבים"), דרך דמות ההיפית הלוחמנית של שנות ה-70, מלכת האירובי בבגדי גוף מבריקים של שנות ה-80, ועד הגרסה הנוכחית בדמות גרייס המוקפדת שמשווקת צעצועי מין לבנות הגיל השלישי כשהיא לובשת סריגי קשמיר וחליפות מחויטות לעילא.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
