טוויגי חוזרת. הדוגמנית הבריטית שהתפרסמה בשנות ה-60 כפנים של תקופת ה"סווינגינג לונדון", נבחרה השבוע להוביל את קמפיין אביב-קיץ 2026 של בית האופנה ברברי. הבחירה בדוגמנית בת ה-76 לא מפתיעה, לאחר שבחודש ספטמבר הייתה טוויגי אורחת הכבוד בתצוגה של בית האופנה. החיבור בין שני האייקונים הבריטיים, סמל לאופנה אנגלית פורצת דרך, מייצר את אחד הרגעים הבולטים של השנה. ואנחנו רק בתחילתו של חודש פברואר.
בתמונות קמפיין שפורסמו מופיעה טוויגי בתצלום רך בשחור-לבן, לבושה ז'קט פרנזים מעור. הסגנון הבוהמייני מלווה את הקמפיין כולו, שנוצר בהשראת החיבור ארוך השנים בין אופנה למוזיקה. "מוזיקה דוחפת גבולות, מטשטשת קווים ומגדירה את הקודים באופנה. מדובר בביטוי עצמי, מקוריות ושייכות", מסר המנהל האמנותי של ברברי, דניאל לי, תוך שהוא מציין תת-תרבויות מתקופתה של טוויגי כמו "מודס" ו"גלאם-רוק".
הקמפיין החדש מסמן 60 שנות קריירת דוגמנות של הסופר-מודל הראשונה בעולם. למרות שפרשה מדוגמנות בגיל צעיר, היא מעולם לא נעלמה מהנוף. בשנים האחרונות, כחלק מהשיח על גיוון בעולם האופנה ופתיחתו גם לדוגמניות מבוגרות, נוכחת טוויגי בתחום באופן עקבי. בשנה שעברה היא לקחה חלק בקמפיין היובל של זארה, ובעשור שלפניו הצטלמה לקמפיינים של לוריאל, מותג היוקרה האיטלקי טוד'ס ולמאפרת שרלוט טילבורי.
התספורת שהתחילה אופנה שלמה
טוויגי, שנולדה בשם לזלי הורנבי ברובע ניזדן שבצפון-מערב לונדון, הפכה בתוך זמן קצר לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם אופנת שנות ה-60 שהתרכזה ברחובות קינגס רואד וקרנבי בלונדון. היא גדלה במשפחה ממעמד הפועלים, הצעירה מבין שלוש בנות לאם שעבדה במפעל ואב שהיה נגר.
בסרט התיעודי "טוויגי" מ-2024, שביימה סיידי פרוסט, סיפרה כי גדלה במשפחה מאושרת, על אף שאמה הייתה מאושפזת מדי פעם, לפעמים במשך חודשים, בבית חולים פסיכיאטרי. "אני חושבת שאמי, נל, הייתה מאובחנת היום כסובלת מהפרעה דו-קוטבית", אמרה, "היה לי אבא מדהים, נורמן, שאהבתי והערצתי. הוא היה איש צנוע ורגוע. הוא תמיד היה שם עבורה ועבורנו".
(הסרט התיעודי "טוויגי" של סיידי פרוסט)
הפריצה שלה הגיעה כמעט במקרה: בגיל 16 בלבד התגלתה במספרה לונדונית, שם אימצה את התספורת הקצרה והנערית שהפכה לסימן ההיכר שלה. צילומים שפורסמו במדור האופנה של העיתון הבריטי דיילי אקספרס בשנת 1966, הכתירו אותה כ"הפנים של 1966". משם המרחק למעמד של אייקון תרבותי היה קצר במיוחד.
"הגעתי למספרה של לאונרד לואיס כדי לחפוף ולעצב את השיער, ולאונרד ראה אותי ואמר: 'תני לי לעשות לך את התספורת החדשה שלי'", סיפרה בשנת 2020 בפודקאסט Table Manners של ג'סי וור על הרגע שבו נולדה התספורת האייקונית שלה.
לדבריה, היא הרגישה מבוכה להתנגד למעצב השיער ולכן הסכימה. "הארכתי אז את השיער שלי, ולא הייתי בטוחה שאני רוצה להסתפר", הוסיפה, "אבל זו הייתה מספרה מאוד יוקרתית בשכונת מייפייר, אז קצת התביישתי להגיד שאני לא רוצה".
טוויגי חזרה למספרה למחרת, ושהתה שם שבע שעות לצורך ביצוע התספורת והצביעה. "לאונרד תלה את התצלום שלי במספרה ועיתונאי שהגיע למקום שם לב לתמונה. ככה הכול התחיל", סיפרה, "ומהרגע שהתספורת הזו נוצרה, מהרגע שהתמונה הזו צולמה – זה היה רגע המפנה".
הגזרה הנערית והתספורת הקצרה של טוויגי, לבושה שמלות בגזרות A של מארי קוואנט, ניסחו את אופנת לונדון של שנות ה-60. העיר הייתה אז עמוסה בתת-תרבויות בועטות, להקות כמו הביטלס והרולינג סטונס, אמנים כדיוויד הוקני ודוגמניות דוגמת טוויגי וג'ין שרימפטון, אז בת זוגו של צלם האופנה דיוויד ביילי, שנהג לצלם את טוויגי בקביעות ואחראי לאחד הדיוקנאות המפורסמים שלה – תצלום בשחור-לבן, לבושה סריג עם צווארון חצי-גולף, עם ריסים מודגשים ופה פעור לרווחה.
בהמשך היא כיכבה על שערי מגזינים מרכזיים כמו ווג בריטניה וטאטלר, ושיתפה פעולה עם צלמי אופנה מובילים. המראה הייחודי שלה – גוף דקיק וגבעולי, עיניים גדולות ומודגשות באיפור ריסים דרמטי ותווי פנים כמעט ילדותיים – יצר שפה חזותית חדשה, שהתרחקה מהסקסיות הבשלה והמעוגלת שאפיינה את כוכבות שנות ה-50.
בשנת 1970, כשהיא בת 21 בלבד ובשיא תהילתה, הודיעה טוויגי על פרישה מעולם הדוגמנות. היא הסבירה כי איבדה עניין בתחום וביקשה לפתח קריירה מגוונת יותר, שכללה משחק, שירה והנחיית טלוויזיה. בהמשך זכתה בשני פרסי גלובוס הזהב על תפקידה בסרט "החבר" (שחקנית השנה והשחקנית המבטיחה) והמשיכה לפעול בעולם התרבות והבידור. בשנות ה-60 לחייה עיצבה כמה קולקציות עבור מרקס אנד ספנסר. כיום היא חיה עם בעלה, השחקן והבמאי לי לוסון.
"האם הרוחנית" של הרזון הקיצוני
למרות הקריירה הארוכה שבנתה לאחר שהפנתה עורף לדוגמנות, דמותה כדוגמנית-העל הראשונה בעולם נותרה אחד הסמלים החזקים והמשפיעים ביותר בתולדות האופנה. פחות זוכרים לה את הבגדים שלבשה, יותר את דימוי הגוף שייצגה ואשר עורר לא מעט ביקורת.
הופעתה סימנה מעבר לאידיאל יופי חדש, רזה עד כדי שבריריות, שהשפיע עמוקות על תעשיית האופנה ועל תפיסות גוף בקרב נשים רבות. אבל לא רק הרזון עמד בלב הופעתה. השיער הקצר והחזה השטוח יצרו מראה נערי, אשר התכתב עם סגנון א-לה-גרסון שנשים רבות אימצו בשנות ה-20 של המאה הקודמת.
מבקריה טענו כי הפופולריות שלה תרמה לנורמות יופי מצמצמות ולעיתים בלתי מציאותיות, בעוד תומכיה ראו בה סמל לשחרור ולדחיית מודלים מיושנים של נשיות. "הייתי מאוד מאוד רזה, אבל באופן טבעי", אמרה בריאיון להאפינגטון פוסט ב-2010, "ככה פשוט נראיתי. אכלתי. תמיד אמרתי שאני אוכלת, ונראיתי כמו אבא שלי, שגם הוא היה מאוד רזה, אז אני חושבת שזה גנטי".
הופעתה שינתה את האסתטיקה של האופנה המערבית והשפיעה על דורות של דוגמניות ומעצבים, וטוויגי נחשבת עד היום ל"אם הרוחנית" של ניצחון הרזון על מסלולי התצוגות. שמה נשלף באופן קבוע בשיח על "הרואין שיק" משנות ה-90, כמו גם בדיון העכשווי על התגברות השימוש בזריקות אוזמפיק גם אצל מי שלא נזקקות להן.
באופן טבעי, נוכחותה בקמפיין החדש של ברברי מציפה את הדיון על מודל היופי שקידמה לאורך עשורים. בריאיון לגרדיאן לפני שש שנים, בעיצומה של מהפכת הגיוון, היא עוד נשמעה אופטימית. "יש שינוי, ורואים היום יותר דוגמניות מבוגרות בקמפיינים", אמרה, "אני לא חושבת שתעשיית האופנה הגבוהה אי פעם תתרחק לחלוטין מהרזון, אבל חלקים אחרים בתעשייה כבר התחילו להשתמש במגוון של גדלים ומידות, וכך גם ראוי שיהיה".
אלא שהשינוי ההוא התפוגג. דו"ח שפרסם לאחרונה אתר ווג ביזנס מצביע על היעלמותו של הגיוון. לפי הדו"ח, בעונת התצוגות לסתיו-חורף 2025-26, מתוך 9,038 לוקים שהוצגו ב-198 תצוגות אופנת נשים – 97.1 אחוז הוצגו על דוגמניות במידות אמריקאיות 0 עד 4 (מידות 36-32 אירופאיות), בעוד פחות מאחוז אחד מהדוגמניות הוגדרו כבעלות גוף מלא. לשם השוואה, המידה הממוצעת בארצות הברית היא 48-46, באירופה 46-44 ובישראל היא 42.
