"היי" – מילה אחת עם שלוש אותיות הפכה את דנה זרמון לאחת המבקרות הבולטות נגד הסרטון הוויראלי "אני אגמור את השמנות" של יעל פוליאקוב מחודש פברואר, שעורר כלפיה כעס רב, ובצדק. הסיבה שהקפיצה את זרמון לא הייתה רק האמירה נגד נשים לא רזות ונגד נשים בכלל, אלא נגד התופעה שהיא ממובילותיה, שבה משפיעניות רשת רבות פותחות את הבוקר בתחתונים וחזייה מול המסך ומשתפות את העוקבות במה ילבשו – תופעה אקסהיביציוניסטית שניתן ורצוי היה לבקר באופן משכנע.
בתגובה לפוליאקוב יצרה זרמון סרטון שבו היא לבושה בחזייה ותחתונים שחורים, חושפת בטן לא מתנצלת, ודיברה על אהבה ושנאה עצמית. בהמשך פרסמה תגובה נוספת. "להאשים את ה'עירום' בהתבהמות שיצאה ממך כשהשתלחת בנשים שמנות – זה גזלייטינג נמוך, עלוב ואפילו מסוכן", פנתה לפוליאקוב, "את נותנת 'אישור' לאותם פרימיטיביים שיעשו הכול כדי לגרום לאישה להסתתר. זה מתחיל בבגדים וממשיך לקיום כולו של נשים במרחב הציבורי. כן, זה נשמע דרמטי, אבל זו האמת. תודי בטעות או שפשוט תסתמי".
סרטון התגובה של דנה זרמון ליעל פוליאקוב
המקרה הזה סימן את זרמון (33) כדוברת עקבית בנושא דימוי גוף, כשמאחוריה "צבא" של 1.1 מיליון עוקבות ועוקבים באינסטגרם. "אני חושבת שזה ניתן לי מהעולם", היא עונה לשאלה האם זה תפקיד שלקחה על עצמה, "החשיפה שלי ברשתות החברתיות אותנטית. העוקבות שלי רואות הכול: בהיריון, ישר אחרי לידה, כשהמכנסיים לא עולים עליי, כשהורדתי 15 קילו אחרי הלידה. אני לא אדם שמסתיר".
"אני גם חושבת שכל אישה מבינה אותי. ברגע שנשים החלו לשתף אותי בתחושות שלהן לאחר צפייה בסרטונים שלי, הבנתי שהן רואות את עצמן עם יותר חמלה ואהבה עצמית. כתבו לי שפעם הן היו 'מחכות' לרדת חמישה ק"ג כדי לקנות מכנסי ג'ינס או את חולצת הסטרפלס, כי הכתפיים והידיים שלהן עבות. אלה דברים קטנים שבלי להתכוון, הפכו להיות הכי חשובים עבורי".
אני רוצה להציע קריאה אחרת בפרשה הזאת: מיתוס עתיק יומין של מאבק דורות בין אישה לא צעירה מהעולם האנלוגי לאישה צעירה מהעולם הדיגיטלי.
"זה לגמרי יכול להיות. הבעיה היא לא בדעה שלה, אלא באופן הניסוח המקטין. אנשים יכולים לחשוב אחרת ושזה תוכן שמעניין אותם. אני מקבלת הכול. צורמת לי הדרך לגרום לנשים להרגיש לא ראויות כי הן בחרו לעשות משהו שאת לא מאמינה בו. מי את בכלל?"
"המסרים שלי הם הדברים שאני מאמינה בהם", היא ממשיכה, "וכמו שאני מספרת שאני אוהבת את עצמי, זה לא אומר שאני מאה אחוז על הכול כל הזמן. לאחר הלידה רציתי לרדת את 15 הקילו שעליתי – ושאף אחת לא תגיד שהיא לא רוצה את זה – אבל זה צריך להיות בנחת, עם חמלה, עם הבנה שהעולם והחיים האלה דינמיים ומשתנים. ומותר לך להחליט – למרות שאת בדיאטה של החיים, מבשלת לעצמך ומודדת ארוחות – שהיום את יורדת על קרפ. הכול טוב, תאכלי את הקרפ, תאכלי את השווארמה. ברגע שאת מקבלת את עצמך ואוהבת את עצמך, הכול הרבה יותר קל".
היו תקופות שלא אהבת את עצמך?
"תמיד אהבתי את עצמי. גדלתי לזוג הורים שהעניקו לי ביטחון עצמי, ובעיניהם אני הדבר הכי יפה בכל העולם. זה גם מה שאני מעבירה לילדים שלי".
9 צפייה בגלריה
"כמו שאני מספרת שאני אוהבת את עצמי, זה לא אומר שאני מאה אחוז על הכול כל הזמן"
(צילום: שי פרנקו)
בתקופה האחרונה אנו רואים חזרה למראה רזה בעולם האופנה. נחשפת לזה גם בתוך הרשתות החברתיות או שאלו שני שדות נפרדים?
"אני רואה את זה יותר בעולם הבידור, שם האוזמפיק מורגש מאוד, כמו גם 'טרנד הבריאות' של לאכול כך וכך או לספור אלפי צעדים. מנגד, אני גם רואה נשים במגוון מידות עם סטייל מהמם. האלגוריתם לא תמיד לטובתנו, אבל אני רוצה להאמין שהכוח עדיין בידיים שלנו. צריך טיפה להשקיע בזה יותר, ולבחור מה את רואה ולמה את נחשפת. אבל כן, יש חזרה למודל היופי מסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים – התקופה שבה גדלתי. זה לא הפריע לי אז ולא מפריע לי היום".
"אם את מידה 36 נניח, אז אף פעם לא ידברו על המשקל שלך. לא יסמנו אותך. אבל אם את לא במשקל שנחשב 'נורמטיבי', כמו ליזו, הסיפור סביבך תמיד יהיה על המראה שלך ומה את אמורה לייצג"
אז הטענה שלך היא שתעשיית האופנה עדיין מהווה כוח מניע ביצירת מודל יופי רזה.
"חד-משמעית. תעשיית האופנה בשילוב תעשיית הבידור והקולנוע. הדוגמה הכי טובה זאת ליזו, זמרת שהייתה ממש שמנה ובהאלווין האחרון התחפשה לאוזמפיק, תרתי משמע. הרי אם את מידה 36 נניח, אז אף פעם לא ידברו על המשקל שלך. לא יסמנו אותך. אבל אם את לא במשקל שנחשב 'נורמטיבי', כמו ליזו, הסיפור סביבך תמיד יהיה על המראה שלך, מה את אמורה לייצג וכדומה. לדוגמה, כל הסרטים של איימי שומר שלא מתאהבים בה. למה? כי היא לא נראית כמו ג'יזל? זה תמיד בולט כשהדמות היא לא טייפ-קאסט קלאסי של עולם האופנה. כל ההתעסקות היא זו שהופכת את המשקל שלה ל'אירוע' שצריך לדבר עליו".
9 צפייה בגלריה
"האלגוריתם לא תמיד לטובתנו, אבל אני רוצה להאמין שהכוח עדיין בידיים שלנו"
(צילום: שי פרנקו)
יכול להיות שזו גם הסיבה שאת מצליחה? לא רזה, לא שמנה, "רגילה".
"רוב העולם הוא כזה. אני פשוט לא מנסה להיות דוגמנית של ויקטוריה'ס סיקרט או איזה דמות של 'בודי פוזיטיב'. אני פשוט אני. אני אוהבת את עצמי מאוד ואני נראית מדהים, אוקיי? אני חושבת שאני הכי יפה בעולם. אני באמת חושבת את זה. וברגע שאת פשוט מקבלת את החבילה שחילקו לך באהבה, בשמחה ובששון, וחוגגת את עצמך גם ברגעים שאת לא מרגישה הכי נפלא, וחוגגת את עצמך עוד יותר כשאת מרגישה הכי נפלא – אז אוהבים את זה. והרבה מחפשות דמות כזאת, כי אנחנו כל הזמן רגילות שמבקרים אותנו, ואף פעם אסור לנו להגיד שאנחנו אוהבות את עצמנו. ואגב, זה לא קשור למשקל".
"אם אתה לא במחנה מסוים – אתה מסומן כבוגד"
הבוקר (שלישי) משיקה זרמון שיתוף פעולה עם בית האופנה משכית, שבשנים האחרונות פועל מדי עונה ביצירת שיתוף פעולה מסקרן. בעבר היו אלה המותג הולילנד וקולקציית בגדי גברים עם צלם האופנה שי פרנקו, שחתום גם על הדימויים בכיכובה של זרמון. "דנה מייצגת את האישה הבטוחה בעצמה, בנשיות שלה ובעלת סטייל ואמירה אישית מובהקת", אומרת מעצבת משכית שרון טל.
החיבור המשפחתי בין זרמון למשכית החל כבר בשנות ה-60, כשסבתה הייתה רוכשת את פריטי המותג. "הייתי שומעת ממנה סיפורים רבים על רות דיין וההיסטוריה של האופנה בישראל דאז", אומרת זרמון. לאחר שהשתחררה מצה"ל, היא עבדה כמוכרת בחנויות המותג המחודש ביפו ובמלון הילטון בתל אביב, ומאז שמרה על קשר עם שרון וניר טל, בעלי המותג. עכשיו הם משיקים קולקציית קפסולה ראשונה ובשאיפה לא אחרונה.
9 צפייה בגלריה
"דנה מייצגת את האישה הבטוחה בעצמה, בנשיות שלה ובעלת סטייל ואמירה אישית". שרון טל עם זרמון
(צילום: שי פרנקו)
אוסף הפריטים מציע אפשרויות לבוש לנשים מבוקר עד ערב, שניתן לפרק וללבוש יחד באופן מודולרי. בקולקציה תמצאו פריטים שימושיים לקיץ כמו מכנסיים קצרים בצבע כחול-פועלים במראה תחתוני בוקסר (450 שקל) לצד חולצת כפתורים תואמת עם סרט לאורך הכפתרה (590 שקל); מגוון מטפחות ראש מודפסות (350 שקל), שניתן לחבוש על הראש או לקשור סביב המותניים; ואוסף שמלות לקיץ (890 שקל), כמו שמלת סטרפלס מכותנה בצבעים שחור ולבן, ושמלות סאטן בגזרת כתפיות או גזרת קולר שתחמיא פחות לבעלות חזה גדול.
שיתוף הפעולה הנוכחי מצטרף למותג ההלבשה התחתונה Zaza של זרמון. לדבריה, כבר שנים רבות היא מקבלת הצעות לשיתופי פעולה מסחריים ולכולם סירבה. "לא הייתי מספיק בשלה להיות אחראית על קולקציה שלמה. גם לא מספיק הבנתי מה בנות רוצות. הקשר עם קהילת העוקבות שלי לימד אותי מה הן אוהבות ואיך אני יכולה להתחבר אליהן".
זרמון מצביעה על נקודה מעניינת ביחסי הגומלין בין יוצרת תוכן לעוקבות. בעוד שיתופי פעולה רבים הנעשים עם דמות מפורסמת נוטים לספק פרשנות מסחרית לסגנון הלבוש שלה – כאן עוצבו הפריטים עבור חברות הקהילה. כלומר, העוקבות. זה גם מסביר את אופי הקולקציה, שהיא יותר משכית מאשר זרמון, זאת מאחר שהיא לא נתפסת בעולם האופנה כ"מתלבשת" בעלת סגנון אישי מובחן או יוצא דופן.
"הגישה שלי שונה", היא עונה בתגובה, "אני מבינה את הערך של הקהל שלי, ומאז שיש לי את המותג שלי, אני גם יודעת למדוד אותו. אם אני בוחרת לשים את החזון שלי ואת השם שלי על מוצר מסוים – אני רוצה שזה יביא ערך לעוקבות. אני לא רוצה שהן ירגישו שאני 'משתמשת בהן'. המטרה שלי היא שמי שמחליטה ללבוש בגד שלי, זה יהיה ממקום שמשרת אותן".
החיבור לאותנטיות של זרמון לא מובן מאליו בעידן שבו מותגי אופנה בוחרים ללהק פנים יפות עם אפס דעות ומתרחקים מדמויות שמנופפות באמירות פוליטיות. זרמון, בתו של הפרסומאי אילון זרמון, מודעת לכוחה של פרובוקציה כדי להשיג תשומת לב, והיא לא חוששת להיכנס לגוב האריות כשמתחשק לה.
"אני לא מסתירה את הדעות שלי, לא מסתירה את עצמי ולא משתיקה את עצמי", היא אומרת, "אני יודעת שכל דבר שאני אעשה גורר תגובות. וזה מעולה, כי תגובות, טובות או רעות, אומר שזה רלוונטי".
"אני מאמינה שצריך לקחת עמדה ולשאוף שיהיה פה טוב יותר. מגיע לנו חינוך טוב, מערכת בריאות מתפקדת ומקום בטוח לגדל פה ילדים. אני אוהבת את המדינה ואת העם הזה בטירוף, ואני לא רוצה לחיות בשום מקום אחר. אבל אני גם מפחדת באמת מהעתיד של הארץ הזאת"
בשנים האחרונות היא בין היחידות שמתבטאת פוליטית באופן חופשי. לא מזמן תמכה בפומבי בנפתלי בנט וביקרה את התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "למזלי, לא שילמתי מחיר על ההתבטאויות האלה", היא משתפת, "אבל בכל פעם מחדש זה מבהיל ומלחיץ. זה נעשה עם מחשבה תחילה ומכורח המציאות של איך החיים הציבוריים נראים פה. אם אתה לא במחנה מסוים – אתה מסומן כבוגד. והבגידה הזאת יכולה להתבטא בהמון דרכים של תגובות מזעזעות ויחס מגעיל".
"זו תרבות איומה ומלחיצה מאוד, אבל אני מאמינה שצריך לקחת עמדה ולשאוף שיהיה פה טוב יותר. מגיע לנו חינוך טוב, מערכת בריאות מתפקדת ומקום בטוח לגדל פה ילדים. אני אוהבת את המדינה ואת העם הזה בטירוף, ואני לא רוצה לחיות בשום מקום אחר. אבל אני גם מפחדת באמת מהעתיד של הארץ הזאת, ואעשה הכול כדי שיהיה כאן יותר טוב וראוי למשפחה ולילדים שלי".
"לכל יוצרת תוכן או מפורסמת יש את הזכות להביע את עצמה איך שהיא רוצה ובאיזה נושאים שהיא רוצה", היא אומרת לסיכום, "אנחנו בתקופה שאם לא עכשיו, אז מתי?! מה עוד צריך לקרות פה כדי שאנשים יביעו דעה ויתייחסו לנושא הזה כדבר הכי-הכי רציני ומהותי. זה שבמקביל אפשר לשלב עוד תכנים, אתה יודע, חשובים יותר או פחות, אפשר. אבל אם רוצים להמשיך לחיות פה, צריך גם להביע דעה".
