מעטות היצירות שהשפיעו על אופנה לאורך הדורות כמו המיתולוגיה היוונית, אך אחת מנקודות המפנה המשמעותיות ביותר התרחשה בתום המהפכה הצרפתית. כשלהב הגיליוטינה ערף את ראשיהם של המלך לואי ה-16 והמלכה הבזבזנית מארי אנטואנט, הוא שלח אל דפי ההיסטוריה גם את סגנון הרוקוקו שייצג את בית המלוכה. הבגדים הראוותניים של חצר ורסאי, שהתאפיינו בשמלות משי-סאטן צבעוניות ועשירות בד, מחוכים נוקשים, פאות גבוהות משובצות אלמנטים עיצוביים, רקמות זהב, תחרות ובדי משי כבדים, הפכו בן לילה לסמל של ניוון וניתוק מן העם.
ולנטינו, תצוגת הוט קוטור לסתיו-חורף 2016-17
(צילום: Catwalking/Getty Images)
הרצון לדחות סממנים של פאר הוליד אידיאל אסתטי חדש-ישן: הסגנון הניאו-קלאסי. בהשראת החפירות הארכיאולוגיות בפומפיי והרקולנאום, ובצל ההערצה לתרבויות יוון ורומא העתיקות, אימצה האופנה הצרפתית בתחילת המאה ה-19 קווים נקיים ובדים קלילים שנשפכו על הגוף. המחוכים הכבדים והתסרוקות המוגבהות פינו את מקומם לשמלות בגזרת אמפייר בעלות קו מותן גבוה, עשויות בדי מוסלין ומשי לבנים, שנראו כאילו נלקחו ישירות מפסלי השיש של העת העתיקה.
שרליז ת'רון בטקס האוסקר, 2024
(צילום: Mike Coppola/Getty Images)
לופיטה ניונגו בפרמיירה של "האודיסאה" בלונדון, 2026
(צילום: Tim P. Whitby/Getty Images for Universal Pictures)
עם עלייתו לאקרנים של הסרט "האודיסאה", שב אותו דימוי קלאסי ומעורר מחדש את הפנטזיה האופנתית על יוון העתיקה. סרטו המדובר של כריסטופר נולאן הביא אל השטיח האדום את כוכבות המסך – זנדאיה, אן האת'וויי, לופיטה ניונגו ושרליז ת'רון – שאימצו, בחלקן, בגדים בסגנון המרפרר ליוון העתיקה, כמו שמלות בגזרת אמפייר ושמלות נינוחות בצבע לבן בגזרות המדגישות את קווי המתאר הטבעיים של הגוף.
אן האת'וויי בפרמיירה של "האודיסאה" בניו יורק, 2026
(צילום: Dimitrios Kambouris/Getty Images for Universal Pictures)
זנדאיה בפרמיירה של "האודיסאה" בלונדון, 2026
(צילום: Shane Anthony Sinclair/Getty Images)
דוגמה לכך היא שמלת קולר צחורה עם גב בלוני בעיצוב ז'קומוס, שאותה לבשה זנדאיה לפרמיירת הסרט בלונדון עם זוג עגילי זהב מהאלף הראשון לספירה שהתגלו באיראן, אשר נמצאים בבעלות גלריית Barron London בשכונת מייפייר בלונדון. בטיימס הבריטי פרסמו השבוע כי העגילים, בשפה מוזיאלית, "הם שם מכובס לפריטים שנשדדו (לפני זמן רב) ונמכרו". בכל אופן, במערכת הלבוש של השחקנית המפורסמת הם מסמנים תקופה עתיקה, נטולת הקשר למקום ולשנה המדויקת שבה יוצרו.
לא רק גלימות ופסלי שיש
זו לא הפעם הראשונה שהסגנון של יוון העתיקה חוזר לאופנה. לאורך השנים פלרטטו מעצבי אופנה רבים עם הסגנון ההלניסטי, עד כי בשנת 2003 הקדיש המכון לתלבושות של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק את התערוכה "Goddess: The Classical Mode" להשפעה המתמשכת של הלבוש הקלאסי על האופנה – משמלות האמפייר של ראשית המאה ה-19 בצרפת שלאחר המהפכה ועד פרשנויות של מעצבות ומעצבים כמו מדלן ויונה, מאדאם גרה, ג'ון גליאנו, כריסטיאן דיור, ולנטינו ואלכסנדר מקווין.
ולנטינו, תצוגת הוט קוטור לאביב-קיץ 2016
(צילום: Catwalking/Getty Images)
התערוכה הדגישה כי מה שמושך מעצבים אל יוון העתיקה אינו רק הדימוי האסתטי של גלימות לבנות ופסלי שיש, אלא בעיקר תפיסה שונה של היחסים בין הגוף לבד, ובחנה מדוע דימויי האלות, הקפלים והווילונות העתיקים ממשיכים להופיע על מסלולי האופנה גם במהלך המאות ה-20 וה-21. בניגוד לבגדים שמפסלים את הגוף באמצעות מחוכים ומבנים קשיחים, הלבוש הקלאסי מבוסס על תנועה, זרימה וקפלים שנוצרים סביב הגוף.
(תצוגת קרוז 2022 של דיור)
קולקציית קרוז 2022 של דיור – תחת המנהלת האמנותית של בית האופנה לשעבר, מריה גרציה קיורי האיטלקייה – הוצגה באתונה באצטדיון פאנאתינאיקו. הקולקציה נשענה באופן ישיר על המורשת היוונית: סמלים מהמיתולוגיה, רקמות בהשראת העת העתיקה, צבעי שחור, לבן וזהב, וחיבור בין מסורת יוונית לבין אופנה עכשווית. גם הצילום והמיתוג של הקולקציה שיחקו עם דימויים של אלות ופסלים.
דיור, תצוגת הוט קוטור לסתיו-חורף 2023-24
(צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)
שנתיים לאחר מכן, ערב המשחקים האולימפיים בפריז, הציגה קיורי את קולקציית הקוטור לדיור בהשראת יוון העתיקה, מקום הולדתה של האולימפיאדה. היא חזרה אל הפפלוס – בגד יווני מסורתי המבוסס על יריעות בד שנכרכות ונופלות על הגוף, שאותו עיצב כריסטיאן דיור עצמו בעבר משיפון.
ג'ייסון וו, תצוגת אביב-קיץ 2018
(צילום: Catwalking/Getty Images)
גוצ'י, תצוגת קרוז 2020
(צילום: Vittorio Zunino Celotto/Getty Images for Gucci)
שתי מעצבות שקדמו לה ומזוהות יותר מכל עם תרגום הפיסול היווני לאופנה מודרנית הן מדלן ויונה ומאדאם גרה (ז'רמן אמילי קרבס). ויונה, שנחשבת לחלוצת הגזירה באלכסון (Bias Cut), שחררה את הגוף הנשי מהמבנים הנוקשים באמצעות גזרות שנפלו ברכות על הגוף והושפעו ישירות מהטוניקות של יוון העתיקה.
ז'יבנשי, תצוגת הוט קוטור לסתיו-חורף 2016-17
(צילום: Catwalking/Getty Images)
גרה, בדרכה, עיצבה שמלות שנראו כמו פסלים אנושיים, עם אלפי קפלים ידניים בבדי משי וג'רזי. יצירתה השפיעה על דורות של מעצבים רבים – מיוז'י יאממוטו היפני ועד אזדין אלאיה התוניסאי – ובדברי הימים של תולדות האופנה, היא עדיין נחשבת למאסטרית של טכניקת הפיסול בבד.
אלברטה פרטי, תצוגת אביב-קיץ 2025
(צילום: Vittorio Zunino Celotto/Getty Images)
די פטסה, תצוגת סתיו-חורף 2026-27
(צילום: Tristan Fewings/Getty Images)
המורשת היוונית ניכרת גם ביצירתם של מעצבים עכשוויים, כמו היווניות סופיה קוקוסלאקי, מרי קטרנצו ודימיטרה פטסה, שהפכו את הקשר למולדת ולמיתולוגיה לחלק בלתי נפרד משפת העיצוב שלהן. לצידן, בתי אופנה כמו גוצ'י, ולנטינו, אלברטה פרטי, לודוויק דה סן סרנה, ג'ון גליאנו ואחרים, שבו לאורך השנים פעם אחר פעם אל דימוי האלות של העולם הקלאסי, והוכיחו כי האסתטיקה העתיקה ממשיכה להיות מקור השראה תקף גם במאה ה-21.
