"חסידה צחורה נא אמרי, התישאי ברכתי לאמי" – המילים, שנכתבו על ידי אלכסנדר פן ובקעו הבוקר (שני) מגרונו של דודו טסה, ליוו את תצוגת האופנה המרגשת של אהרון גניש, שפתחה את יומו הראשון של "שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026".
תצוגת האופנה של אהרון גניש
(צילום: Point2Point)
קולקציית "מן קִנָּהּ" בעיצובו, נולדה מתוך חלום על אימו, שאותה איבד בילדותו. שמה נגזר מהפסוקים "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן-קִנָּהּ, כֵּן-אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי כ"ז, ח') ו"גַּם-חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ" (ירמיהו ח', ז'), שמרפררים לעברו של גניש כמי שגדל והתחנך בחברה החרדית, אשר ממנה יצא בשאלה.
"הקולקציה היא מחווה וסגירת מעגל של משהו חסר"
(צילום: עומרי רוזנגרט)
מערכות הלבוש שהופיעו על המסלול הדגימו את הפרשנות של גניש לחלום, שבו הופיעה אימו המנוחה בדמות חסידה על כתפו. לדבריו, הופעתה הייתה מסר שנתן לו את האומץ ליצור; אומץ שסייע לו להוביל אותנו למסע בנבכי נפשו, חושף בפנינו תשוקות ופחדים כמו טיפול רפלקסיבי על ספת הפסיכואנליטיקאי.
ארון בגדים הנושא את זיכרון הגוף והבית
(צילום: עומרי רוזנגרט)
"לפני שנה חלמתי לראשונה את אמי בדימוי של חסידה שישבה על כתפי", מספר גניש, "זה דימוי שלא יוצא מראשי, ופירשתי אותו כמסר. 30 שנה חלפו והקולקציה היא מחווה וסגירת מעגל של משהו חסר. אולי עכשיו הוא יהיה פחות חסר".
במרכז הקולקציה ניצב ילד השב אל הבית שבו גדל ומנסה להרכיב מחדש את דמות אימו מתוך בגדים, זיכרונות וחפצים. האם מופיעה בדמות חסידה היודעת את מועד השיבה אל הקן, אך שיבתה אינה מתרחשת. מתוך החלל שנותר, נבנה ארון בגדים הנושא את זיכרון הגוף והבית.
התצוגה של אהרון גניש
(צילום: עומרי רוזנגרט)
אופנה שיודעת לספר סיפור
התצוגה נפתחה כמו ירייה חזקה ביער. דוגמנית לבושה בחליפת חצאית עשויה צמר בגוון חום-זית, שהורכבה מז'קט אוברסייז שהודק למותניה על ידי חגורת עור. ציפור שחורה על כתפה וכובע עור עם חרטום מחודד, העניקו לה מראה של ציידת מיומנת מאזורי הכפר הבריטי שיוצאת אל היער או חוזרת ממנו.
חליפת חצאית עשויה צמר בפתיחת התצוגה
(צילום: עומרי רוזנגרט)
מיד לאחר מכן נפרסו האלמנטים העיצוביים של גניש בחטיבה חזקה שרפררה לזיכרונות ילדותו, אשר כללה דוגמאות מעוינים, חליפות מכנסיים קצרות וסרטי מלמלה שעיטרו את הבגדים. אלו נראו כמו בגדי ילדים תקופתיים למבוגרים שגדלו בתוכם, דוגמת מערכת לבוש יפהפייה ומשובצת שהורכבה מחולצה מקושטת מלמלה ומכנסיים קצרים מבד דומה, שלבש על המסלול בן זוגו של גניש, מעצב האופנה ויקטור (ויוי) בלאיש.
ויוי בלאיש על המסלול של אהרון גניש
(צילום: עומרי רוזנגרט)
ז'קט אוברסייז וחולצת מלמלה בעיצוב אהרון גניש
(צילום: עומרי רוזנגרט)
יותר משגניש ניסח שוב ושוב את כתב ידו על המסלול באופן משכנע עם בדי קטיפה, מפות וינטג' משנות ה-40 הרקומות ביד על אורגנזה משי, סריגי צמר ומשי – הקולקציה הרגישה כמגרש לפיתוחים עיצוביים שטרם התנסה בהם, כמו שמלות ערב נטולות מלמלה, ביניהן שמלת ערב יפהפייה בצבע ורוד ללא שרוולים, ושמלה אדומה ודרמטית עם סיומת א-סימטרית וכתפיים מודגשות.
שמלת ערב אדומה ודרמטית
(צילום: עומרי רוזנגרט)
אוסף השמלות הדגים שלב אבולוציוני חשוב בעבודה של גניש, שיפנה ללקוחות חדשות שטרם גילו את המעצב או לכאלה שמתחברות פחות לעשייה המוקדמת שלו. חטיבה נוספת שפיתח גניש בקולקציה הייתה בגדי גברים נגישים יותר, שכללו מכנסי ג'ינס בגזרות אוברסייז, חליפות מכנסיים בהירות, מכנסיים משובצים וסריג יפהפה עם דוגמה של חסידה.
סריג עם דוגמה של חסידה
(צילום: עומרי רוזנגרט)
הבחירה בגניש לפתוח את שבוע האופנה מציבה אותו במעמד בכיר. הוא קנה את מקומו ביושר והוכיח כי יש בישראל מקום לאופנה פיוטית, שמספרת סיפור ונרטיב החורג מגבולות המסחרי והרחוב המקומי.
רונית יודקביץ' סוגרת את התצוגה
(צילום: עומרי רוזנגרט)
עכשיו עליו לחשוב כיצד, ואם בכלל, הוא מעוניין לתרגם את השפה העיצובית שלו לקהל רחב יותר, לפרוש כנפיים ולצאת איתה אל העולם. לשם כך הוא יידרש לבנות סביבו תשתית כלכלית יציבה, שתאפשר לו להמשיך לפתח ולהציג את חזיונותיו האמנותיים.
התצוגה של אהרון גניש
(צילום: עומרי רוזנגרט)
(צילום: עומרי רוזנגרט)
הדוגמנים בפינאלה של התצוגה
(צילום: עומרי רוזנגרט)
