אחרי 25 שנה של היעדרות – מקווין חזר הביתה. בית האופנה הבריטי, שעבר להציג בפריז ב-2001 בעקבות רכישתו על ידי קבוצת קרינג (אז PPR) והרצון לשחק במגרש של הגדולים, שב להציג במסגרת שבוע האופנה של לונדון. הפעם הוא עושה זאת תחת המנהל האמנותי שון מק'גיר, שמונה לתפקיד ב-2023 ומאז מתמודד מול אתגרים של צניחה במכירות וקולקציות חסרות ייחוד. משנה מקום, משנה מזל?
מק'גיר, שבחר להציג בקפלת לינקולנ'ס אין בלונדון, הביא למסלול קולקציה שנעה בין ציורי הרנסנס של פיירו דלה פרנצ'סקה לתרבות הרייבים הלונדונית, עם חייטות חדה, עור, שרשראות ושמלות ערב דרמטיות. המוזיקה הקצבית והאווירה האפלה ודאי ביקשו להתכתב עם השפה הייחודית של מייסד המותג לי אלכסנדר מקווין. על אף האריזה המדויקת – האוסף נראה מבולגן ולא משכנע.
(תצוגת אביב-קיץ 2027 של מקווין בלונדון)
כמה שעות קודם לכן, היה זה המעצב הטורקי-בריטי יליד קנדה ארדם מורליוגלו, שבלט בכישרונו מעל גשר לונדון. מזה שני עשורים שארדם מצליח לנסח עולם דרך אלמנטים רומנטיים הכוללים עבודות יד, הדפסים ותחקיר היסטורי משכנע, שמהווה נקודת מוצא לעבודתו. הפעם הוא התעלה על עצמו והציג קולקציה מבריקה ועשירה בפרטים, ניואנסים וסקס אפיל.
העונה חקר ארדם את דמותו של ואנדר קלייד ברודוויי (או בשם הבמה שלו: ברבט), אקרובט אמריקאי שהפך בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת לכוכב פריזאי, הופיע על הטרפז בזהות נשית, והיה למושא השראה עבור ז'אן קוקטו ומאן ריי. ארדם יצר מתח מתמשך בין גבריות לנשיות בזכות אוסף מדויק שכלל מקטורני טוקסידו וחייטות מול שמלות שקופות, נוצות, קריסטלים וחזיות חשופות.
(תצוגת אביב-קיץ 2027 של ארדם)
בין שתי התצוגות הללו התקיים השבוע כולו, שנע בין געגוע לעבר לבין ניסיון להגדיר מחדש מהי אופנה בריטית עכשווית. ומה עוד קרה על המסלול ובשורה הראשונה? רגעי השיא והשפל משבוע האופנה בלונדון בתמונות בראש הכתבה.
