יומו החמישי והאחרון של שבוע האופנה נפתח עם שתי תצוגות של מעצבים צעירים המציגים ב"שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026": נריה זינגבוים האוטודידקט עם המותג Rue Neria; וגל נל דהן, שמציג בעונות האחרונות בשואו-רום בפריז. שתי הגישות שהציגו לאופנה באו לידי ביטוי על המסלול באופן ניכר. למרות הבוסריות המסוימת שבלטה בשתי התצוגות, אפשר לומר באופן חד-משמעי: בעוד הראשון לא הצליח לגבש בקולקציית הביכורים שלו שפה עיצובית ברורה, אצל דהן הייתה בנו כמיהה לפרימה של כתב היד ההדוק. אולי הדוק מדי.
מאז סיים את לימודיו במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל לפני כשלוש שנים, מציג דהן בפריז ומבסס לעצמו קול ומקום בעיר האורות. התצוגה שלו בישראל הפגינה את סגנון העיצוב שלו, שנע בין האלגנטי והמחויט לרפוי והמחבק. היו שם חליפות מכנסיים לגברים (ומעט לנשים) בגזרה רחוקה מהגוף בפלטת צבעים יפהפייה, שהחלה בשחור והתפתחה לגווני אדמה, טבק, כחול ג'ינס, אפור לגווניו ובורגונדי.
התצוגה של גל נל דהן
(צילום: Point2Point)
בתוך גבולות גזרה מצומצמים הצליח דהן לספק ברגעים מסוימים אוויר לנשימה דווקא מתוך הצמוד ו"החונק", כמו ז'קטים שנסגרו בהידוק על הגוף כאילו נמשכו בחוזקה – זאת על ידי כפתרה או רצועות עור מלופפות – והציגו פרשנות לבוש נוספת, מרעננת יותר. מערכת הלבוש שחתמה את התצוגה בצבע חזק וחושני הייתה מוצלחת ושברה את החזרתיות שעל המסלול, אך הייתה כמו כתם צבע שראוי היה לשלב ממנו יותר.
זאת הייתה תצוגה טובה, אבל גם בטוחה מדי. דהן לקח אפס סיכונים על המסלול – החל בבחירת הפריטים בקולקציה עצמה ועד בחירות הסטיילינג המדויקות – מה שגרם לתחושת צפייה מונוטונית ונטולת שיאים. זה בהחלט מובן לתצוגת ביכורים, בטח למעצב צעיר בתחילת דרכו, אבל המסלול גם מאפשר להתנסות ולהציב ביודעין מוקשים שיכולים להביא להתפוצצות חיובית. יש לקוות כי דהן ייקח זאת לתשומת ליבו בתצוגה הבאה בעיצובו. אנחנו כבר ממתינים לה.
מאבק בין היצירתי לבין המסחרי
סיכונים מחושבים והחלטות עיצוביות נפקדו גם מהתצוגה של מותג בגדי הגברים DARE, שבאופן אירוני לא הייתה הלימה בין שמו לנעשה על המסלול. מאז נחשף המותג בתצוגה במסגרת שבוע האופנה ב-2023, חודשים ספורים לפני התופת של 7 באוקטובר, הוא פועל מתוך שואו-רום רחב ידיים בתל אביב ומתמקד באופנת גברים אלגנטית לצד פריטי קז'ואל יומיומיים בעיצוב טל שטרן.
תצוגת האופנה של DARE
(צילום: Point2Point)
יותר משהייתה זו תצוגה מבולגנת מבחינת בימוי, מחוות, שירים, סלבס, חסויות ועומס מילולי של המעצב בעמדת המנחה – התצוגה אמש לא הצליחה לשחזר את ההצלחה של התצוגה הראשונה. יותר מכך, היא הדגימה מאבק בין היצירתי לבין המסחרי, שלא הצליחו להיות מוצגים בכפיפה אחת על המסלול.
לדוגמה, תמונת הפתיחה עם דוגמן לבוש מעיל משי סאטן ארוך עם דוגמת פרחים בכחול ולבן. הייתה זו יריית זינוק מבטיחה שלא התפתחה לכדי סדרה או חטיבה של פריטים, וחבל. משם החל מצעד ארוך של חליפות בגזרות וצבעים שונים, אך אלו לא הצליחו להתגבש לכדי קולקציה בעלת אמירה.
כך, גם רעיונות טובים כמו גדילים בחלק האחורי של ז'קט לבן או רקמה על גופיית משי לגברים, נבלעו בעוד חולצה לבנה ומכנסיים אלגנטיים – מראות שגברים רבים ודאי ישמחו ללבוש לחתונה של החבר הטוב שלהם. בחלק מהמקרים אלו גם לא החמיאו לדוגמנים, דוגמת כיסים "עומדים" שהוסיפו נפח לא רצוי למכנסיים או חולצות לבנות סתמיות מדי.
מתוך השממה בלטו רעיונות עיצוביים ושילובים יפים כמו דוגמן לבוש במכנסיים בגוון שוקולד, גופייה בצבע אפור וז'קט כחול. מערכת לבוש נהדרת נוספת הורכבה ממכנסי ברמודה קצרים בצבע חום שצוותו לחולצה מכופתרת בצבע לוונדר עם קשירה קדמית. אלו הדגימו באופן שלא משתמע לשתי פנים, כי עריכה אגרסיבית הייתה עושה עם הקולקציה – ובעיקר עם התצוגה – חסד.





















