בצלאל סמוטריץ' לא שיקר כאשר סיפר השבוע שתוכנית ה"הגירה מרצון" מרצועת עזה היא עניין שעוסקים בו בממשלת ישראל, אקטיבית. "זה מבצע לוגיסטי ענק", הודיע שר האוצר בכנסת, "אם נוציא עשרת אלפים איש ביום זה לוקח חצי שנה. אם נוציא 5,000 ביום, זו שנה". מעניין אם סמוטריץ' מבין כמה יהודים בעולם בלעו רוק כשהם שמעו אותו מחשב את החישובים המהודקים שלו. ולא בגלל סנטימנטים כלפי העזתים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
משוררנו הלאומי חיים נחמן ביאליק כתב מסה על "גילוי וכיסוי בלשון". הלשון הכללית של סמוטריץ' כיסתה ב"הגירה", אך גילתה הרבה במילה "נוציא". "נוציא" לא נשמע כמו "הגירה", אלא טרנספר כפוי. הפעולה עוברת מידי הפלסטיני העזתי, שלכאורה עוזב מרצונו למקומות כמו סומלילנד (תוחלת חיים: 55), אל ישראל וה"מינהלת".
סמוטריץ' דיבר על אמצעים שמכינים להוצאת הפלסטינים מרצועת עזה. כלשונו: "ביבשה, באוויר ובים". הוא הקפיד לומר שזה יותר מורכב מ"אוטובוסים" – כי צריך לבדוק הכל, כולל "הכשרה תעסוקתית" שאולי יהיה צריך להעניק לפלסטינים במדינות השונות, שעימן מתנהלים מגעים סודיים. סמוטריץ' אמר גם כי "תקציב לא יהיה מכשול" באירוע הזה. כממונה על הקופה הציבורית, זו חתיכת אמירה.
חשבתי על סיפור ששמעתי מעוטף עזה: הילדים מהקיבוצים ושאר היישובים, שחזרו מהשבי. או שבני משפחותיהם הקרובים נרצחו. או שהיו בממ"דים שעות ארוכות, בשעה שהטבח אירע סביבם. המדינה הסכימה לתת להם סייעות, אך מתקצבת אותן רק בכ-40 שקל לשעה. בפועל, זה עולה 60. המדינה מאפשרת ארבע שעות שבועיות כאלה. המלצת הפסיכולוגים המלווים הייתה שמונה שעות. לא שמעתי מעולם את שר האוצר אומר על שיקום הילדים הללו ש"תקציב לא יהיה מכשול".
על התוכנית שנרקמת לכיבוש עזה כתבתי בטור זה מספר פעמים. צה"ל התבקש להכין מבצע נרחב בעזה. לפי תכנון ראשוני - הוא יכלול את פינוי האוכלוסייה לאזור מוגדר. לשם יסופקו מים, מזון וסיוע רפואי. הפעם, צה"ל אמור לפעול בהיקף אוגדתי רחב ועוצמתי, משולב. לא יישארו תושבים במרכז וצפון עזה, או ברפיח וחאן־יונס – הם יפונו, כדי שיהיה אפשר לטהר את השטח ממחבלי חמאס. לתושבי המובלעת ההומניטרית תוצג האפשרות להגר. ככהניסט מדופלם, הנצנוץ בעיניו של סמוטריץ' ברור לגמרי. אם זו תהיה התוכנית - אלה תנאים שידחקו את הפלסטינים לעזיבה.
גורמים משפטיים בישראל ובעולם עסקו לאחרונה בתרחיש הזה. המסקנה המתגבשת: אם זו התוכנית, אין פה הגירה "מרצון". אם מפנים אנשים מבתיהם במלחמה, דוחקים אותם לאזור צפוף להחריד ומעמידים ספינות על החוף או "אוטובוסים", כלשון סמוטריץ' (להבנתי, לנמל התעופה רמון, אבל מי יודע), אזי מדובר בצורה של כפייה. הגירה כזו יכולה להיחשב חופשית רק אם אין איום. אין שימוש בכוח. ובעיקר: ליוצאים תמיד מובטח שיוכלו לשוב לבתיהם. כפייה בלתי ישירה – כגון הרס בתים, שלילת מזון, יצירת תנאים בלתי ראויים למחיה – תיחשב כבלתי חוקית. הטריבונלים לחקר פשעי המלחמה ביוגוסלביה עסקו בנושא הזה בהרחבה. השבוע הדגיש הנשיא טראמפ בבית הלבן שלא יהיה כל גירוש של הפלסטינים מרצועת עזה. הוא יודע מדוע.
5 צפייה בגלריה
הגירה מעזה תיחשב חוקית רק אם תהיה בשל רצון חופשי ותוגן זכות היוצאת לשוב
(צילום: רויטרס/REUTERS/Hatem Khaled)
באילו תנאים יכולה ההגירה מעזה להיחשב חוקית? רק אם תהיה בשל רצון חופשי אמיתי – ותוגן זכותם של היוצאים לשוב בחזרה. לכן, ובאופן אבסורדי, דווקא בצלאל סמוטריץ' היה צריך לדחוף להפסקת אש ארוכת טווח בעזה. במצב כזה, אם ישראל תאפשר למי שירצה בכך לצאת, ואולי אף תיתן למהגרים סיוע - ייתכן שהעניין ייחשב חוקי.
ומאידך: כל אדם שיפעל כחלק ממערך גירוש / הגירה כפויה – אם זו תתבצע בהמשך מיידי למבצע צבאי נרחב, לפינוי אוכלוסייה מביתה, לשלילת סיוע הומניטרי בכל חלק אחר מעזה וכיו"ב – יכול להיות חשוף משפטית לאישומים על פשעי מלחמה, במשך שנים רבות. ייתכן שלסמוטריץ' לא אכפת משיקולים זעירים כאלה, אך לוחמי הסדיר והמילואים אינם מעוניינים להירדף כל חייהם ברוב מדינות העולם. גם הרצון לחזור להילחם מוגבל: בחודשים האחרונים סף ההתייצבות למילואים צונח.
השבוע ראיתי קריקטורה אכזרית, של ערן וולקובסקי. "ובראש הגדוד צועד", קבע הכיתוב. צויר שם טנק. לפניו, צעד סמוטריץ', מרוצה. אחריו, הרמטכ"ל החדש אייל זמיר. מאחוריהם, במרחק בטוח לכל מקרה שלא יבוא, בנימין נתניהו.
האכזריות הופנתה כלפי רב־אלוף זמיר. הוא עוד לא שבועיים בתפקיד, וכבר תואר כמשרת של נתניהו את סמוטריץ'. החשדנות נובעת מזהות הממנה כ"ץ, שנחשב לבן בריתו המובהק של נתניהו. מאי-קידומו השערורייתי של תא"ל דניאל הגרי. ממינויים של האלופים יניב עשור וסגן הרמטכ"ל תמיר ידעי. האחרונים – שלא בטובתם - הוזכרו שמית כמי שצריכים להיות במטכ"ל בראיון שקיים בשעתו כ"ץ עם מקורבו של בנימין נתניהו, יעקב ברדוגו.
לגבי הרמטכ"ל, השיפוט איננו רק אכזרי – הוא גם מוקדם ושולל ממנו ימי חסד מוצדקים. זמיר הוא קצין בעל הישגים ועם שכל ישר. הדריכות שהוא מנסה להחדיר לצה"ל מבורכת. הגיבוי שהעניק למפקד חיל האוויר – חשוב. הוא ביקש מראש אגף המבצעים להישאר בתפקידו, וזה קשור לאתגרי צה"ל בחודשים הקרובים. ספק אם יתקדם לצעד בעייתי כמו הדחת ראש אמ"ן בימים כאלה. תן לי אשראי, זעק פעם לוי אשכול לבן־גוריון. גם לזמיר מגיע.
5 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל אייל זמיר. השיפוט מוקדם ושולל ימי חסד מוצדקים
(צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)
בקרוב, ייתכן שהרמטכ"ל יעמוד בפני ברירות קשות. מעליו דרג מדיני שידרוש לבצע מעשים שמנוגדים לאתוס של צה"ל, ויכולים לסכן את חייליו ואת מהותו כצבא העם. אין מדובר רק על גירוש כפוי, אלא גם על מבצע צבאי שיכול לסכן את חיי החטופים. הביטו בסקרים המצורפים, שנעשו בהזמנת המכון למדיניות העם היהודי; באוקטובר 2023 51% מהישראלים היו לגמרי בטוחים שישראל תנצח במלחמה. במארס 2025 מדובר ב־9% בלבד. שבעה מכל עשרה ישראלים מביעים חוסר אמון בראש הממשלה, וזו גם רמת האמון בממשלה. רוב הציבור מתעדף את השבת החטופים מרצועת עזה במקום הראשון (לא כ"מטרה שנייה", או אפילו "בו־זמנית", כדברי אלוף פיקוד הדרום עשור).
נתניהו מבין את המספרים האלה טוב יותר מכל אחד אחר. הוא ייטלטל עד ההחלטה, כהרגלו. מההתחלה ועד הסוף, הכל תלוי באדם אחד שמוביל את המזרח התיכון: סטיב וויטקוף. כרגע הוא מנסה לשחרר חטופים בפעימה נוספת. לא לארגן לסמוטריץ' אוטובוסים. אך הבית הלבן מעודכן בתוכניות המלחמה בישראל, ורוצה בהבסת חמאס; וטו בוודאי לא יתקבל משם.
הקלישאה היא שצבאות מתכוננים למלחמה הקודמת. זה נכון. לאחר מלחמת לבנון השנייה צה"ל התכונן עמוקות לקרב הבא עם חיזבאללה. התוצאות הומחשו במלחמה הזו: החדירה המודיעינית הייתה מדהימה. מודל ההתרעה בצפון - עבד. כוחות החי"ר נערכו, ופותחו פתרונות נגד חוליות נ"ט. חיל האוויר הסיק מסקנות אין־ספור. התוצאה הייתה ניצחון מובהק בצפון.
אך יש גם משמעויות אחרות. במלחמה ב-2006 צה"ל וחיל האוויר לא הצליחו לנטרל משמעותית את שיגורי הרקטות משטח לבנון. בראשית המלחמה עוד הבטיחו בממשלה שתכף, ממש עוד מעט, המשגרים יושמדו ונראה ירידה באזעקות ובהרוגים. ככל שהיא התמשכה, התברר שזו בעיה מורכבת. תשומת הלב עברה לכניסה הקרקעית. השיגורים נמשכו. הייתה איזו מורשת שהשתרשה: בתעדוף המלחמתי, משגרים, חלקם פועלים חד־פעמית, הם משימה די אבודה. ממילא ישראל פיתחה מערכת הגנה אווירית רב־שכבתית, מתוחכמת.
סיפור: בראשית המלחמה הנוכחית קם בחיל האוויר צוות קטן מאוד. שני אנשים. אחד, מילואימניק מיחידה 9900. השני, פנסיונר של מערכת הביטחון שקיבל את פרס ביטחון ישראל, שלוש פעמים. היה ראש מחלקת פיתוח בחיל האוויר, ובין הראשונים שעסקו בנשק מונחה (נש"ם) בחיל. נקרא לו "המהנדס".
המטרה שלהם הייתה פשוטה: לפתור את בעיית המשגרים. זה השלב להזכיר: אחרי 7 באוקטובר הנושא המרכזי שמשבש את החיים בישראל, בצורה של אזעקות ונפילות, הוא השיגורים. בתחילה מעזה, ואז מהצפון. ליירט טיל או רקטה באוויר זה עסק מסוכן ויקר, והוא דורש במקביל להכניס אזור שלם למרחבים מוגנים. הדרך הטובה לפתור את הבעיה היא בחיסול משגרים. אם אפשר, לפני שהם יורים. אם אי־אפשר - מיד אחרי.
כדי להשמיד משגר, צריך לגלות את מיקומו. לאחר מכן "להפליל" אותו (דהיינו לקבוע שהוא מטרה לגיטימית). לבסוף, להכווין אליו אמצעי תקיפה. בדרך כלל, אלה הפיקודים השונים של צה"ל שאמורים לעשות זאת. חיל האוויר מתפקד בעיקר כקבלן ביצוע.
הבדיקה שלהם העלתה תוצרים מדהימים ומטרידים. ברצועת עזה, בבדיקה מדגמית, התברר שהמודיעין לגבי מיקום משגרי חמאס היה מוטעה לגמרי. ובמדויק: פחות מאחוז אחד. לצה"ל פשוט לא היה שמץ של מושג מהיכן חמאס עתיד לשגר – בניגוד גמור למודיעין המוצלח שהופק מלבנון.
התברר עניין נוסף: לפי הנייר שהפיק הצוות, שכותרתו "מחקר שיגורי רק"ק", רוב מוחלט של המשגרים אינם חד־פעמיים. הם רב־פעמיים. ההנחה שאין טעם להפנות משאבים כדי להשמיד אותם (כי הם "שגר ושכח"), התבררה כקונספציה שלא נבדקה אמפירית. כאשר הם באו עם הנתונים הללו, מוכחים ומודגמים, קמה סערה.
זו רק ההתחלה. המהנדס הצליח לעשות דבר מרשים. בתוך חודש בערך מראשית המלחמה, בנובמבר 2023, הוא המחיש כי שיפור מוגבל באמצעים, כזה שאפשר להגדירו כ"כיול", בתוכנה שמנתחת את תוצרי הציוד, יכול לפתור את הבעיה. הם הוכיחו שאפשר לאתר כל משגר שיירה לעבר ישראל, במהירות וברמת דיוק ואיכון גבוהות מאוד - מה שיאפשר להשמיד אותם. במילים אחרות: לא צריך לקנות או לפתח כלי חדש. רק לכייל ולהתאים ציוד קיים.
חדשות נהדרות. השניים היו משוכנעים שיקבלו זרי פרחים. כאן החלו הבעיות. הטענה היסודית הייתה שצריך לבצע עבודות תחזוקה. וכי אילו אלה היו מתבצעות (לפני חמש שנים, בערך), הבעיה הייתה נפתרת. מכאן השתמע כאילו גורמים בחיל האוויר לא עשו את מלאכתם בצורה מלאה.
אלה אמירות שנתפסו כביקורת, כאיום. דלתות נטרקות בפני המהנדס. ראש מחלקה אחד סירב להיפגש איתו. השני לא רצה שישתפו איתו פעולה. הוא החל מכתת רגליו – הכל בהתנדבות – למגוון גורמים בחיל האוויר. רמ"ח תקיפה. ראש להק הציוד. ראש מטה חיל האוויר.
לבסוף, אחרי מאמצים רבים, חיל האוויר אישר שמדובר ב"צורך מבצעי מאושר" ונקבעה תוכנית עבודה. בשלבים האלה המשיכו שיגורים מרצועת עזה וגם מהצפון. עד יוני־יולי 2024 שום דבר לא קרה. העניין נפל בין הכיסאות. יש לציין כי לפתרון, הזול, המהיר יחסית, בציוד הקיים – יש גם שימושים אחרים, חשאיים יותר.
"התחושה שלי", אמר גורם שהיה מעורב בעניין, "היא שצה"ל החל רואה בשיגורי הרקטות חלק מהחיים. משאירים את זה ליירוטים, היקרים כל כך. וכך השיגורים המשיכו, והציבור רץ לממ"דים. חשתי בניתוק בין מי שעובדים במרתף ממוגן ובין מה שמחריד את הציבור".
המהנדס לא ויתר. הוא דיבר עם רפאל. לבסוף הצליח לשכנע את מינהלת חומה, שאחראית על פיתוח הגנה אקטיבית על שמי המדינה, לתקצב את הפרויקט, ובלבד שחיל האוויר ירים את הכפפה. זה לא קרה.
חיל האוויר ידוע בביקורת עצמית, בתחקיר אמת, בבירור מעמיק. ברור שהחיל היה ממוקד במלחמה שנכפתה עליו בהפתעה, ויצרה אתגרי ענק. אין ספק שהישגיו היו מזהירים – לא רק בצפון, אלא ברחבי המזרח התיכון. לא לחינם מיהר הרמטכ"ל הנכנס לגבות את מפקד חיל האוויר הנוכחי תומר בר.
ולכן הסיפור הזה כה מפתיע, ומטריד. הנקודה איננה רק ההתעלמות, אלא גם ההתנכלות - ועוד בעקבות מציאת פתרון זול ומהיר לאתגר ביטחוני ענקי. המסקנה שהסיקו המעורבים: הפיקודים בצפון ובדרום לא באמת תיעדפו את תקיפת המשגרים, ולא היו ערוכים להתמודד עם קצב שיגורים כה גבוה. חיל האוויר היה נטול מוטיבציה חזקה לשפר את דיוק איכון המשגרים שכבר שיגרו.
שוחחתי עם גורמים בצה"ל ובחיל האוויר, שאמרו על הצוות כי "מדובר באנשים הטובים ביותר שיש".
והנה תגובת דובר צה"ל: "במהלך המלחמה פעל חיל האוויר בשיתוף פעולה הדוק עם עשרות צוותי מומחים, שהתמקדו בשיפור מתמיד ובפיתוח פתרונות מבצעיים לחיזוק האפקטיביות והקטלניות בשדה הקרב.
"חיל האוויר עבד במקביל על פתרונות מבצעיים נוספים, אשר באו לידי ביטוי בהשמדת מרבית משגרי חיזבאללה בלבנון במבצע חסר תקדים, וביצוע שורת מבצעים מוצלחים בהם הושמדו משגרים רבים לפני שביצעו ירי לעבר שטח ישראל. חיל האוויר מעריך את תרומת הצוותים ואת שיתוף הפעולה עמם".
הם בעצם ניסו לומר שהצוות הזעיר עבד בפול גז בניוטרל. שהוא היה לא רלוונטי. מדוע זה לא נאמר למהנדס, המחזיק בסיווג ביטחוני בכיר? ומה הקשר בין כלים חדשים ובין כיול פשוט למדי לאמצעים ותיקים, שאיתם נעשה שימוש עד רגע זה?
אין תשובה. אחרי 7 באוקטובר, זו כבר לא תשובה.
