אליענה זקס לא נותנת לאסון שעברה לנהל את חייה. היא גם לא מדברת בראש עם אמא שלה ועם אחיה שנהרגו מפגיעת טיל בבית המשפחה בבאר-שבע, זמן קצר לפני שנכנסה לתוקפה הפסקת האש במבצע עם כלביא. "לדבר איתם בראש זה משהו שישאיר אותי בעבר, בתוך הטראומה, ולא יאפשר לי להשתקם. היום אני מנסה לצאת מזה ולחיות את החיים שלי קדימה".
וקדימה, מבחינתה, אומר גם להיות חלק מישר – מפלגתו של גדי איזנקוט, שביולי האחרון הציע לזקס, דוגמנית ופעילה חברתית בתחומי החוסן והטיפול בטראומה, לעמוד בראש מטה הצעירים של המפלגה.
שניכם מתמודדים עם אובדן עצום. את של אמא ואח, איזנקוט של בנו גל, לוחם מגלן, שנפל בקרב ברצועת עזה.
"כמובן, דיברנו על זה. כשנפגשנו, שאלתי את איזנקוט אם הוא מרגיש שהוא מצליח להתאבל. כי אני, עם קצב האירועים והחיים בישראל, לא מרגישה שאני מצליחה להתאבל כמו שצריך".
ומה גדי איזנקוט ענה?
"הוא ענה שהוא לא מצליח להתאבל עד הסוף. ואמרתי לו שאני מבינה, כי לעבור אבל זה תהליך שצריך לתת לו זמן, ועם כל מה שקורה במדינה, אנחנו בכלל לא מצליחים לעבור כמו שצריך את כל שלבי האבל. לדוגמה, חצי שנה אחרי שאמא ואחי נהרגו ואבא שלי נפצע, כשאני עוד עסוקה בכלל בשיקום של אבא ובניסיון לתפקד ולעבוד, מגיע 28 בפברואר. זה היום שבו התחילו שוב תקיפות, וטיל מאיראן פוגע ברחוב שבו אני גרה בתל אביב. אני יוצאת מהשירותים, וכל החלונות בבית מנופצים ואיתי, בן הזוג שלי, פצוע, והנה, זה קורה לי שוב, אני שוב נזרקת לתוך הטראומה עוד לפני שעיבדתי את הקודמת. בהמשך איתי ואני ננעלים בתוך הבניין, כי הדלת נופלת, ולא מצליחים לרוץ למקלט ומסביב עוד בומים ועוד אזעקות ונפילות", היא מותחת באוויר בינינו את הזיכרונות הקשים, אבל נשארת אסופה וממוקדת, רק עיניה היפות והלחות מעידות על הקושי העצום ששחזור האסון המשפחתי מחולל בקרבה.
"כשנפגשנו, שאלתי את איזנקוט אם הוא מרגיש שהוא מצליח להתאבל. כי אני, עם קצב האירועים והחיים בישראל, לא מרגישה שאני מצליחה להתאבל כמו שצריך"
זה היה ב-24 ביוני 2025. הנשיא טראמפ כבר הכריז על הפסקת אש שהייתה אמורה להיכנס לתוקף בתוך זמן קצר, אולם השיגורים נמשכו. 22 טילים נורו בפרק זמן קצר לעבר באר-שבע. אחד מהם פגע בבניין מגורים והרג את מיכל זקס, אמא של אליענה, את בנה הלוחם איתן זקס, את חברתו נועה בוגוסלבסקי ואת שכנתם נעמי שאנן. אבי המשפחה איגור, שהיה בשירותים, ניצל ממוות ונפצע קשה.
בחמש בבוקר התעוררה אליענה מאזעקות בביתה בתל אביב ורצה למקלט. בשידור בטלוויזיה זיהתה את מה שהייתה מרפסת הבית של ההורים. כשהם לא ענו לטלפון, נסעה לסורוקה. שם, בטיפול נמרץ, מצאה את אביה שותת דם, שהודיע לה בבכי שאמה, אחיה וחברתו נהרגו מהפיצוץ.
"אין בממשלה הנוכחית תעדוף של אנשים כמוני, ששירתו, שאיבדו במלחמה את היקרים להם מכל"
(צילום: דור שרון)
בחרת להפוך את השבר האישי למעורבות חברתית. ועכשיו גם פוליטית.
"במתכונת של הממשלה הנוכחית, מדינת ישראל תישאר במצב של מלחמה, יוקר המחיה, שכול. זה מצב שמאוד מטריד אותי ומטריד עוד הרבה צעירים כמוני, וברור לי שאנחנו צריכים לשנות אותו. אני רוצה להמשיך לגור פה, אני רוצה להישאר בארץ, אבל לא במתכונת שבה אני, כצעירה שתורמת למדינה ושרוצה לבנות חיים בישראל, מרגישה שמקיאים אותי מפה".
תסבירי.
"אין בממשלה הנוכחית תעדוף של אנשים כמוני, ששירתו, שאיבדו במלחמה את היקרים להם מכל, ששילמו מחיר. והאבסורד הוא שזה משהו שכולנו בדור שלי התרגלנו אליו, לאדישות הזו, לזה שככה הדברים מתנהלים".
וכשאת יושבת מול פוליטיקאי כמו איזנקוט, את חושבת שזה יכול להשתנות?
"כן. כי איזנקוט שם את טובת האחרים לפני טובתו האישית, גם מעצם זה שהוא עצמו איבד את היקר לו מכל ויודע מקרוב מה זה לאבד. הוא גרם לי להרגיש שהוא בא ממקום של הבנה ורצון לקחת אחריות ולשנות. יש לו רצון לעבוד יחד עם צעירים בשותפות מלאה ולא רק להחליט בשבילנו החלטות מלמעלה, שזה משהו שמאוד חסר בפוליטיקה הנוכחית. אנחנו דור שעבר פה הרבה מאוד דברים. אני, באופן אישי, בתור ילדה שגדלה בבאר-שבע, לא זוכרת כמעט שנה שלא היו בה מבצע או מלחמה, וגם היום יש אנשים שנכנסים לסבב אחרי סבב והמצב ההישרדותי של האזרחים במדינה לא מפסיק. הרגילו אותנו לחיות בהישרדות, אבל בהישרדות לא חיים טוב. אני רוצה שיהיה פה טוב ושלא נחיה בהישרדות, ואני רוצה להרגיש שמה שעברתי לא היה לחינם ושהצלחתי לצמוח מתוך האסון ולתת את חלקי בשביל החברה שלנו, שתהיה טובה ונעימה יותר".
"איבדתי את ההבנה של מה זה בכלל בית"
היא בת 25, במקור מבאר-שבע, וכיום מתגוררת בתל אביב עם בן הזוג איתי אגמי, בן ה-31. כבת לזוג מהגרים מברית המועצות שעלו לארץ בשנות ה-90, זקס החלה כבר בגיל צעיר לפרנס את עצמה. היא הייתה בת 18 כשסללה את דרכה לתל אביב, לשירות לאומי משמעותי, וחלקה דירה עם שבע שותפות כשהיא עובדת בשתי עבודות בו-זמנית וגם בדוגמנות. בשנים האחרונות עבדה בתחומי הפרסום, השיווק והדיגיטל במשרד הפרסום מקאן וברשת מלונות ישרוטל, ושימשה עד לאחרונה כמנהלת פיתוח עסקי בחברת היי-טק, משרה שאותה עזבה לאחרונה כשעברה לניהול תחום הצעירים במפלגת ישר. לצד הקריירה העסקית ובעקבות האסון שפקד את משפחתה, נכנסה לפעילות חברתית, תמכה במשפחות שכולות, ייצגה אחים שכולים בוועידה הלאומית לפוסט-טראומה ופעלה בתחומי חוסן נפשי.
ומה את עושה כיום בתפקידך במפלגה?
"התפקיד שלי הוא מקצועי-ניהולי כדי לגייס כמה שיותר צעירים להיחשף לערכים שלנו, שהם ערכי מגילת העצמאות, שמירה עליהם, מדינה יהודית דמוקרטית, שוויון בנטל של כלל אזרחי המדינה. חשוב שצעירים יבואו להצביע".
"הרגילו אותנו לחיות בהישרדות, אבל בהישרדות לא חיים טוב"
(צילום: דור שרון)
למפלגה נחשפה כשהצטרפה למעגל שיח שניהלה חברת הרשימה ענבר יחזקאלי, שאחראית על תחום החוסן ובריאות הנפש במפלגה. "אני רואה בשטח את מה שקורה להרבה פוסט-טראומטיים במדינה, מה קורה לי, מה קורה לבן הזוג שלי, שהוא פוסט-טראומטי כבר כמה שנים בעקבות השירות שלו באגוז. אני לא רוצה לקבל מציאות שבה אנחנו מרגישים שאי-אפשר לחיות פה בשלווה כי שוב תהיה מלחמה, שאנחנו רק יכולים לחלום על זה שנקנה פה דירה. המרוץ היומיומי של הפרנסה והקיום בארץ גורם לכך שגם אין לאנשים כמוני זמן לשבת בשקט ולעבד את הדברים ולקבל את התקפי החרדה, כי אני צריכה להיות כל הזמן במרוץ. מתי יהיה לי זמן לבכות כשאני בהישרדות? אני בוכה כשאני בסופר וקונה את הסוכריות שאחי אהב, או כשאני בסוף היום בבית. לי יש מזל, יש לי מטפלת נהדרת ממשרד הביטחון שעוזרת לי מאוד, אבל מה עושים מי שלא מוכרים עם פוסט-טראומה, ואיך אני יכולה לשבת עם חברים שלי, בני 25, ושלא נרגיש בני 60? זה מה שאני מדברת עליו, זה השינוי שאני רוצה שיקרה".
איזנקוט הבין מיד מה את רוצה?
"כן. באתי די ברורה. אמרתי לו שאני רוצה לקחת על עצמי את הובלת הצעירים של המפלגה, כי בצורה הזו אוכל לתת מעצמי באמת למי שצריכים אותי. מה שהיה חסר לי בשנה הזו, זה לתרגם את העשייה שלי לעשייה שתרים אחרים".
מה אנחנו לא יודעים על איזנקוט?
"שבשבוע שעבר, למרות הלו"ז העמוס שלו, הוא בא וישב במשך שעתיים איתי ועם עוד 30 חבר'ה צעירים פוסט-טראומטיים והקשיב לכל מילה שלנו, אם זו רשימת כשלים במערכת כי הם מרגישים שקופים והתחננו לשפר את המצב, ואם זה כאלה ששיתפו על הטראומה שלהם".
מה שלום אבא שלך?
"הוא מתמודד", היא אומרת בנחישות רכה. "אבא ממשיך לגור בבאר-שבע, הוא מאוד אוהב את העיר הזו. אנחנו מתראים הרבה ומדברים הרבה. ההתמודדות של שנינו מורכבת. הפכנו להיות שני אנשים שהחיים שלהם השתנו ברגע, ואנחנו עושים את המיטב גם כלפי הסביבה וגם אחד כלפי השני כשני אנשים שאיבדו בית".
"חשוב לי להראות שאישה יכולה גם להשמיע את הקול שלה בפוליטיקה, בחברה, להילחם למען אחרים ולמען המדינה, וגם להיות פרזנטורית. אחד הדברים שהכי חורים לי זה כשאנשים מגיבים וכותבים שאני דוגמנית מטומטמת. זה כל כך מיושן"
את הבית שלה עצמה היא מצאה בחודשים האחרונים, כאמור, לצידו של בן הזוג שלה. הם ביחד מינואר האחרון, הכירו בחברת ההיי-טק ששניהם עבדו בה, קצת לפני שאמה ואחיה של זקס נהרגו. הם התחילו כחברים טובים מאוד, ולשניהם היו בני זוג אחרים. רק בהמשך התפתחה ביניהם גם הזוגיות ובשלושת החודשים האחרונים הם גרים בדירה במרכז תל אביב, שאותה עיצב אגמי בסגנון אורבני.
"יש משהו בהתמודדות שלי שהפך להיות קל יותר בזכות הקשר הזה, כי בסוף אני איבדתי בית לא רק פיזית, אלא את ההבנה של מה זה בכלל בית", עיניה דומעות. "הקשר עם איתי עוזר לי לא להרגיש לבד בעולם והבית שלנו נותן לי במשהו את מה שאיבדתי".
"אנשים פה טובים ותורמים ואוהבים אחד את השני"
לצד הפוקוס בפעילות הפוליטית, לזקס חשוב לא להתנתק מעולם הדוגמנות והיא בוחנת פרויקטים עתידיים. "חשוב לי להראות שאישה יכולה גם להשמיע את הקול שלה בפוליטיקה, בחברה, להילחם למען אחרים ולמען המדינה, וגם להיות פרזנטורית. אחד הדברים שהכי חורים לי זה כשאנשים מגיבים וכותבים שאני דוגמנית מטומטמת. זה כל כך מיושן. חשבתי שאנחנו כחברה כבר הגענו למקום פמיניסטי הרבה יותר מתקדם. אנחנו מתמודדות עם מספיק קשיים בהיותנו נשים - עדיין צריכות להוכיח את עצמנו, עדיין נלחמות על מקומנו כדי לשרת כלוחמות בצבא, אז בואו לא נוסיף גם את הביקורת הזו. כשכבר יש נשים בפרונט, והן מגיעות לנקודת מפתח כדי להשפיע, פשוט תנו להן את התמיכה. זו גם דרך להיות השראה עבור ילדות ונערות שילכו בעקבותינו. באחד הכנסים שבהם הופעתי, הגיעו נערות שאמרו לי שהן באו כי לא האמינו שבגיל שלי אני נמצאת איפה שאני, שהיה חשוב להן לראות מישהי שעושה את זה כדי להאמין בעצמן".
"כשכבר יש נשים בפרונט, והן מגיעות לנקודת מפתח כדי להשפיע, פשוט תנו להן את התמיכה"
(צילום: דור שרון)
במטרה להבין מה הצעירים הישראלים רוצים לאחר שלוש שנים של מלחמה, זקס דאגה לבצע מחקרי עומק.
מה כואב לצעירים בישראל של 2026?
"יוקר מחיה, דיור, שוויון הזדמנויות בפריפריה, שוויון בנטל והשתמטות".
את מרגישה שהצעירים יותר מיואשים או יותר מאמינים שאפשר לשנות?
"לצערי, מיואשים. הייתי בחוג בית בבאר-שבע בשבוע שעבר. ניסינו להביא חבר'ה מהרחוב והם אמרו לנו שהם לא ייכנסו. שאלתי למה, אז הם ענו ששום דבר לא ישתנה פה, אז 'אין מה לבוא לשמוע אתכם בכלל'. וזה בדיוק מה שאני רוצה לנסות לשנות. חשוב לנו לגרום לכל הצעירים להגיע להצביע. כי מרוב שהם מיואשים, אפילו את זה הם לא רוצים לעשות".
ואיך תעשי את זה?
"נעבור מדלת לדלת ונביא אותם. נסביר להם שיכולים להיות פה חיים אחרים".
כשהם נולדו, נתניהו כבר היה ראש ממשלה.
"נכון. גם מגיל הילדות שלי הוא היה בשלטון ואני לא מכירה מציאות אחרת. בגלל זה חוסר האמונה שלנו ובגלל זה מאוד חשוב להראות אלטרנטיבות ולהראות שכאשר מישהו כמו שאול מרידור, שהיה ראש אגף התקציבים באוצר והיום הוא חבר רשימה שלנו, ייכנס לממשלה, המשאבים יחולקו אחרת לטובת האזרחים לפי הערכים שאנחנו מאמינים בהם, שמי שמשרת ונותן מעצמו לחברה, צריך להיות יותר מתוגמל. ככה זה צריך להיות במדינה מתוקנת, ולא שהמשאבים הולכים למי שמשתמט".
על התנהלות הצעירים החרדים שחוסמים כבישים כדי לא להתגייס, היא אומרת שהתנהגות כזו משניאה את הצדדים אלה על אלה. "אנחנו לא אמורים לשנוא חרדים והחרדים לא אמורים לשנוא אותנו, צריך לשמור על אחווה ועל רעות. הוויתור על האחווה הבסיסית בינינו זה מה שהוביל אותנו למצב הכי מסוכן שאנחנו מרגישים היום. למשל, כמות השנאה בטוקבקים, שאני חווה בעצמי. הפכנו להיות מאוד תגובתיים. נכון שאנחנו עם אמוציונלי וחם, אבל כולנו פה גם לחוצים ובסטרס, וזה מתסכל כי מגיע לנו יותר טוב, כי אנשים פה טובים ותורמים ואוהבים אחד את השני. אין מדינה בעולם שבה האזרחים כל כך רתומים עבורה".
צילום: דור שרון | סטיילינג: רגב וגבע חזן | איפור: רוזה שוורצמן | שיער: יוסי לוי | הפקה: מיכל עמר שוורץ
