"כבר הפסקתי לספור את הקעקועים שלי. הם רק על הידיים – למיטב זיכרוני, בכל אופן. יכול להיות ששכחתי משהו". מוקי בביתו

מוקי מול המראה: "אני מכיל בתוכי את הילד הרע ואת הילד הטוב. זה לא מתנגש"

המשמעויות מאחורי הקעקועים, הגוף שלא צומחות עליו שערות, התדמית הציבורית לאורך השנים ולמה הוא מאמין שלא כדאי להסתכל על עצמך יותר מדי – הגבר הראשון שמכניס אותנו לאמבטיה שלו

פורסם: 02.05.22, 09:04
צפו במוקי מנסה מוצרי טיפוח מול המראה
( צילום: טל שחר)
מוקי – דני ניב (47), זמר ושחקן. אבא של הלל (15), שיה (13) ורנן (10)

מוקי, ברוך הבא, אתה הגבר הראשון שמשתתף ב"מול המראה".

"תודה רבה, הכבוד הוא שלי. אנחנו חיים בתקופה שבה כולם הולכים לטיפולי פנים. אני מודה שאני לא, אבל אנחנו חיים בתקופה כזו. אני אולי אולד-סקול. כמות תשומת הלב שאנשים משקיעים במראה שלהם, וזה כולל גם גברים, היא קצת יוצאת דופן. מוגזם זה בלשון המעטה. בתחילת הדרך, כשהייתי בן 22 והצטלמתי עם שב"ק ס', צלם של '7 לילות' הביא לנו מאפרת וזה לא עניין אותנו להתאפר. אז הוא אמר: 'טוב מאוד. כמה שפחות להסתכל במראה – יותר בריא לנפש'. וזה נכון. לא בריא להתייחס יותר מדי לאיך נראים. ההתעסקות במראה החיצוני צריכה להיות במינון, כי ההשתקפות בסוף היא גם של מה שבפנים. אני בעד שנטפח את מה שבפנים, כי האובססיה לחיצוני לא בריאה בעיניי".
7 צפייה בגלריה
מוקי בביתו
מוקי בביתו
"הרגעים הטובים הם ליטוף לאגו, אבל לא מהם אדם נבנה. לא שאני אוהב קשיים, זה פשוט חלק מהחיים"
(צילום: טל שחר)

ספר, איך הכול התחיל?

"את הילדות שלי העברתי בעיקר במגרש הכדורסל. זה היה המקום שלי. בשלב מסוים הבנתי שכנראה לא אהיה גבוה מספיק, ואני כנראה גם לא עילוי בכדורסל. אז לאט-לאט ההתכווננות שלי עברה למוזיקה. מכיתה ט' עד י"ב, הייתה לנו להקה בבית הספר. זה כל הזמן השתנה עד שזה התקבע על שב"ק ס'. זו הייתה הלהקה של החבר'ה. אני בכלל הייתי הבסיסט, לא הזמר, וכתבתי את הטקסטים. באיזשהו שלב זה התחלף, כי זו הפכה ללהקה של ראפרים, להקת היפ-הופ. שילבנו בין ראפ לגיטרות, כי זה הדברים שאהבנו לשמוע: רד הוט צ'ילי פפרס וביסטי בויז".

משם גם הגיעה ההשראה לכינוי מוקי שדבק בך?

"לכל החבר'ה היו כינויים. סתם כי זה הצחיק אותנו. הכינוי שלי היה מוקי, בגלל דמות בשם מוקי בסרט 'עשה את הדבר הנכון' של ספייק לי. החבר'ה החליטו שאנחנו דומים וזה נשאר הכינוי שלי, פשוט נדבק. וכן, גם בגלל הדמיון בין הקול שלי לקול של מייק די מהביסטי בויז. הדי זה בשביל דני – השם המקורי שלי. זו הייתה מין מחווה כזו".

ומה קרה אז?

"נהייתי אחד הסולנים בשב"ק. היינו מאוד צעירים כשיצא האלבום הראשון. חלקנו היינו בתיכון וחלקנו בצבא. אני כבר הייתי בצבא. הייתי בשריון ובהמשך הפכתי לג'ובניק בלשכה של היועץ הכספי לרמטכ"ל, שזה משרד האוצר של הצבא. לא ניסיתי להתקבל ללהקה צבאית, כי גם אף אחד לא היה מקבל אותי. מבחינה מוזיקלית ואישיותית, לא הייתי במקום של לקבל סמכות בכלל. להקה צבאית זה לקחת יצירתיות ואמנות, ולשים עליהן צבא. גם הייתי אז ראפר. לא הייתה לי יכולת לשיר ולעשות קולות, כמו שעושים בלהקה צבאית. תוך כדי הצבא, הופענו המון בשב"ק. האלבום יצא והלהקה התגלגלה. חבר'ה עזבו והצטרפו כל הזמן. בקיצור, זו הייתה להקה של חבר'ה וכל התהליך הזה בא לידי ביטוי בכתיבה וביצירה. ראו את ההתפתחות של חבר'ה שמנסים לבטא את עצמם. כתיבה כמו ששב"ק הביאה, לא הייתה פה מעולם. לא הכתיבה, לא האנרגיה ולא הסאונד, לא היו בשום צורה. פשוט עשינו את מה שרצינו לשמוע ולראות, ולא היה".

ואז הפכת לזמר סולו?

"כן, בדיוק לפני 20 שנה, ב-2002. הייתי בן 27 ואחרי ארבעה אלבומים עם שב"ק. הלהקה התפרקה בסוף שנת 2000 וכבר הייתי בתהליך עבודה על שירים שחשבתי שיהיו ללהקה, ובסוף הם היו לאלבום שלי 'שמע ישראל'. זה לא תוכנן ככה. זה דברים שקורים תוך כדי שהחיים קורים. בשירים כל הטקסטים תמיד שלי והלחנים היו של פילוני, שהיה הגיטריסט של שב"ק והמשכנו לעבוד יחד כי היה לנו חיבור מצוין. באלבומים האחרונים שלי התחלתי גם להלחין הרבה. בהתחלה לא הלחנתי, כי לא הייתה לי מספיק אמונה בעצמי מבחינת הלחנה. גם יצא לי לעבוד עם כל כך הרבה מוכשרים שהלחינו עבורי לאורך השנים – דודו טסה, שלמה ארצי, ברי סחרוף, שלומי שבן, זאב נחמה וחנן בן ארי.
"בכל פעם שאני כותב שיר, אני בטוח שזה חייב להצליח. אם שיר לא עובד, אני מופתע. בדרך של אמן, הרוב המוחלט של השירים שהוא יוצר לא הופכים ללהיטים. בגלל זה להיט ענק הוא ענק, כי זה לא קורה כל יום".
7 צפייה בגלריה
מוקי בביתו
מוקי בביתו
"אין לי שיער בחזה, בבתי השחי ובגוף בכלל. פעם שאלו אותי אם אני מוריד, והתשובה היא לא"
(צילום: טל שחר)

אם מדברים על להיטים, מה הסיפור מאחורי "ילדה סוכר"?

"'ילדה סוכר' נכתב כשאשתי נבל, לפני שהיינו נשואים, נסעה לניו יורק לשנה ואז כתבתי את זה עליה. אני לא כותב שירים על דברים ספציפיים אף פעם. זה לא על חוויה נקודתית, אלא על הלך רוח. שיר הוא העולם בזעיר אנפין. כל העולם קיים בכל שיר. זה לא עובד לכתוב על חוויה, אצלי לפחות, כי בסופו של דבר, רק על עצמי לספר ידעתי. למשל, הרעיון ל'כולם מדברים על שלום' בא משיר של פיטר טוש. הטקסט עצמו היה ניסיון לשים את ראיית העולם שלי, שאומרת שהחיים האמיתיים קורים בין בני אדם ולא בפוליטיקה, ולא בהבדלים אלא דווקא בדברים המחברים. מיד כשהשיר יצא, הוא נתפס כשיר פוליטי. השמאל חשב שזה שיר שמאלני והימין חשב שזה שיר ימני. אבל כל מה שאני ניסיתי להגיד בשיר הזה הוא החיים שקורים מעל השמאל ומעל הימין שלכם. הם רחבים מזה".

מה היה הרגע הכי טוב שלך, ומה היה הרגע הכי פחות טוב?

"זו שאלה שאין לי עליה תשובה. יש אינספור רגעים טובים ואינספור לא טובים. אני בעיקר זוכר את הכישלונות ואת חוסר ההצלחות, כי אלה הרגעים שמהם אני גדל. הרגעים הטובים הם ליטוף לאגו, אבל לא מהם אדם נבנה. אדם נבנה מקשיים, מהתמודדות, ממכשולים, מחומות ומנתיבים חדשים. אתה לא נבנה מזה שאתה עושה משהו וכולם אומרים לך 'איזה מדהים'. לא שאני אוהב קשיים ואומר – תביאו לי קשיים. זה פשוט חלק מהחיים ותלוי איך אתה תופס את זה. מה שנתפס כקושי אצל אחד, ייראה למישהו אחר כהזדמנות. זה עניין של בחירה איך אתה רואה את הדברים ומה אתה בוחר לעשות איתם. כולנו היינו רוצים רק הצלחות, ציף-ציף של ציפורים ותותים אדומים ובשלים. בזמן אמת, אתה עושה את הבחירה. לכל אמן יש רגעים שהוא מגרד את התחתית. כשכתבתי את האלבום 'לב חופשי' עם 'ילד של אבא', זה היה אחרי שהסתיים לי חוזה עם חברת תקליטים והייתי בתקופה לא טובה מבחינת עבודה והופעות. אף חברת תקליטים לא החתימה אותי על חוזה. אפילו לא הצלחתי לקבל כסף על סקיצות. אז הלכתי לבנק לקבל הלוואה וישבתי באולפן עם אורי אבני ועבדנו במשך כמעט שנתיים על החומרים והשירים. לא היה לי מימון, עשיתי הכול לבד. בזמן אמת, זו הייתה תחושה מחורבנת. מצד שני, זה הביא אותי למקום שאני אראה לכולם מה זה ואנצח את זה".

בשנה הזו גם זכית בפעם השנייה בתואר "זמר השנה".

"ושני השירים הראשונים במצעד השנתי היו 'ילד של אבא' ו'לב חופשי'. לדעתי, זה דבר שלא קרה מעולם".

והפכת למיינסטרים, כשבפרס אקו"ם תיארו אותך כ"הילד הרע שהפך לילד האהוב בכל בית בישראל".

"לגבי הילד הרע, תדמית היא תמיד שקר. אין קשר. יש בזה טוב ויש בזה רע. מצד אחד, זה מגן עליך מהעולם החיצון. אתה מוגן, שמור ולא יודעים עליך את האמת. לרוב, הקהל צורך תדמית ולא מתעמק במה שמעבר. מצד שני, אם התדמית לא נכונה זו בעיה. התדמית לא נוצרת על ידי אדם, אלא על ידי קהל ותקשורת – כך שאתה לא יכול לקחת על זה אחריות. אז היא לא מאוד חשובה לי, כי היא לא שלי. כצרכני מדיה, אנחנו צריכים לדעת שתדמית היא לאו דווקא האמת. היא יכולה להטעות, לבלבל ולשקר.
"מה זה 'הילד הרע שהפך לילד האהוב בכל בית'? כל אדם הוא יקום שלם. ביקום שלם, יש לך הכול. יש לך טוב ויש לך רע, יש מכוער ויש יפה. כמו שאומרים, היופי הוא בעיני המתבונן. גם הכיעור הוא בעיני המתבונן. גם אני מכיל בתוכי את הילד הרע ואת הילד הטוב. זה לא מתנגש ולא סותר. זה לא שהלכתי למיינסטרים, המיינסטרים בא אליי. מה זה מיינסטרים? זה שביל רחב, שאוסף אליו דברים שמתחילים בשוליים ומגיעים אליו. בסך הכול עשיתי את מה שאהבתי והמיינסטרים לקח את זה".
7 צפייה בגלריה
מוקי בביתו
מוקי בביתו
"אני בעד שנטפח את מה שבפנים, כי האובססיה לחיצוני לא בריאה בעיניי"
(צילום: טל שחר)

קורות החיים שלך כוללים גם קמפיין משותף עם גל גדות.

"נכון. גל הייתה בדיוק לפני הצילומים של 'וונדר וומן'. אבל זה לא שהצטלמנו יחד, זה היה רק קמפיין משותף. נפגשנו על הסט וצילמנו באותו מקום. היא צילמה את שלה ואני את שלי".

מה עכשיו על הפרק?

"אני מוציא בקרוב אלבום חדש. הוצאנו כבר שלושה שירים מתוכו בחודשים האחרונים. אני מאמין שהאלבום כולו יצא לקראת הקיץ ויהיה גם סיבוב הופעות חדש. אני מופיע כל הזמן, אבל לכבוד האלבום יהיו הופעות חדשות".

אומרים שרוקיסטים לא מזדקנים, זה נכון?

"אני לא חושב שהרוקנרול עושה את זה. זה מגיע עם הבן אדם. העניין הוא לעשות כל הזמן את מה שאתה אוהב, ואם צריך להתאמן הרבה בשביל זה – אתה מתאמן. לנפש אין גיל. כשבן אדם עושה את מה שהוא אוהב מתוך תשוקה, זה מה שמביא את החיות. מוזיקה משאירה אותך שמח ויצירתי ומלא חיים. אז ברור שיש קשר. זה עניין של אופי וגישה לחיים, והסינרגיה בין הדברים. לא לי להגיד שזה מרשם לנעורים, שאחרים יגידו".

כמה קעקועים יש לך על הגוף?

"כבר הפסקתי לספור. הם רק על הידיים – למיטב זיכרוני, בכל אופן. יכול להיות ששכחתי משהו. מאחורי כל קעקוע יש משמעות וסיפור. יש את השמות של ההורים שלי, של אשתי ושל הילדים שלי. יש גם של אנשים אחרים שחשובים לי. יש קעקועים שמסמלים עומק ומשפטים שמשמעותיים בשבילי, כמו Iron Lion Zion של בוב מרלי. יש לי קעקוע עם טקסט של אלתרמן, שבעיניי הוא היפה ביותר בשפה העברית – 'עוד חוזר הניגון' – ובכתב היד המקורי שלו. וגם מכל מיני פילוסופים בעולם, מיפן, מהוואי ומפפואה ניו גיני. זה לא רק עניין אסתטי, יש גם רוח ופילוסופיה מאחורי הקעקועים וזה משמעותי עבורי".

איזה מין אבא אתה?

"את זה, אולי, צריך לשאול אותם. אני מניח שאני אבא די מעורב. הילדים שלי הם האנשים הכי חשובים בעולם בשבילי. הם ואשתי, כמובן. בעולם שלי, המשפחה זה הדבר הכי חשוב. כל הנושא של אבהות זה למצוא את עצמך. כשאתה מבין את עצמך, אתה יכול לתפקד כאב. זה קודם כל עבודה של בן אדם על עצמו. להתפתח, לשפר. זה הרי מה שאנחנו רוצים לעשות פה".
7 צפייה בגלריה
מוקי בביתו
מוקי בביתו
"הגיע שלב בחיים שהחלטתי שאני רוצה לנקות דברים שאין לי צורך אמיתי בהם"
(צילום: טל שחר)

אתה שלם עם המראה שלך?

"בגדול, אני שלם עם המראה שלי. אני יודע מי אני ומה אני. בסך הכול, כן".

מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?

"אני חושב שבן אדם בוגר צריך לקחת אחריות על המעשים שלו. כל עוד הוא לא פוגע בעצמו, שיעשה מה שטוב לו. זה לא נראה לי בכלל עניין. אני רואה הרבה מקרים שזה נעשה בטעם רע, אבל זה לא שלי. מה אני יכול להגיד על זה? אישית, אני מעדיף מראה טבעי. אבל כל עוד זה נעשה בגבולות הטעם הטוב, אז אחלה. יש מקרים שזה נעשה באופן מוגזם ואז זה פחות יפה. אבל שוב, זה לא נוגע לי. זה לא שלי. אם אפשר, שזה יהיה בטעם טוב ולא מוגזם".

עשו לך פעם פשלת יופי?

"חוויתי תספורות לא מוצלחות. תספורת לא טובה זה הדבר הכי קיצוני שחוויתי. לא יותר מזה".

יש לך טיפ טיפוח לחלוק איתנו?

"טיפ הטיפוח שלי זה סכין ובידה. כל אחד צריך שיהיה לו בידה בבית וסכין כשבא לו להתגלח".

ספר על שגרת הטיפוח שלך.

"אני מצחצח את השיניים עם שמן זעתר. יש לי חבר שמייצר את זה. זה גם מחטא, גם בריא ואני גם אוהב את הריח. אני שוטף את הפנים עם סבון פנים, כי אשתי קונה ואני גונב לה לפעמים. אני משתמש גם בקרם הפנים שלה, שעשוי מחמאת מנגו ומשמן נר הלילה, כי הוא טבעי ויש לו ריח מאוד נעים. רוב הזמן, יש לי זקן. אני מתגלח רק פעם בכמה זמן – עם סכין ועל יבש, בלי קצף גילוח ובלי כלום. אבל אני ממעט להתגלח".

מה לגבי הגוף?

"בשמים אני לא אוהב. יש לי כמה ואני לא משתמש בהם. אני מעדיף ריח של סבון. הדיאודורנט שלי עשוי מאבן מינרלית בלי ריח, למרות שאף פעם אין לי ריח של זיעה. בשביל שיהיה לי ריח של זיעה, אני צריך לא להתקלח במשך חודש. אני מהאנשים האלה שאין להם בכלל ריח גוף. גם אין לי שיער בחזה, בבתי השחי ובגוף בכלל. פעם שאלו אותי אם אני מוריד, והתשובה היא לא. זה טבעי. עכשיו בטח אנסה את הקרם לקעקועים שקיבלתי. עד היום לא מרחתי עליהם כלום".
7 צפייה בגלריה
מוקי בביתו
מוקי בביתו
"לרוב, הקהל צורך תדמית ולא מתעמק במה שמעבר. מצד שני, אם התדמית לא נכונה זו בעיה"
(צילום: טל שחר)

איך אתה מטפל בשיער?

"אני חופף את השיער רק פעם בחודשיים. בין לבין, רק שוטף אותו במים. אני אוהב את השמפו של אקו לאב, כי הוא טבעי. הבנתי שזה מיותר לחפוף, הרגל שאימצנו בלי צורך. השיער מתאזן לבד. אני מקפיד להבריש טוב את הקרקפת, כדי שתהיה נקייה. אני אוהב להסתפר אצל אבנר מלכה מאחורי כיכר דיזנגוף בתל אביב, אבל אין לי ספר קבוע".

ספר על שגרת הכושר והתזונה שלך.

"במשך הרבה מאוד שנים, התזונה שלי הייתה מורכבת מהרבה שייקים ירוקים, עדשים מונבטות, אורז מלא וגם קצת בשר. לפני כשלוש שנים, החלטתי שאני רוצה להעלות מסת שריר ולהתחזק. התחלתי להתאמן עם מאמן באימונים פונקציונליים ושיניתי את כל התזונה שלי. היום התזונה שלי היא קטוגנית: הרבה שומן וחלבון, וזהו. בלי פחמימות, בלי סוכר, בלי דגנים, בלי פירות ובלי שום סוג של קמח. זו התזונה שלי. טוב לי איתה ולי זה עובד. בתזונה הזו עליתי שבעה קילו, שנוספו לי כשרירים. תמיד הייתי רזה ורציתי להעלות מסה. זו גם הסיבה שהתחלתי להתאמן שלוש-ארבע פעמים בשבוע עם מאמן. האימונים כוללים גם קרדיו וגם כוח, ועובדים על כל הגוף. אני אוהב את המאמן שלי ביבנה, יש לנו חיבור טוב. הוא מבין את הגוף שלי ויודע מה נכון לי ומה אני צריך.
"אני אוכל בדרך כלל פעמיים ביום, אז יוצא לי גם 16-8 באופן טבעי. ככה אני רוב חיי. הארוחה הראשונה שלי כוללת בין שש לשמונה ביצים מבושלות או מקושקשות, עם הרבה גבינה צהובה וחמאה. הארוחה השנייה היא 600-400 גרם בשר בקר שמן. סטייקים למיניהם עם ירקות ירוקים טריים או מאודים, פטריות, שקדים ואגוזים. הבן שלי, כפרה עליו, יודע לבשל ממש טוב. הוא חיפש מתכון לקינוח קטוגני והוא אופה לי עוגיות מקמח שקדים ועם שוקולד 100 אחוז, וזה ממש טעים עם הקפה. אני לא צורך חלב בקר, רק חלב עזים טרי. בכלל, אנחנו מקפידים בבית לאכול ביצים, ירקות ובשר אורגני. זה בית שמאוד מודע למה שהוא אוכל ומאיפה זה מגיע. אין לנו בבית אוכל מעובד.
"לפני שלוש שנים בדיוק גם הפסקתי לעשן. לא נגעתי מאז בשום סיגריה, מכל סוג שהוא. זה היה עניין של החלטה. הבטחתי לילדים שעד גיל 45 אפסיק לעשן, ואז הפסקתי בבת אחת אפילו קודם. אני טיפוס של הכול או לא כלום. אני חייב להודות שכן בא לי לעשן סיגריה מדי פעם, אבל אני מחוץ לזה ומקווה שההרגל לא יחזור אף פעם. זה גם החופש לא להיות תלוי במשהו. הגיע שלב בחיים שהחלטתי שאני רוצה לנקות דברים שאין לי צורך אמיתי בהם, כמו תלות בסיגריות".

איזו עצה היית נותן לעצמך הצעיר?

"תלמד לטפל בכסף שלך. תמצא את האנשים הנכונים שיטפלו לך בענייני הכספים מהרגע הראשון, או שתלמד התנהלות פיננסית נכונה. זו העצה הכי חשובה שלי. הרבה שנים לא עבדתי בזה מספיק, לא הייתי מודע ולא הייתי מספיק מעורב בזה".

איפור לתמונות סטילס: הילה דן
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.