ארבעת שבועות האופנה הבינלאומיים, שהסתיימו החודש בפריז, המשיכו לסמן את אחת המגמות הבולטות של העונה: חליפת המכנסיים לנשים. בעוד על המסלול ראינו החודש פרשנויות קיציות למגמה שהחלה כבר לפני כשנה, בשורה הראשונה התחרו המפורסמות מי תעשה זאת טוב יותר: נעמי ווטס הגיעה לתצוגה של גוצ'י במילאנו בחליפת סאטן בגוון פוקסיה מחשמל, בעוד קלאודיה שיפר בחרה בחליפת מכנסיים לבנה ונינוחה לתצוגת האופנה של קלואה בפריז.
שתי הכוכבות ממחישות את השינוי שמתחולל במלתחה הנשית העונה. החליפה המחויטת חוזרת אל מרכז הבמה, אבל הפעם בצללית צרה שמחזקת את השיבה לגזרות קרובות אל הגוף – כפי שמדגים גם הקאמבק של מכנסי הסקיני, שעליו דיווחנו מוקדם יותר החודש. הז'קטים הגדולים והמכנסיים הרחבים ששלטו בעונות האחרונות, נעלמים לטובת ז'קטים עם כתפיים מוגדרות, מותניים צמודים ומכנסיים בגזרה צרה.
החזרה לחליפה צרה היא תנודה נוספת במעגליות של עולם האופנה, ומזמנת לנו מבט מחודש על אחד הפריטים הטעונים ביותר בהיסטוריה של הלבוש הנשי: "לה סמוקינג" של איב סן לורן – חליפת הטוקסידו הנשית שהציג המעצב לראשונה ב-1966. בתקופה שבה חליפות טוקסידו היו מזוהות כמעט בלעדית עם גברים, סן לורן הציע לנשים חלופה לשמלת הערב המסורתית, והעביר אליהן את קוד הלבוש של בעלי הכוח.
מאוחר יותר הציג סן לורן כמה חליפות מכנסיים מודרניות לנשים, שנכנסו למלתחה של האישה העכשווית. ההשראה לחליפות המכנסיים הגיעה, לדבריו, מהפגנות הסטודנטים בפריז ב-1968, שהיו סוערות לא פחות מהפגנות התיכוניסטים השוטפות בימים אלו את צרפת ומדינות אחרות באירופה.
סן לורן, שהיה רגיש במיוחד למגמות חברתיות ולשינויים בתפיסות התרבותיות של תקופתו, הושפע מהמחאה ומהדרישות לשוויון ולחירות אישית שאפיינו את התקוממויות הסטודנטים – וברוח זו יצר קו של חליפות מכנסיים מחויטות לנשים, אשר ערערו על מוסכמות הלבוש המסורתיות ועל ההבחנה המגדרית בין פריטי לבוש גבריים לנשיים.
60 שנה לאחר מכן, על המסלול הופיעו פרשנויות מגוונות לאותה חליפת טוקסידו, למרות שהפעם אי אפשר להניח כי אלו חזו את ההפגנות הנוכחיות. כזו, לדוגמה, הייתה התצוגה של היידר אקרמן לטום פורד, עם חטיבה של חליפות טוקסידו צמודות וצרות. לצד השחור הקלאסי, הופיעו חליפות בוורוד פסטל וצהוב לימון כהצעות הגשה נינוחות.
בפראדה ובשאנל הציגו חליפות מכנסיים שחורות ואלגנטיות לנשים עובדות או לכאלה שרוצות שיחשבו עליהן כך; ובבית האופנה השבדי אקנה סטודיוס הדגימו את המגמה הצרה באופן כזה שיהיה צריך לגרד בשפכטל את המכנסיים מרגלי הדוגמניות. בניגוד לחליפות הרחבות והרכות שראינו עד לאחרונה, הפעם משדרים לנו מראה סמכותי, חד ומלא עוצמה. אי-אפשר להתבלבל בזה.
הנוכחות של חליפה מחויטת במרחבים אופנתיים מעלה מיד את השאלה האם יש כאן גם בהכרח אמירה פמיניסטית? מצד אחד, החליפה נותרה כסמל לעצמאות נשית ולערעור על ההפרדה בין לבוש גברי לנשי. מצד שני, המעבר לגזרה צרה מעלה שאלה לא פחות חשובה: האם הגוף הנשי שוב נדרש להתאים את עצמו לאידיאל של רזון?
בעוד חליפת האוברסייז אפשרה לטשטש את קווי המתאר של הגוף ולשחק עם גבולות המגדר, הצללית הצרה מחזירה את הדיון על מודל יופי רזה וצר אל השולחן ואיתו גם את הפרדוקס המובנה בעולם האופנה: האם כדי להיראות "חזקה" והאם כדי להיתפס כ"משוחררת", נשים עדיין נדרשות לעמוד בתכתיבים נוקשים של מודל היופי?

















