תאמ;לק לי: הלנה בונהם קרטר היא שחקנית מחוננת שמחזיקה בקרדיט על כמה מהתפקידים הכי אייקוניים של היובל האחרון – היא הייתה מרלה ב"מועדון קרב", בלטריקס ב"הארי פוטר", מלכת הלבבות ב"אליס בארץ הפלאות", וחלקה עם כולנו "זיכרונות אהבה מפירנצה", הסרט הסופר-רומנטי שגילה אותה לעולם. השבוע היא חוגגת 60.
בחייה האישיים הייתה בונהם קרטר בת זוגו של הבמאי והשחקן קנת בראנה, אחריו של הבמאי טים ברטון, ואין ספק שהיא מספקת ברוחב לב את דרישות התקשורת בכל הקשור לרכילות ולשערוריות. מערכת היחסים שלה עם טים ברטון הייתה כל מה שלא חשבתם (או רציתם לחשוב) על זוגיות, ונפרשה בצהובונים במלוא הדרה. כשהסיפור הזה הסתיים, היא השיקה חבר חדש שצעיר ממנה ב-21 שנה. לאחרונה, רק כדי למנוע שעמום, המדיה סוערת בשלל ספקולציות על הסיבה שבגינה היא פוטרה או התפטרה מהפקת העונה הרביעית של "הלוטוס הלבן".
יש לה יופי מתוק וכובש שהפך עם השנים לייחודי ואקסצנטרי, וכולל העדפות אופנתיות מוזרות ותסרוקות שנראות כמו קן דרורים שנלחם בלהקת עורבים (והפסיד). היא בוהמיינית, מביכה, מתוודה בראיונות על העדר מוחלט של חוש סגנון, כמו גם על השינויים ביציבות רצפת האגן שלה. את כל אלה היא עושה ללא פילטרים, במבטא בריטי נפלא, חוש הומור בכמויות, וקסם אישי מהסוג שאתה מתאהב בו או שונא אותו עד העצם.
26 צפייה בגלריה
מאמצת את הסגנון של הסרט בבכורה של "מולאן רוז'", 2001
(צילום: Anthony Harvey/Getty Images)
איך היא מתלבשת?
כמו "סיוט של חג המולד" – שמלבד לשמש ככותרת לסרט המפורסם של האקס, יכול לתפקד גם כתיאור ממצה של הסגנון האופנתי של בונהם קרטר. היא קצת גותית, קצת אצולה ויקטוריאנית שירדה מנכסיה, קצת שאריות של פאנק משנות ה-80, וקצת היפית שהגיעה למסיבה באיחור של 50 שנה. המיש-מש הזה הוא ההפך מאלגנטיות, אבל הוא שלה, הוא מקורי, ואפשר בקלות למצוא בו לא מעט חן, גם אם מעופש קלות.
על השטיחים האדומים היא לוקחת את הסגנון הביזארי החביב עליה, ומגבירה לו את הווליום. היא חוטפת אש ועלבונות ממבקרי אופנה, כי היא "מוגזמת" אבל לא מוגזמת כמו הדיוות המשקיעות בלבושן שהמבקרים אוהבים לאהוב, אלא יותר כמו הדודה הזקנה שמשתכרת בחתונה ועושה בושות. נראה שבעיקר מתקשים לסלוח לה על זה שלא באמת אכפת לה מה אחרים חושבים.
מה בכל זאת? הרבה שחור, הדפסים של פרחים, ושימוש נרחב בפריטי הלבשה תחתונה שמציצים מתחת ומעל הבגדים. יש לה חיבה ברורה למחוכים, בעיקר מהסוג שדוחף ומרים את החזה, תסרוקות שמאתגרות את התואר "מרושלת", ונעליים שלא מתאימות – לא לאירוע, לא לבגד, ולפעמים לא זו לזו.
היא מרבה ללבוש יצירות של המעצבת ויויאן ווסטווד. הן חולקות את אותה אסתטיקה יוצאת דופן, חתרנית ותיאטרלית, אך לווסטווד היו גם טעם טוב ויכולת ליצור הקשרים תרבותיים-היסטוריים שלא ניכרים בתוצאות המוצגות אצל בונהם קרטר.
הנה כמה דוגמאות מפחידות למחצה מהזמן האחרון: בבכורה הלונדונית של הסדרה "שבעה מחוגים" היא לבשה שמלה פרחונית שקופה מעל שמלה שחורה קצרה, גרבונים שחורים וחגורה עם אבזם כסוף. זה נראה אפילו יותר מבולגן ממה שזה נשמע.
במסיבה של תערוכת הקיץ של האקדמיה המלכותית בלונדון היא לבשה שמלה של סימון רושה בצבע שחור שמתחבא מאחורי קפלים, תחרות, וולנים ורקמות – גם הן פרחוניות, כמובן; בעוד לאירוע גאלה שנערך בשנה שעברה היא בחרה במעיל סאטן שחור וארוך מעוטר בדפוס קונכיות זהב ובפרווה לבנה בשוליו, כאשר כל הטוב הזה עטף שמלה שחורה עם פפיון וסרט קשור מתחת לחזה.
מדי פעם היא מצליחה להיראות כמעט אלגנטית, כמו בקמפיין שלה למותג התכשיטים לרקספור & הוק לפני כחצי שנה – מראה שכלל אומנם שיער ורדרד אבל גם תכשיטים נאים ושמלה שחורה ונטולת גימיקים. גם לשטיח האדום בטקס פרסי הטלוויזיה הבריטיים, היא הגיעה בשמלה שחורה עם הדפס פרחים ובלי יותר מדי אלמנטים או הסחות דעת.
26 צפייה בגלריה
מראה סולידי יחסית לעצמה על השטיח האדום, 2023
(צילום: Eamonn M. McCormack/Getty Images)
ועדיין, לרוב האופנה של בונהם קרטר מעוררת בעיקר תחושות בלבול והפרעות קשב וריכוז. במיוחד כשהיא מסתובבת ברחובות, מחוץ לאירועי השטיח האדום – שם קל להתבלבל בינה לבין מישהי ששדדה מחסן תחפושות להאלווין. מצד שני, אחרי שמתרגלים – יש במראה הזה לא מעט קסם ושאר רוח.
עתידות
בשנתיים האחרונות נראה כי היא מתמחה בתפקידים מתת-נישה שניתן לכנות "אימהות מפוקפקות של בלשיות חובבות עבור נטפליקס". גם בסרטי "אנולה הולמס" וגם בסדרה "שבעה מחוגים" היא משתפת עם הצופים את הגרסה הבוגרת של הלנה בונהם קרטר העכשווית – מרשימה, פרועה, מלאת חיות ובלתי צפויה. הלוואי שנראה עוד כאלה ממנה, גם אם לא בעונה הקרובה של "הלוטוס הלבן".
מחיאות כפיים או מטח עגבניות?
כבר קראו לה אקסצנטרית, אמרו שהיא מטורללת, וסימנו אותה כמלכת הטעם הרע של השטיחים האדומים. אבל על האומץ והמקוריות, ועל ההתעלמות המוחלטת מכל מה שנחשב נכון ויפה בתרבות הלבוש הנוכחית, מגיעות לה מחיאות כפיים סוערות. על האסתטיקה האופנתית עצמה – פחות.
