שתף קטע נבחר

בניגוד למירי רגב, אופירה אסייג לא מתחנפת לאדון הלבן נתניהו

שרת התרבות צריכה לשלם כדי להסתופף בצל האליטה של רה"מ. אבל יש מזרחיות מהפריפריה שלא דופקות לו חשבון. בחזרה לדימוי של מלקולם אקס

 

 

בהשאלה מהסרט הבריטי המפורסם "ארבע חתונות ולוויה אחת", בתקופה האחרונה התנגש ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ארבע נשים מזרחיות ואשכנזייה אחת. במילים אחרות, בשלו התנאים לדון בשאלה מה משותף לאורנה פרץ, אופירה אסייג מירי רגב ונילי אהרון, ובמה הן נבדלות מנועה רוטמן.

 

 

במהלך עצרת הזיכרון לרצח רבין נשאה הנכדה רוטמן נאום תוכחה נוקב כלפי הממשלה. עוד באותו הערב השכיל נתניהו לנצל את המומנטום והעלה סרטון לעמוד הפייסבוק שלו, שבו גינה את "צביעות השמאל" וחתם בתגובה אישית לרוטמן. התגובה הייתה קונקרטית, מנומסת ומקושטת בתפאורה הממלכתית של לשכתו. לעומת זאת, שבוע קודם לכן נתניהו חייך בזחיחות ואמר לאורנה פרץ בקריית שמונה שהיא משעממת אותו. בהמשך בחר לא לגנות את בנו יאיר שכינה את אופירה אסייג "בהמה גסה".

מירי רגב  אופירה אסייג  אורנה פרץ (צילום: EPA, ארכיון ידיעות אחרונות אפי שריר, רפי דלויה)
מירי רגב, אורנה פרץ ואופירה אסייג(צילום: EPA, ארכיון ידיעות אחרונות אפי שריר, רפי דלויה)
 

מה עומד בבסיס הפער שבין תגובתו המנומסת לרוטמן לבין הזלזול, הבוז וההתעלמות מפרץ ואסייג? או ליתר דיוק, מהו המנגנון שמאפשר פער זה?

 

כיצד יתכן שנועה רוטמן ממחנה השמאל, המכונה על ידי חלק מתומכי נתניהו "אויבת העם", זכתה לתגובה מכובדת מראש הממשלה ואילו פרץ ואסייג, ממחנה הימין של נתניהו עצמו, זכו לתגובות משפילות? הפער מן הסתם לא נובע מיריבות בין שני מחנות פוליטיים, אלא כפי שמגדיר זאת פרופ' מאיר עמור, מ"שאלת האזרחות".

 

לפי גישה זאת, יחסי הנימוס מצד אחד אל מול ההשפלה מן הצד שני מהווים מראה לחלוקה המעמדית בישראל, שלפיה נתניהו ורוטמן הם אזרחיה של ישראל הראשונה ואילו פרץ ואסייג אזרחיות ישראל השנייה. האפיון שלהן כנשים מזרחיות שגדלו בפריפריה אינו עיקר הסיפור כי אם תוצאה בירוקרטית בלבד של מנגנון מעמדי וגזעי זה.

 

בתוך החלוקה הבינארית שבין "נימוס" ל"השפלה" ישנו שטח אפור שבו מתגוררת בנחת שרת התרבות והספורט מירי רגב. רגב צריכה לספק קבלות בתמורה למגורים באזור דמדומים זה. הקבלה השבועית ניתנה בפתח ישיבת הממשלה האחרונה, שבמהלכה כינתה את אסייג "אישה רעה". לפי מדדי "המשמר החברתי", רוב חברי הליכוד, ורגב ביניהם, זוכים באופן עקבי בתואר המפוקפק "חברי כנסת אנטי חברתיים" בשל התנגדותם להצעות חוק רבות שנועדו להגן על החלשים בחברה. אולי עדיף היה שיספקו קבלות לציבור שבחר בהם במקום להיות טרודים בהוכחת נאמנותם לנתניהו. 

 

ב-1963, בדטרויט ארה"ב, נשא מלקולם אקס נאום מכונן שבו הסביר מהו house Negro: עבד צייתן, נאמן וחקיין המתגורר בבית אדונו הלבן. רגב - אישה מזרחית-ימנית מקריית גת - מאמצת את הטרמינולוגיה המעמדית של אדונה ומשתמשת בה כנגד אסייג, שבדומה לה היא אישה מזרחית-ימנית מדימונה. בכך היא ממשיכה לבסס את מעמדה כ"האוס ניגרו" של ממשל נתניהו הלבן.

רגעים ספורים בלבד לאחר שהודיע נתניהו לפרץ שהיא משעממת אותו ובהשראת קולומבוס, החל מסעו של השליט הלבן נתניהו בטריטוריות השחורות. נתניהו ריחף בין שדרות, ירוחם, ערד, אופקים ונתיבות, במיומנות ובמהירות השמורה לאמנים במופעי ערב יום העצמאות.

בנימין נתניהו נאום פתיחת מושב החורף של הכנסת ירושלים (צילום: אוהד צויגנברג)
ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: אוהד צויגנברג)

כל ביקור בעיירות אלו, שבהן רוב מזרחי מובהק, לווה בתיעוד נרחב ברשתות החברתיות של קבלת הפנים הנרגשת ומלאת ההערצה שזכה לה. כפי שניסחה זאת אופירה אסייג במונולוג שלה בתוכנית ביום שישי, שעוד יכנס לספרי ההיסטוריה של החברה הישראלית: "ככה זה אצלנו בפריפריה, סובלים ומצביעים".

 

מטרת סיורו של נתניהו הייתה להכתיר את נציגי מפלגת הליכוד לקראת הבחירות המוניציפליות הקרובות, אלו שברבות הימים יהפכו לחברי הכנסת האנטי-חברתיים הבאים. כי אם יש דבר אחד שנתניהו למד מרגב הוא שמנהלי המעברה הטובים ביותר מגיעים מהמעברות עצמן. וכך חזינו בתרחיש האימה שבמהלכו הוא הכתיר את נילי אהרון, מועמדת לראשות המועצה מטעם הליכוד בירוחם, לממלאת מקומה העתידית של רגב.

נתניהו קצת מבולבל. מי שאמורה לשעמם אותו היא רוטמן ומי שהוא אמור להיות לכל הפחות מנומס כלפיהן הן פרץ ואסייג. זה שהצליח להוביל את הליכוד לשפל חסר תקדים של 12 מנדטים בלבד בבחירות 2006 היה אזרח ישראל השנייה, עמיר פרץ משדרות.

 

מאחר שההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה כל שנותר הוא להמתין בסבלנות עד שאסייג ופרץ כמשל, בדומה לעמיר פרץ, יגנבו מהליכוד את קולות המזרחים ויובילו בשנית להחלפת כס מלכותו של נתניהו בכסא משרדי מקולף באופוזיציה.

 

מלבד הסיכוי לשוויון אזרחי, מהלך זה גם יראה לרגב ולאהרון שנשים שמתחנפות בנימוס לאדון הלבן ייזכרו כמי ששידלו את אזרחי "ישראל השנייה" להכין מופלטות, ולא כמי שחוללו היסטוריה.

 

  • גל סתיו אלפסי היא פעילה חברתית ודוקטורנטית

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים