שתף קטע נבחר

שמעתם על ה"תַלַאתֵה"? הטקס החלופי לחלאקה לבנות

גיל 3 נתפס כשלב מעבר בין תקופת הינקות לתקופת הילדות, וטקס החלאקה מסמל את שלב המעבר בחייו של הבן ואת כניסתו לגיל חינוך. כשביתנו הגיעה לגיל 3 רצינו לחגוג לה את הכניסה לגיל החינוך, כשם שעשינו עם אחיה הבכור, באופן ההולם את המציאות שלנו, שבה נשים חשות בנוח בין מדפי הספרים. זה הטקס שיצרנו

בימים האחרונים גזזו להרבה ילדים את מחלפות ראשם. למרות ששערי מירון נסגרו ויישארו נעולים עד היום (א'), לא ויתרו ההורים על טקס החלאקה המסורתי. מדובר בטקס תספורת יהודי שנערך לבנים סביב גיל 3, כחלק מהכנסתם לגיל החינוך וההתוודעות אל האותיות, וכתרגול לשמירת מצוות עד לחיוב שיגיע בגיל 13.

 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>

 

המילה "חלאקה" מקורה בשפה הערבית, ומשמעותה גלח, תספורת. במהלך טקס מעבר זה נהוג להציג בפני הפעוט ההופך לילד את אותיות האל"ף-בי"ת, ולהמתיק לו את ההתוודעות שלפני הלימוד המכין לקריאה ב"חיידר", עם דבש על האותיות.

 

קראו עוד בערוץ היהדות:

  • תעלומה: בתי דין רבניים ומועצות דתיות הוצתו ברחבי הארץ

     

    לא מדובר במסורת עתיקה מאוד. היא החלה בחוגי המקובלים בצפת, התפשטה בקרב יהדות ארצות ערב, התפתחה על ידי קבוצות חסידים - ונוהגת גם כיום בעולם היהודי בקרב הציבור החרדי, הדתי והמסורתי. במהותו, חלאקה הוא טקס לא הלכתי אלא מסורתי שטומן בחובו מסרים של חינוך בעולם המצוות, בשילוב תלי-תלים של רעיונות רוחניים שנתגבשו לכדי הסדרתו בכמה מדריכים כתובים בנושא.

     

    הטקס מסמל את שלב המעבר בחייו של הבן ואת כניסתו לגיל חינוך, באופן חגיגי שמבדיל בין הילד היניק ששערותיו רכות, לבין הפעוט שנגזזות מחלפותיו והוא נכנס גם אל מרחבי הלימוד ולא רק המשחקיות.

     

    לא לבנים בלבד

    גיל שלוש נתפס כשלב מעבר בין תקופת הינקות לתקופת הילדות. על פי תיאוריות התפתחותיות רבות, זהו הגיל שבו הילד מתחיל לפתח מודעות עצמית ויכולת למידה. מנהג גילוח השיער והשארת הפאות בחלאקה, מסמל את השלב החדש אליו נכנס הילד, גיל חינוך - לתורה, למסורת ולמצוות.

     

    טקס חלופי (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    טקס חלופי(צילום: shutterstock)

     

    התיאוריות שונות זו מזו בחלוקה לשלבים או ברובד ההתפתחותי שבו הן מתמקדות, אך הן מעידות על היותו של גיל שלוש וסביבתו נקודת מעבר קריטית בין שלבי התפתחות אצל ילדים. ישנן תיאוריות המדגישות שמדובר בציון דרך משמעותי, שעיקרו הוא הכרתו של הילד בסביבתו ובזולת, מתוך פיתוח יסודות זהותיים אוטונומיים ויכולות הבחנה. טקס החלאקה מהווה הזדמנות לסביבתו הקרובה של הילד ליצור עבורו תגובה ראויה ומקדמת עבור השלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא.

     

    הטקס מיועד לבנים, אולם המשמעויות המיוחדות של גיל זה אינן בלעדיות לבנים בלבד. פעמים רבות ניתן לשמוע מנשים שגדלו בעולם הדתי עד כמה חשו ששערי הלימוד חסומים בפניהן, ועד כמה היה מרחב מזמין ופתוח עבור הבנים מגיל הילדות. לימוד התורה המעמיק ניתן (אם בכלל) לנשים רק בגילאים מאוחרים יותר.

     

    נשים דתיות חשות היום יותר בנוח בין מדפי הספרים, מושגי השקלא והטריא ושיקולי הדעת ההלכתיים שבחיי היומיום. הורים דתיים היום מבקשים לחנך את הילדים והילדות מתוך נשיאה משותפת במחויבות לחיי תורה ומצוות, ולחיי למדנות והעמקה.

     

    על כן, ראוי להעניק לבנות, כמו גם לבנים, מסר של שותפות והנעה אל חיק האותיות והלימוד, כזריעה לעתיד לבוא. טקס הברית וטקס בר המצווה כבר זכו זה מזמן למקבילות ריטואליות מפותחות ומקובלות עבור נשים, כך שרק הגיוני לפתח מקבילה ראויה למעמד החלאקה.

     

    להיכנס בשערי החינוך - מינקות לילדות

    כשביתנו הגיעה לגיל שלוש, רצינו לחגוג לה את הכניסה לגיל החינוך באופן המעניק לרגע זה חשיבות, כשם שעשינו עם אחיה הבכור. המחשבה על כך היתה פשוטה עבורנו: אם אנו מבקשים לחנך לחוויה של שייכות לעולם הדתי והלמדנות שבו, לעולם המצוות ולפשר הרוחני שנמזג בהם, הרי שאנו מבקשים לגבש שפה שבה הילדים שלנו יחושו בני בית בחיים הדתיים, ללא תלות במגדרם.

     

    שרה סגל-כץ (צילום: אביגיל פיפרנו באר)
    הרבנית שרה סגל-כץ(צילום: אביגיל פיפרנו באר)

     

    על כן, החלטנו ליצור לה טקס משלה שיהיו בו מוטיבים מן החלאקה המסורתי, ושמהותו תהיה פתיחת שערי האוריינות ותחושת הביתיות בעולם הלמדני, אם לא מיד אז בוודאי בהמשך. כך נוצר לו טקס ה"תלאתה", ומאז הספקנו לחגוג אותו עם בת נוספת ולהעבירו לעשרות משפחות שביקשו מאיתנו את הרעיון כהשראה. הריני מפקידה אותו כאן בידי המשפחות החפצות לאמץ את רעיון זה.

     

    "הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש-עשרה למצוות, בן חמש-עשרה לתלמוד, בן שמונה-עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לַכֹּחַ, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לָשׁוּחַ, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם" (פרקי אבות, פרק ה, משנה כא).

     

    המשנה המפורסמת מפרקי אבות מפרטת לא רק על הדרגתיות בהקניית ידע (כפי שמקובל גם בתרבויות קלאסיות אחרות), אלא פורשת בפנינו בתוך כך את השלבים השונים של ההתפתחות השכלית והרוחנית של האדם, לצד ההתפתחות הגופנית.

     

    מן המשנה ניתן ללמוד כי כבר בגיל חמש נמצא הילד ראוי ומסוגל ללמידה של המקרא. ככל שעוברות השנים, הוא גדל ועובר בין שלבים שונים של למידה ושל יכולות תפקודיות, אך הכניסה עצמה לעולם הלמידה והחינוך המתוארים במשנה, מתרחשת בהיותו של הילד - ילד. פעוט במובנים רבים.

     

    מענה חדש בעולם היהודי

    אישי ואני, ביקשנו שם קרוב, בעל משמעות רלוונטית, שמשמר את אווירת המפגש של הצליל הערבי עם הרוח החסידית של ה"יישוב הישן". לכן הענקנו את השם החלופי לטקס בביטוי הספרה "שלוש", גם הפעם בערבית: תַלַאתֵה.

     

    טקס חניכה. החלאקה (צילום: אפי שריר) (צילום: אפי שריר)
    טקס חניכה. החלאקה(צילום: אפי שריר)

     

    בנינו מעמד שבו יש השראה מטקס החלאקה לבנים, ויצרנו "טקס משלהן" גם עבור בנות גיל השלוש. בטקס המתחדש יש חילופים עדינים ופתרונות למה שנדרש, להבנתנו, על מנת לשמר את הרעיונות שבבסיס טקס החלאקה, ובאופן שיתאימו לבנות באותו הגיל.

     

    התייחסנו בטקס להגיעהּ של ביתנו לגיל חינוך, כאשר מקומן של מחלפות השיער לא נפקד אבל ביטויין היה אחר מאשר גזיזתן עד להותרת פאות לחיים כנדרש להלכה, כפי שנהוג בחלאקה לבנים, שבסופה הופך התינוק המתוק לילד קצוץ שיער. לא שכחנו שבמובן התרבותי הרחב זו גם מסיבת יום הולדת.

     

    אמנם מדובר ביצירה חדש, אך היא ממשיכה טקס קיים ומקיימת עימו שיחה והמשכיות, כמענה להיעדר שהיה עד כה לגיל שלוש בביוגרפיה הילדית של בנות בעולם היהודי. זהו טקס וולנטרי, וממילא לא כל העולם היהודי ואף הדתי נוהגים לקיימו עבור בניהם, ולכן הטקס לא מבקש לקנות שבת כהכרח המציאות, אלא כמענה עבור ההורים המחפשים.

     

    הצעה למהלך החגיגה וטקס התאלתה

    אמנם זהו טקס שנשען על מנהג ולא על חיוב, אך יצרנו מבנה מסודר המקיים שיחה עם הטקס המסורתי. הדברים נתונים לאימוץ ככתבם כאן או בשינוי, ככל אשר יהיה נח לכל אם ואב ולילדותיהם.

     

    פתיחה: אמירת הפסוק על-ידי ההורים: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהלים, קי"ט, ע"ב) ושירה יחד עם הקהל: "כי הרבית טובות אלי".

     

    אחרי השירה, מצרפים כמה מילות תודה לנוכחים עם התייחסות אל המורשת הנשית במשפחה מן הדורות הקודמים ועד ימינו. ניתן למנות גם שמות של נשים מן המקרא וההיסטוריה האנושית בכלל, תוך ציון איזו תכונה שמזוהה עם הדמויות ואיחול לילדה.

     

    ברכת שהחיינו: יש רצון עז לברך עם הילדה ברכה, בשל הגיעה לגיל חינוך ובשל ההתרגשות עימה, אך אין לכך הצדקה להלכה. ככמו בסוגיות דומות, אפשר לברך על בגד חדש או על פריט חדש שמוענק לילדה, ובתוך כך לכוון על כל מה שחדש במעמד אחרי הסברים לילדה עוד לפני בוא האורחות והאורחים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וקִיּמָנוּ והִגִּיעָנוּ לַזּמַן הַזֶּה".

     

    ברכות: (ניתן לומר בכל עת). ההורים מברכים את הילדה: "יְשִׂימֵךְ ה' כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".

     

    היחס לשיער וחגיגת יום ההולדת: ניתן להושיב את הילדה על כיסא שקושט מראש, לברך אותה במילות שמחה ואגב כך לסדר את שערותיה בחגיגיות ולהפקיד בידיה ספר תורה של משחק, או ספר תורה מפרווה סינתטית שקל לה לרקוד עימו, ומיד לאחר מכן לרקוד עימה ולבסוף להרימה על כיסא, וכך להעניק לה את חוויה של מסיבה ושמחה כפי שהיא מכירה מימי הולדת אחרים שראתה, תוך שילוב החדש והמיוחד באירוע זה.

     

    ליקוק אותיות: ניתן להכין לוח אותיות מצופה בלימינציה ועל גביו לשרטט את האותיות עם דבש, סירופ שוקולד, מייפל, ממרח חרובים או גבינת קשיו (כל משפחה והעדפותיה הקולינריות והעקרוניות). אנחנו בחרנו באותיות משוקולד שהיוו שמחה גדולה לילדים שנכחו בטקס.

     

    מתנה לגיל חינוך: אפשר לתת לילדה ספר שמסמל את כניסתה לגיל חינוך. אנחנו נתנו לביתנו את ספר המסורת השלם לתשב"ר (תינוקות של בית רבן) ללימוד א"ב, ממנו מלמדים גם ילדים ב"חיידר", כשווה לאחיה בחינוך. אפשר להוסיף גם סידור לילדים או ספר עם הקלטות התפילה. אבל אפשר להוסיף גם ספר ילדים שאיננו תורני. בכל מצב, כדאי לבחור בספר קל לקריאה בעל מילים מועטות ופשוטות אך משמעותי גם כן.

     

    דבר תורה ליום הולדת שלוש: דבר התורה הופנה אל המבוגרים ובתוך כך גם אל הילדה. פתחנו בדיבור על "גיל חינוך" ומשמעותו בהקניית הרגלים ומענה לשאלות תום וחוכמה של ילדים, ובצורך לקיים תדיר את "את פתח לה". שילבנו דברי אמונה ותודה של "אני שפחתך בת אמתך" וחיפוש אחר ביטויים שמעניקים נינוחות רבה יותר בעת פנייה לשכינה, לאמא עילאה ולקדושה בכללותה.

     

    בחרנו להזכיר על דרך החיוב את "בת שלוש ויום אחד", שהדיון בגיל זה במסכת נידה איננו נח לעיכול בימינו, אך משקף שבמחשבת חז"ל ילדה נחשבה כבר אז לאישה. בחרנו ליטול את ההאדרה שטמונה בכך, ולשוחח עם הילדה בתוך דבר התורה על אשר עתידה היא לחיות ולקיים, גם אם בפועל הסביבה תתייחס אליה כאישה רק כשתהיה 12 ויום.

     

    חתימה: את הטקס ניתן לחתום בקריאת פרק תהלים (ק"נ, למשל) או בשירה עברית או מתורגמת על יַלְדוּת, וגם על המבט ההורי.

     

    ולבסוף, ריקודים ספונטניים עם הילדה והילדות והילדים האחרים, כשהמבוגרים מקיפים אותם ושרים להם "המלאך הגואל".

     

    האם ילדתנו זוכרת את התלאתה? האם אחותה זוכרת את התלאתה שחגגנו גם לה, שנתיים אחרי, משל היה הדבר מסורת מוכרת וידועה? התמונות שצולמו מעניקות זיכרון מסויים ועיקר החקיקה היא בלב הפתוח ובמה שנמסך בטקס התלאתה עבור כל בת שיבחרו לחגוג לה כך את הגיעה לגיל 3: ברוכה את לה', ושערי הלימוד פתוחים בפנייך, מתוך זוך ושייכות פשוטה ומתוקה.

     

    • הרבנית שרה סגל-כץ היא מורת הלכה ומייסדת המגזין האינטרנטי "גלויה" העוסק בזוגיות, הלכה ומיניות. מגזין גלויה מזמין אתכן ואתכם לשלוח טקסטים על טקסים שקיימתם ושיצרתם לפרוייקט "נָחוּגָה - לדבר גלויות על מעגלי החיים" למייל: gluya@gluya.org

  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים