חודש של תצוגות בארבע בירות האופנה המרכזיות הגיע ביום שלישי בערב לסיומו בפריז עם תצוגת האופנה הצבעונית של בית סן לורן, שהעתיק את מיקומו מהתצוגה הפותחת של השבוע לתצוגת הנעילה. המנהל האמנותי אנתוני וקארלו ממשיך לחזק את האסתטיקה של שנות ה-80 וה-90 עם צללית טרפז הפוך המציגה כתפיים רחבות ומותניים צרים, לצד שילובי צבעים שהיו מזוהים עם המייסד איב סן לורן כמו כתום עם ורוד, שנחשבו בתקופתו לנועזים. אבל גם התצוגה הגרנדיוזית והחושנית בדרכה של בית האופנה, שהוצגה לעיני כוכבות כמו היילי ביבר, צ'ארלי XCX בשיער מוחלק, קתרין דנב וקרלה ברוני – לא הצליחה להציל את שבוע האופנה הבינוני.
שבוע האופנה של פריז נערך בצל הוועידה שהתקיימה בעיר בניצוחו של נשיא צרפת עמנואל מקרון, שבה התארחו מנהיגי אירופה במטרה להבין כיצד לפעול אל מול האיום הרוסי על אוקראינה והפניית העורף של ארצות הברית. עוד מוקדם להמר כיצד והאם המהלכים הפוליטיים יקרינו על היבשת, אולם אין ספק כי סדר היום החדש יחלחל אל הקולקציות של בתי האופנה בעונה הבאה. אירופה כפי שאנחנו מכירים אותה, משתנה. בינתיים, ארמון האליזה דפק נוכחות בשבוע האופנה עם הגברת הראשונה של צרפת, בריז'יט מקרון, שהגיעה לשורה הראשונה בתצוגות של סטלה מקרטני ולואי ויטון.
(צפו: הפרזנטציה של ג'ונתן אנדרסון בלואווה)
בניגוד לעונות קודמות, היה זה החלש בשבועות האופנה – שילוב בין קולקציות שסבלו מחוסר קוהרנטיות, עומס בגימיקים ועודף טרנדיות אצל מעצבים שיישרו קו עם מגמות אופנתיות במקום לספק אמירה עיצובית חדשה. זה קרה גם לטובים ביותר: מרין סר, סטלה מקרטני, צ'מינה קמאלי בקלואה, וג'ונתן אנדרסון שדילג על תצוגה של לואווה לטובת פרזנטציה מוזרה עם לא מעט בגדים מוצלחים. לפי מקורות בענף, הקולקציה שהוצגה היא האחרונה בעיצובו לבית האופנה. בהנחה שהשמועות נכונות, אנדרסון צפוי להתמנות בקרוב למנהל האמנותי של דיור, שם יחליף בתפקיד את מריה גרציה קיורי, שהתמנתה לתפקיד בשנת 2016.
תצוגה נוספת שהתגלתה כאכזבה גדולה הייתה קולקציית הביכורים של המעצבת הוותיקה שרה ברטון לז'יבנשי. המקרה של ברטון, שנחתה בבית האופנה שהקים אובר דה ז'יבנשי בשנת 1952, הוא המעניין מכולם בים של מנהלים אמנותיים חדשים שהשתבצו בבתי אופנה. האוסף שיצרה ברטון נוצר בהשראת סקיצות גנוזות של המייסד (שהלך לעולמו בשנת 2018), אשר נמצאו מאחורי קירות הסטודיו שעבר לאחרונה שיפוץ. נניח שהסיפור אמיתי – האם הסיבה שהסקיצות לא הופיעו מעולם ברפרטואר של ז'יבנשי עלולה להיות מכוונת?
(צפו: תצוגת האופנה של ז'יבנשי בעיצוב שרה ברטון)
הקולקציה הורכבה סביב צלליות חזקות וצבעוניות דרמטית, כמו שמלת סטרפלס בצהוב ניאון וחליפות מכנסיים שהדגישו מותניים צרים. לא הייתה בה שום אמירה חדשה, מעניינת או אינטרפרטציה לכתב ידו של ז'יבנשי – המעצב, האדם, המותג. עם כל הכבוד לברטון, ב-25 השנים שעבדה במקווין – תחילה כיד ימינו של אלכסנדר מקווין ובהמשך כמנהלת אמנותית לאחר מותו ב-2010 – היא לא הצליחה להתעלות על חזונו של מקווין או לספק קולקציות בלתי נשכחות כמוהו.
סוגיית מנהלים אמנותיים שמדלגים מבית לבית במטרה להפיח בהם רוח חדשה, ליוותה את השבוע בפריז עם הקולקציות של היידר אקרמן לטום פורד, ג'וליאן קלאוזנר לדריס ואן נוטן וקולקציית הפרט-א-פורטה הראשונה של אלסנדרו מיקלה לרד ולנטינו, לאחר שחשף בינואר את קולקציית ההוט קוטור שלו לבית האופנה. בניגוד לז'יבנשי המנוח – פורד וואן נוטן בחיים והיו מעורבים במידה זו או אחרת בבחירת היורש. אל מול החושניות שהכניס אקרמן בהצלחה לפורד (והחיבוק האותנטי בין שניהם על המסלול הדגים זאת), הקולקציה של קלאוזנר נראתה כמו דריס ואן נוטן לא מלוטש וחסר כריזמה.
סבב הכיסאות המוזיקליים המשיך גם היום, עם הודעתו של בית האופנה ורסאצ'ה על המעצב דריו ויטלה (שעבד קודם במותג מיו מיו) כמי שנכנס במקומה של דונטלה ורסאצ'ה, אשר עיצבה לבית האופנה מאז הירצחו של אחיה ג'יאני ורסאצ'ה ב-1997.
(צפו: תצוגת האופנה של בלנסיאגה בעיצוב דמנה)
הצורך להכניס דם צעיר במותגים שמעצביהם כבר אינם בעלי הבית, מובן בהחלט. עם זאת, זה עלול לגרום גם להריסת בית האופנה וניתוק מהערכים ומהדי.אן.איי של בית האופנה, כפי שניתן היה לראות בתצוגה של דמנה לבלנסיאגה – שהציג לקהל עוד מאותו הדבר, לרבות שיתוף הפעולה החדש שלו עם פומה.
היה זה ז'יבנשי שהבין את הבעייתיות הזו כשמכר את החברה שלו בשנות ה-90. "כאשר אתה מוכר את החברה שלך ולא מנהיג אותה יותר, התחושה קשה מאוד", אמר ז'יבנשי בריאיון נדיר שהעניק ב-2010 לאינדיפנדנט הבריטי, "אין לי עוד עניין להסתכל על הקולקציות של בית האופנה. עדיף ככה".
ומה עוד בלט על המסלול ובשורה הראשונה בפריז? רגעי השיא והשפל הגדולים בתמונות בראש הכתבה.
