תאמ;לק לי: לא, זו לא נטלי פורטמן, כמו שרבים טועים לחשוב. למרות שהן אכן דומות מאוד, קירה נייטלי היא הרבה יותר מזה. היא יודעת לשדוד קופות עם סרטים מז'אנר "שודדי הקאריביים", וגם לשעמם עד דמעות ולזכות בהערכת המבקרים על דרמות תקופתיות. עוד ברזומה שלה: שתי מועמדויות מוצדקות לאוסקר, התמודדות נפשית אחת מדווחת, עשרות שמועות על הפרעות אכילה שאף הובילו אותה להגיש תביעת דיבה נגד צהובון בריטי שבה זכתה, רומן-עבר מתוקשר עם ג'יימי דורנן על כל 50 גווני האפור שלו, וצילום עירום משותף עם סקרלט ג'והנסון על שער המגזין וניטי פייר.
בשנים האחרונות היא קצת הורידה הילוך ו"התמסרה להורות", שזה בדרך כלל מה ששחקניות מספרות לתקשורת כשמפסיקים ללהק אותן לסרטים, אבל עכשיו היא חזרה – רגע לפני יום הולדת 40, כשהיא נראית טוב מתמיד ועושה לכולם בית ספר בסדרה "היונים השחורות" שהצילה את נטפליקס משממון סרטי הכריסמס של החודש האחרון. נייטלי מגלמת שם מרגלת שנשואה לשר ההגנה הבריטי, יורה, מתאגרפת, זוממת מזימות, מגדלת תאומות, ומצדיקה, מחדש, את תואר "האישה הכי יפה באנגליה" שקיבלה ב-2006.
נייטלי שייכת לקבוצת השחקניות הדעתניות, אלה שלא מסתפקות בלהיות יפות ולחייך בנועם במסיבות עיתונאים. היא לא משתפת פעולה עם הכניעה הרווחת לנקודת המבט הגברית, ולא נרתעת מלהתבטא בנושאים הקשורים למעמד האישה ולתפוצה הנרחבת של הטרדות מיניות בתעשייה. היא מסרבת להתפשט מול במאים גברים, יוצאת בחריפות נגד הלחץ של התקשורת על נשים לאחר לידה להציג שוב במהרה את "הגוף הקודם שלהן" ולא רוצה "לחזור אל הג'ינס של פעם".
כל זה מחזק ומעצים, גם אם נייטלי עצמה היא אישה רזה במיוחד, לפני ואחרי הלידות שלה, ויש יסוד להניח שהמכנסיים מגיל 16 עולים עליה בקלות.
איך היא מתלבשת? המראה והלבוש של נייטלי מעלים אסוציאציות של פרימה בלרינה בדימוס, שפרשה מריקוד אך עדיין מתאמנת יום יום, שומרת על דיאטה דרקונית ועל עדת מעריצים מסורים. יש לה מבטא אנגלי, נוכחות מרשימה וטעם עילאי. אלה משובצים בהאשמות חוזרות וצדקניות בסעיף "רזון יתר". אבל "דקיקה מדי" או "דקיקה במידה" – אין ספק שנייטלי מתלבשת על הצד האלגנטי של הסקאלה, ורותמת את אותה גזרת גוף ליצירת מראות דרמטיים ומפוארים על השטיחים האדומים.
כמעט תמיד מדובר בניצחונות אופנתיים רבי רושם, לפעמים קצת פחות. לא מדובר בטרגדיות, חלילה, אבל רובנו עדיין זוכרים באימה את אפקט המותן הזערורי שבו היא התהדרה בתצוגה של שאנל לפני כעשור, והייתה גם תקרית מלתחה מפורסמת שעירבה עצמות בריח בולטות ופטמה סוררת שברחה מתוך מחוך סטרפלס בצבע יין בפרמיירה של הסרט "גאווה ודעה קדומה" ב-2005.
לנייטלי יש עמדות ברורות בכל מה שקשור לדימוי גוף ולהתייחסות לאופנה. מותר לפקפק במידת האותנטיות של מחוות המחאה שלה, אבל הן לפחות עקביות. היא הצטלמה טופלס על השער של מגזין אינטרוויו כקריאה להפסיק לתת לנורמות חברתיות להפוך את הגוף הנשי לשדה קרב, היא אוסרת על שימוש בפוטושופ בצילומים שלה, וכחלק מגישתה האידיאולוגית – היא מיחזרה את שמלת הכלה שלה ולבשה אותה בשלוש הזדמנויות שונות.
נייטלי טוענת שהיא לא יכולה להיות אייקון אופנה, כי היא מעדיפה להיות אדם אחר בכל יום ולא היא עצמה. אבל "עצמה" דווקא זוכה לתשואות מצד כל מבקרי האופנה – היא אצילית, רומנטית, ומצליחה להיות סקסית בלי להישען על חזה גדול ובלי להסתמך על מחשופי ענק או שסעים בלתי נגמרים.
יש לה סגנון שקל לחבב, כזה שמשלב אופנה גבוהה יחד עם פריטי בייסיק, קצת של היום וקצת של פעם, אלגנטי אבל לא חמור סבר, לא דרמטי מדי ולא מפתיע – לטוב ולרע. במילים אחרות, אם יש דבר כזה "נערת שאנל" – הרי שזו קירה נייטלי, שגם דגמנה לשאנל, גם התחתנה בשאנל וגם כיכבה בסרט קצר וגרוע להפליא שיצר בית האופנה על המייסדת שלו.
עתידות: נראה כי "היונים השחורות" מבשרת את בוא האביב המתחדש של נייטלי. הסדרה הזו הגיעה ממש בזמן, בשבילה ובשבילנו, והיא חושפת שם תצוגת משחק מזהירה לצד חזות בשלה יותר, קשוחה במידה, ויפה להפליא. אין ספק שההתבגרות עשתה לה רק טוב, מכל הבחינות. אם הוליווד ועולם האופנה יוותרו מעט על הגילנות המושרשת בהם, יש לנו עוד הרבה למה לצפות.
מחיאות כפיים או מטח עגבניות? מחיאות כפיים, ללא ספק. עם השנים שחולפות, נייטלי רק משתבחת אופנתית ומוסיפה עוד רבדים למראה שלה.