המנהל לבש ז'קט ועניבה והתהלך במסדרונות כחתן. התלמידים, כולם לבושים בחולצות לבנות, התרוצצו בחצרות וברחבות כאילו מנסים לדרוך על כמה שיותר מהקרקע שלא הילכו עליה חודשים ארוכים. חלקם ריססו ספריי שלג באוויר. יום ראשון השבוע היה אמור להיות יום חגיגי ומשמח במיוחד בעיר קריית-שמונה. אחרי שנה וחמישה חודשים סוף-סוף נפתחו בתי הספר בעיר, השמש זרחה והפשירה את הלבבות, ושולה, בעלת הקיוסק בתיכון דנציגר בעיר, ניצבה מוכנה ונרגשת, מחלקת קרטיבים לתלמידים.
אבל עננה של אגו וקרבות פוליטיים העיבה על העיר והכתימה את היום המיוחל. שר החינוך יואב קיש הגיע לביקור בתיכון היחיד שבעיר, בלי ראש העירייה אביחי שטרן, שרק בשבוע שעבר נבחר לכהונה שנייה, כנגד מועמד הליכוד המקורב למשפחת נתניהו, אלי זפרני.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
מאז הוכרזו הבחירות שטרן היה תחת קמפיין ארסי ואגרסיבי שנוהל נגדו, בהובלת ראש הממשלה וכמה משרי הליכוד הבכירים. יועצו של ראש העירייה, פאר לרדו, הוזמן לדבריו על ידי מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך ללוות את הסיור של השר כנציג העירייה. מנהלת המחוז אמרה ל"7 ימים" כי הוציאה זימון לעירייה, ולא ללרדו אישית. כשקיש הגיע מלווה בפמלייתו, לרדו הטיח בו ביקורת על כך שהוא גוזר סרטים שלא לו, וכשלרדו ניסה להיכנס לחדר המורים שבו נאספה הנהלת בית הספר עם קיש, הוא הורחק על ידי מאבטח השר. אחר כך נעצר בידי שוטרים שהיו במקום, ונלקח לחקירה בחשד לתקיפה ואיומים.
כמו במריבת ילדים בחצר, קיש טוען ששטרן הוא זה שהתחיל. "אני התקשרתי אליו במוצאי שבת (כדי להזמין אותו לסיור – ג"א), אבל הוא לא ענה", הצהיר בתקשורת. "זו העיר שלי", עונה שטרן. "למה הוא מתקשר כדי להזמין אותי? אני זה שצריך להזמין אותו".
אבל לא הזמנת אותו.
"אחרי שהוא פירסם נגדי סרטונים אני צריך להזמין אותו?"
כך או כך, במקום דברי ברכה על שובם של ילדי קריית-שמונה ללימודים בעיר, הכותרות שפתחו את מהדורות החדשות היו על מעצרו של יועץ ראש העירייה. בסביבתו של שטרן טוענים למהלך ציני ומתוכנן מצידו של שר החינוך, שרצה להעיב על היום ולהכפיש את ראש העירייה ולשכתו. בלשכת השר מכחישים, ואומרים כי קיש נכח בעת המעצר בפגישה ולא היה מודע למתרחש בחוץ. זה היה האקורד הצורם שעימו נפתחו הלימודים בקריית-שמונה מאז שתושביה פונו, אי שם באוקטובר השחור ההוא. המנגינה הזאת מלווה את העיר מאז הוכרזו הבחירות בספטמבר בשנה שעברה, ולמרות זאת שטרן – בעצמו חבר מרכז הליכוד – ניצח בגדול, בסבב הבחירות השני שהסתיים בשבוע שעבר, והביס את מועמדו של נתניהו.
אבל שטרן, שממשיך לכהונה שנייה כראש העירייה, לא בדיוק נמצא בעמדה לחגוג בה. תושביו רק עכשיו מתחילים לחזור, ומגלים עיר מוכה וחבולה, שפוליטיקאים הגיעו אליה רק לגזור סרטים וסרטוני טיקטוק. הוא מנסה לשדר אופטימיות. "כל משבר הוא גם הזדמנות", הוא אומר בראיון מקיף ראשון מאז שנבחר. אבל באותה נשימה הוא הראשון להודות ש"המדינה לא סיימה את העבודה בצפון, אחרי שנה וחצי של פינוי אנחנו עדיין בשר תותחים. חזרנו לאותם תנאים, שום דבר לא מבטיח שחיזבאללה לא יתאושש ויעשה 7 באוקטובר משלו בצפון".
בעירייה מעריכים שנכון לתחילת השבוע כמחצית מהתלמידים חזרו לבתי הספר בעיר, בעוד האחרים נמצאים עדיין עם משפחותיהם המפונות ברחבי הארץ. בסוף דצמבר החליטה הממשלה, בהתאם להערכת הצבא ומערכת הביטחון, כי תושבי קריית-שמונה יוכלו לשוב לבתיהם בביטחון החל מ-1 במרץ. בהמשך הוחלט שמוסדות החינוך בעיר ייפתחו בשבוע לאחר מכן, ובמקביל ייסגרו מסגרות החינוך החלופיות ביישובי המפונים, ומענקי הדיור לתושבי העיר החוזרים ילכו ויפחתו בהדרגה.
שטרן: "אני חושב שאם הצבא קבע שבטוח לחזור לפה ויש מי שרוצה לחזור, זה לגיטימי, והוא צריך לקבל את המענה. אבל באותה מידה, מי שרוצה להישאר בחוץ ולא להגיע לפה, כי הוא עוד חושש או כי הוא לא רוצה לעקור את הילד ממסגרת לקראת סוף השנה - אז תנו לו לסיים שנה. אבל ברגע שסגרת להם את בתי הספר בחוץ, אתה מכריח את כולם לחזור. זה המצב כרגע".
מה מצב בתי הספר עכשיו?
"רובם אתרי בנייה. הם נראים יפה מבחוץ כי עשו קוסמטיקה, אבל בפנים המצב לא מספיק טוב. חסרות כיתות, בחלק מבתי הספר חסרים אולמות ספורט או מעבדות".
מי טיפל בשיפוץ ובינוי בתי הספר?
"הרשות יחד עם משרד הנגב והגליל, ובאמצעות חברות הבינוי הממשלתיות".
משרד החינוך לא לקח חלק בזה?
"לצערי, לא. אתה רואה את השר מגיע להצטלם על משהו שהוא לא לקח בו שום דבר".
הטענה שלך יותר חריפה. לשיטתך, שר החינוך ושרים אחרים מהליכוד חיבלו במכוון במאמצי העירייה להחזרת התושבים כדי לפגוע בך פוליטית.
"נכון. כשפניתי לשר החינוך בבקשה להכין מתווה מותאם לבגרויות כדי שהתלמידים שלי לא ייפגעו, הוא התעלם ממני והשיב במכתב למנהיגות ההורים. אחר כך הוא הגיע לפה פעמיים לפני קמפיין הבחירות, סייר פה בלעדיי, וסיפר כמה העיר לא יודעת להיות מוכנה. שר התיירות כץ, שעבדתי איתו צמוד והיו לנו הרבה אתגרים במהלך הפינוי, פתאום אומר: אביחי לא היה פה, לא שמעתי ממנו כל המלחמה ובמקום זה עבדתי עם אלי (זפרני, כאמור, מועמד הליכוד לראשות העירייה – ג"א). קטי שטרית הפיצה עליי מסרים שאני לא בעיר וחי בווילה בקיסריה. כן, יש לי אישה עם ילדה בת שנה שנולדה באמצע המלחמה, ופיניתי אותן ליחידה של 14 מ"ר בקיסריה, אף אחד לא ציפה שהן יהיו פה בטילים. הלכו עם מסרים שקריים כדי לעשות לי דה-לגיטימציה ולחסל אותי פוליטית".
השיא היה ביוני האחרון, כשראש הממשלה ביקר בעיר המופגזת אבל אפילו לא פגש את ראש העירייה. הוא כן מצא זמן לפגוש את המתמודד זפרני, מקורבו.
נעלבת?
"ברמה האישית זה לא פוגע בי, אבל הוא פגע בתושבי קריית-שמונה. אם המטרה של הסיור זה לשמוע את המצוקות של העיר ולתת פתרונות, ולא סתם לעשות קידום פוליטי למועמד שלו, אז הציפייה היא שהוא יבוא וישמע מה הצרכים והמצוקות. אין לך זמן להסתובב בין התושבים? אז תשמע אותי, אני אציף אליך את הפערים. אתה לא רוצה לשמוע אותי? זכותך. אבל לך לפגוש את מנהלי האגפים, לך לפגוש את המפונים. אבל נראה שהוא בא לעשות סיבוב פוליטי".
אני רואה שהתמונה שלו עדיין תלויה על הקיר מעליך.
"אני מחויב על פי החוק לתלות תמונה של הנשיא ושל ראש הממשלה. אני מכבד את החוק ואת המדינה".
"ברמה האישית זה לא פוגע בי, אבל נתניהו פגע בתושבי קריית שמונה. אם המטרה של הסיור זה לשמוע את המצוקות של העיר ולתת פתרונות, ולא סתם לעשות קידום פוליטי למועמד שלו, אז הציפייה היא שהוא יבוא וישמע מה הצרכים והמצוקות. אבל נראה שהוא בא לעשות סיבוב פוליטי"
אתה עדיין חבר ליכוד.
"אני ליכודניק, חבר מרכז ליכוד, אבל לראשות העירייה רצתי בסיעה עצמאית".
למה לא בסיעת הליכוד, בעצם?
"בקדנציה הראשונה רצתי מול ראש עירייה מכהן מהליכוד. אחר כך אני הייתי ראש העירייה מטעם הליכוד, אבל חס וחלילה שישריינו אותי, כי הם העדיפו את אלי זפרני. למה? לא יודע לענות, אני פשוט כנראה לא חבר של האנשים הנכונים".
אז איך אחרי כל זה אתה עדיין חבר ליכוד?
"סבתא ודודה שלי נרצחו בעיר בחדירת המחבלים שהייתה פה ב-74', ואבא שלי בחר להישאר. זה שיעור שקיבלתי ממנו. בית לא עוזבים, על בית נלחמים, גם כשקשה, גם כשעצוב וכשיש מלחמה ונופלים טילים. כמו שאני נלחם כדי לשנות את קריית-שמונה, ככה אני אילחם גם כדי לשנות את הליכוד".
בבחירות האחרונות לכנסת כמעט מחצית מהבוחרים בקריית-שמונה הצביעו לליכוד, ורוב השאר למפלגות הקואליציה. בשבוע שעבר אחרי הניצחון שלך נכתבו פרשנויות שהמפלה כאן של הליכוד היא סימן לבאות ונראה עוד מפלות כאלה ברחבי הארץ. מה דעתך?
"אני לא חושב ככה. קריית-שמונה עיר ימנית עם מצביעי ימין, ותישאר כזאת".
אז איך יכול להיות שהתושבים הלכו נגד המועמד של הליכוד?
"אני לא חושב שהם הלכו נגד מועמד הליכוד. הם בחרו במי שעבד בשבילם, ולמרות כל מה שאמרו עליי, זו הייתה הבחירה שלהם. זו לא הצבעה נגד, זו הצבעה בעד".
כלומר, המחדל הגדול בהיסטוריה של המדינה, שקרה תחת ממשלת הליכוד וראש הממשלה נתניהו – שבעקבותיו מרבית התושבים נאלצו לעזוב את בתיהם – לא השפיע על מעמד הליכוד בקריית-שמונה?
"אני יודע את זה, כי בסקרי הבחירות שעשינו עכשיו שאלנו, מה הצבעת בבחירות הקודמות ומה תצביע בבחירות הבאות. המגמה לא השתנתה, עדיין 50 אחוז יצביעו לליכוד".
אז בבלפור יכולים להיות רגועים. למרות שהמועמד שלהם לא נבחר הם לא איבדו את העיר.
"דפוסי ההצבעה פה לא השתנו, עדיין יצביעו לימין, אבל יכולות להיות תנועות בתוך הימין. אף אחד פה לא יצביע ללפיד או למרצ".
אתה יודע להצביע על נקודת המפנה, או שמתחילת המלחמה הרגשת שהממשלה לא עומדת לצידך?
"בהתחלה עבדנו ביחד מצוין. אמנם המדינה הייתה עסוקה בעיקר בדרום, גם את זה צריך להגיד, ולא תמיד ידעו לתת פתרונות, אבל היה לי מענה. אין אחד שלא ענה לי. הייתה הבנה גורפת שקריית-שמונה במלחמה ואני צריך עזרה. ואז, בתחילת ספטמבר, הוכרזו הבחירות לראשות העירייה, ויש מולי מועמד של מחל. רצתי בסיעה עצמאית, ופתאום אני מוקצה. אסור לעזור לי בכלל, אסור להתראיין איתי, ואם הם כבר מגיעים לפה, הם מביאים את המועמד איתם".
כשהמלחמה פרצה, אביחי שטרן היה בכלל אמור להצטרף לאשתו ולבתו בחגיגה משפחתית בארה"ב. במקום זה הוא נשאר בארץ ואשתו, שהייתה אז בהיריון מתקדם, לא יכולה הייתה לחזור ונשארה ללדת בארה"ב. כשבועיים מתחילת המלחמה הודיעה הממשלה על פינוי תושבי הצפון, ואז התחילה המערבולת שלתוכה נסחפו תושבי העיר, שאותה מכנה שטרן "אקס-טריטוריה". "האירוע הזה פשוט לא נוהל. זה אירוע לאומי, שהיה צריך להיות ברמת משרד ראש הממשלה, או לפחות פרויקטור שייקח על עצמו לנהל את האירוע הזה. אבל זה לא קרה. אני מצאתי את עצמי מתנהל מול כל משרד ומשרד בנפרד, כשאף אחד לא מתאם את הדברים".
ההחלטה על פינוי הצפון התקבלה ביום שישי 20 באוקטובר 23’. שטרן וצוותו הכינו רשימות של 20 אלף מתושבי העיר שרצו להתפנות. למחרת בשמונה בבוקר היו אמורים לצאת האוטובוסים הראשונים, אבל חדרי מלון עדיין לא היו. "בבת אחת כל המוקדים הטלפונים למען המפונים קרסו. בהתחלה פינו את הדרום, אחר כך את הקיבוצים, ורק אז אותנו. אין יותר חדרים. כל מי שהתקשר והציע חדרים, משרד התיירות לקח. אני בעצמי התחלתי לעשות טלפונים לבתי מלון באילת לחפש חדרים פנויים".
אחרי הצהריים הושגו 500 חדרים ראשונים, המשפחות עלו עם המזוודות ועם הוואוצ’רים למלונות על האוטובוסים, לנסיעה של עשר שעות וחצי עד אילת. כשהגיעו, נאמר להם שאין חדרים פנויים - הגיעו תושבים אחרים שרשומים בקריית-שמונה ותפסו הכל. חלק מהאנשים נשארו לישון על חוף הים, חלק עלו על האוטובוסים בחזרה לעיר. "אחרי 48 שעות, באמצע הלילה, אני בא לצאת הביתה לישון. אבל מחוץ לעירייה חיכו לי אנשים שחזרו הרגע מאילת ורצו להרביץ לי. היו צריכים להוציא אותי עם שוטרים כדי שאוכל להגיע הביתה. זה אחד הרגעים שהכי שברו אותי. אשתי כורעת ללדת בארץ זרה, אני לא שם, אני לא רואה את הילדה שלי, אני בעצמי לא יודע לאן שלחו את המפונים, והם עכשיו רוצים להרביץ לי. אני יוצא מהלשכה, והיה אחד מאוד-מאוד עצבני, הוא ממש נצמד אליי לתוך הפרצוף. אני עמדתי מולו, פרסתי ידיים ואמרתי לו, תרביץ לי, אין לי מה להגיד לך, אני מבין אותך ואתה צודק, תרביץ לי. רק אז הוא נרגע".
שטרן מספר על שבועות של אנדרלמוסיה כללית בלי כתובת מהמדינה. "האווירה בעיר הייתה נוראית, כולם היו בטוחים שמחבלי חיזבאללה בדרך אלינו וניסו לצאת. מבוגר בן 80 נשלח לגלמפינג בכפר הנוקדים לישון באוהל, או בחור חרדי שהתקשר אליי ואמר שהוא הגיע למלון דירות שמשכירים בו חדרים לפי שעה. הוא מתאר שהוא בא להיכנס לחדר ומתוכו יצאה נערה, אור אדום מאחוריה והיא חצי עירומה. הוא הגיע לבית בושת. 'לאן שלחת אותי?' הוא שואל אותי".
איך הרגשת באותו רגע?
"נורא, אתה קודם כל מתבייש ולא יודע מה לענות לו. הם מכירים רק אותי, אני האבא והאמא שלהם, הם לא מכירים את שר התיירות. אבל מה תגיד לו? 'תשמע, אני לא יודע לאן שלחתי אותך, אני שלחתי למה שנתנו לי?' הוא רק יתעצבן עוד יותר. ואז עוברים שבוע-שבועיים, המלחמה לא נגמרת. צריך להתחיל לפתוח מערכות חינוך. אז בתור התחלה לקחנו חדרים במלון הפכנו אותם למעון, לגן".
"בעת הפינוי, האווירה בעיר הייתה נוראית. מבוגר בן 80 נשלח לגלמפינג לישון באוהל. בחור חרדי הגיע למלון חדרים לפי שעה. הוא בא להיכנס לחדר ומתוכו יצאה נערה, אור אדום מאחוריה והיא חצי עירומה. הוא הגיע לבית בושת. 'לאן שלחת אותי?' הוא שואל אותי, ואתה קודם כל מתבייש ולא יודע מה לענות לו"
זו יוזמה עצמאית, או שמישהו בא והנחה אתכם?
"עצמאית לגמרי. לא נעים לי להגיד, אבל אפילו את הריהוט והציוד לגנים הביאו לנו 'אחים לנשק' וכל מיני גופים אזרחיים. ואז משרד החינוך בא ואומר: למה אתם מוציאים כותרות ש'אחים לנשק' מספקים לכם במקום משרד החינוך? אמרתי שאני אשמח לתת קרדיט למשרד החינוך, תספקו לי. ואז הם באמת סיפקו, כדי שחלילה לא יגידו שאלה 'אחים לנשק'.
"אחרי חודש-חודשיים, אנשים עם ילדים לא יכולים להיות יותר בחדרי מלון והם עוברים לדירה. באים בבוקר עם הילד לבית הספר במלון, ואומרים להם: אתה לא אורח המלון, אתה לא נכנס. אז אני מתקשר לחיים כץ, שר התיירות, ואומר לו: תקשיב, לא מכניסים לי את המפונים לבית ספר. הוא אומר לי: זה בית ספר, מה אתה רוצה ממני? זה משרד החינוך. אני מתקשר לשר החינוך והוא אומר לי, מה אתה רוצה ממני? את ההסכם עם המלון עשה שר התיירות. וככה אתה מתרוצץ מאחד לשני, בלי אף בן אדם שירכז את זה".
אם קריית-שמונה הייתה מספיק ממוגנת, כנראה בכלל לא היה צריך לפנות אותה במלחמה. ב-2018 הוחלט על תוכנית מיגון לתושבי הצפון, אבל לפני שנתיים בדיוק, במרץ 23', שבעה חודשים טרום המלחמה, החליטה הממשלה לקצץ בתקציבי המיגון לקו העימות הצפוני. שטרן דיבר אז על 3,000 חדרי ביטחון ממוגנים שחסרים לעיר.
וככה הגעתם ל-7 באוקטובר?
"בטח. לא רק אז, גם היום חסר פה מיגון. שנה וחצי היינו מחוץ לעיר ולא בנו פה חדרים ממוגנים. אנחנו חוזרים לאותו מצב שהיינו לפני".
לו תוכנית מיגון הצפון הייתה מיושמת ולא נחתכת על ידי הממשלה, לא היה צריך לפנות אתכם?
"לא, כי היית מגיע עם מאה אחוז מיגון. אבל זו חוכמת הבדיעבד".
כשאתה מסתכל אחורה על ההשלכות של הפינוי על האוכלוסייה, אתה עדיין חושב שהיה נכון לפנות?
"חד-משמעית. אתה לא יכול להשאיר אנשים במטווח ברווזים. 4,000 טילים נורו עלינו, 1,000 נפלו ברחבי העיר, 400 פגיעות ישירות בבתים. בהערכות הכי שמרניות היינו מסיימים את המלחמה עם 70-80 הרוגים. תחשוב שכשהעיר הייתה פנויה, זוג שיצא לטייל עם הכלבים לא איתנו היום, כי תפס אותו מטח כזה. אז תאר לעצמך מה היה קורה עם עיר מלאה. הפינוי היה מוצדק, הבעיה היא משך הזמן. באף תרחיש המדינה לא נערכה למלחמה של כמעט שנה וחצי. השאלה היא האם היה אפשר להימנע מפינוי של שנה וחצי. אני חושב שהיו חייבים להימנע מזה".
איך זה היה אפשרי?
"להיכנס ללבנון לפני. במקום להתחיל את מבצעי הביפרים והחיסולים לפני חצי שנה, היה צריך להתחיל לפני שנה".
ולמרות זאת, התנגדת לסיום המלחמה בלבנון ולחתימה על הפסקת האש.
"פינו אותנו שנה וחצי על פארש, כי אנחנו חוזרים לאותם תנאים בדיוק. לטווח הקצר, אולי לא. גילחנו את הכפרים על הגדר, עשינו נזק משמעותי לחיזבאללה, הורדנו את נסראללה ואת המחליף שלו והמחליף שלו. הגענו להישגים מדהימים. אבל האם הסרנו את האיום? לא. חיזבאללה חי ובועט. הוא חטף מכה קשה אבל הוא יתאושש, ומה שתיכְנְנו לעשות לנו בעוד שנה - יעשו בעוד עשר שנים".
מה היה צריך לעשות אחרת?
"מה שעשו בעזה ובסוריה: קו חיץ. חמש הנקודות שבהן יושב צה"ל בלבנון היום לא יוכלו למנוע פלישה של אלפים. הרי אנחנו יודעים שבבתים שבקו הגבול הלבנוני, בתוך חדרי הילדים אתה מזיז את הלול ומגלה פיר מנהרה. אז אל תאפשר לבית הזה להיות מטר מהגדר, שים אותו שבעה קילומטר ממנה, כדי שנוכל לבלום אותם. את זה לא עשינו".
אז מבחינתך היה צריך להשאיר את קריית-שמונה סגורה עוד חצי שנה-שנה, עד שמסירים את האיום?
"זה לא רק מבחינתי, אני חושב שבנושא הזה אני משמיע את קולם של כל תושבי קריית-שמונה. אנחנו מוכנים להיות כמה שצריך בחוץ, גם עוד שנה, אבל תחזירו אותנו למקום בטוח, תחסלו את הבעיה. וזה לא קרה. אנחנו מרגישים ששנה וחצי נתנו מעצמנו, פינו אותנו, הקרבנו, ועל מה? על מה?! כדי לקבל עוד שנתיים-שלוש של שקט? אני רוצה 20-50 שנה של שקט, לא שנתיים-שלוש".
"אנחנו מוכנים להיות כמה שצריך בחוץ, גם עוד שנה, אבל תחזירו אותנו למקום בטוח, תחסלו את הבעיה. וזה לא קרה. אנחנו מרגישים ששנה וחצי נתנו מעצמנו, פינו אותנו, הקרבנו, ועל מה?"
מתי בפעם האחרונה דיברת עם נתניהו?
"לפני שנחתם הסכם הפסקת האש".
מה אמרת לו?
"שהוא וחברי הקבינט במו ידיהם מביאים את טבח 7 באוקטובר הבא על הצפון. גם אמרתי שבהחלטה הזאת הוא מכשיל את הרמטכ"ל הבא, כי שמים אותו במקום שבו הצבא לא יוכל להגן עליי. הרי כבר ראינו שבלי חיץ אי-אפשר להגן מפני פלישה של אלפים שמסתערים".
מה הוא ענה?
"הוא לא ענה לי, אבל אמר שהם יאכפו ביד קשה את ההסכם. זה לא מרגיע אותי, כי גם אחרי ההסכם ב-2006 (אחרי מלחמת לבנון השנייה – ג"א) היה שקט, ואנחנו יודעים מה קרה בזמן השקט הזה".
מה אתה אומר היום לתושבי העיר, תחזרו הביתה או תישארו איפה שאתם?
"כל תושב שנמצא פה היום הוא פה מבחירה. הם פה כי הם ציונים, כי הם פטריוטים, אנחנו הלכה למעשה חיים את הסיסמה של 'עד התלם האחרון'. כמו שיש אנשים שמתוך אידיאולוגיה מתנחלים באמצע יישובים ערביים, ככה גם אנחנו. אבל אם אתה רוצה פה עיר מחוז צומחת ומשגשגת, אתה לא יכול להתבסס רק על ציונים אידיאולוגים. כרגע הכל פה פחות: פחות בריאות, פחות חינוך, פחות ביטחון, פחות הכל".
קשה לי לקנות את הטענה שכל מי שגר פה היום עושה את זה ממניעים אידיאולוגיים. יש אנשים שאין להם את היכולת לעזוב, כמו אותה אישה מבוגרת שמחוברת לבלון החמצן שאמרה לך מקודם שלום ברחוב, ושאלה למה אין דשא מחוץ לשיכון שלה.
"גם האישה הזאת, היו לה מספיק הזדמנויות ללכת מפה, אבל היא בחרה להישאר. תראה, אחרי כל מלחמה בעבר, מלחמות קצרות יותר, הייתה 15 אחוז הגירה. עכשיו יכול להיות שתהיה אפילו יותר. אני לא יכול לבוא בטענות למי שמחליט לא לחזור".
10 צפייה בגלריה
מבנה פגוע בקריית שמונה. "המבחן זה אם אנחנו עושים הכל כדי להגן על עצמנו, או נכנעים לתכתיבים בינלאומיים"
(צילום: אפי שריר)
אם אני תושב העיר ואני שומע אותך מדבר על טבח בטווח של כמה שנים, אין מצב שאני חוזר לקריית-שמונה.
"אני לא אשקר לך, אגיד לך את האמת. אנחנו חיים במזרח התיכון, על חרבנו נחיה, גם אם זה בבת חפר, בכפר-סבא, בתל-אביב או באילת. המבחן שלנו זה אם אנחנו מקבלים שזו המציאות ועושים הכל כדי להגן על עצמנו, או נכנעים לתכתיבים בינלאומיים שלאו דווקא משרתים אותנו. אז אני אומר לתושבים את האמת, ולצד זה אני לא יושב בחיבוק ידיים. נכון, אני לא יכול להפעיל צבא, אני לא יכול להפעיל משטרה, אבל הקמנו פה יחידה טקטית אזרחית, שכוללת תשעה לוחמים בכל רגע נתון, 24/7 חמושים על רכבי שטח ואופנועים, מה שמאפשר לחימה תוך כדי נסיעה. קיבלתי תקציב ממשרד הביטחון לחמש שנים, והעירייה מפעילה את זה. חוץ מזה, יש לי 180 לוחמים של כיתת כוננות, שזו בעצם פלוגת כוננות, כולם בני העיר. רכשנו להם כספות, ציוד, והכל נמצא אצלם בבית. אם יש אירוע הם לא צריכים לחכות לצו 8, הם קופצים ישר מהבית. יש לנו גם צוותי צח"י של חילוץ והצלה של ישיבת ההסדר שבעיר שהכשרנו, ויש לי כמובן תחנת משטרה ומחנה גיבור, שיושב בתוך העיר (בסיס האם של החטיבה המרחבית – ג"א). אני רוצה לקוות שלעולם לא נזדקק לכל אלו, אבל אני לא לוקח צ'אנס".
ממה שאני שומע ממך, המדינה התפרקה. תושבים צריכים להגן על עצמם, להחליט לחזור ממניעים אידיאולוגיים כשראשי הרשויות מתנגדים להפסקת אש ודורשים אזור חיץ שלא קורה. אתה מתאר חוסר שיתוף פעולה עד כדי הכשלה מכוונת ממשרדי הממשלה לאורך המלחמה, החזרה לעיר הוחלטה מעל לראש שלך, נלחמת במדינה על שיפוץ בתי הספר.
"זה לא סוד שמתייחסים אלינו כאל אקס-טריטוריה. כאילו אנחנו חלק אחר מהמדינה. ככה זה היה גם בפינוי. אחרי טיל אחד בתל-אביב, יצאו להתקפה במרחק אלפי קילומטרים בתימן, בזמן שפה כתשו אותנו יום-יום ולא ראית תגובה במשך הרבה זמן. אבל המדינה לא התפרקה. ברוך השם, יש לנו צבא חזק ומדינה חזקה. המדינה מספיק חזקה כדי לקחת את התושבים שלה ולפנות אותם לבתי מלון ולממן להם את השהייה שם כדי להציל חיים. אני גאה שאני חי במדינה שיכולה לנהל את המלחמה הכי קשה בתולדותיה, ובו בזמן לקיים שגרה במרכז. יש הבדל בין התפרקות לחוסר ניהול. אנחנו כאן מדברים על חוסר ניהול".
חוסר הניהול הזה מתבטא גם בכך שחלק גדול מהשיפוץ בעיר נעשה על ידי מתנדבים עם לב גדול, וממומן על ידי תרומות של אנשים עם לב לא פחות גדול. הממשלה – זו שלמעלה מ-50 אחוז מתושבי העיר בחרו בה – נוכחת, אבל לא בעוצמות ועם רוחב הכיס המתבקשים מהמצב. שטרן: "בכל יום מגיעים לפה בין 200 ל-400 מתנדבים. הם עובדים בידיים, מנקים, גוזמים, מרססים, צובעים. כל מה שצריך. חוץ מזה, גם ראשי הרשויות התגייסו. אגף השפ"ע פה חטף פגיעה ישירה, הכל הלך, מנופים, כלי גינון, רכבי טיאוט, הכל. הוצאתי הודעה לקבוצת ראשי הרשויות בישראל וביקשתי עזרה. מאז כל יום מגיעה לפה עירייה אחרת עם הצוותים שלה. ואז בא לפה נציג מס רכוש, פותח מחירון לוי יצחק ואומר לך, מחירון של משאית כזאת ישנה זה 60 אלף שקל. כמה עולה חדש? 480 אלף שקל".
מאיפה אתה מביא את הכסף?
"חלק מקבל ממשרד הנגב והגליל, והרבה מאוד יוצא לשנורר תרומות. כשראש הממשלה הגיע לביקור בעיר הודיעו לי על זה באותו בוקר, אני הייתי כבר בדרך לפגוש תורמים של JNF אוסטרליה".
תכלס, כמה כסף אתה צריך בשביל לשקם את קריית-שמונה?
"אני בניתי תוכניות שיקום של עשרה מיליארד וחצי. אבל אז ראיתי שלפי החלטת הממשלה מוקצים לכל יישובי קו העימות בצפון - כמעט שני מיליון איש - 12 מיליארד שקל. אם נעשה השוואה, אתה תראה שליישובי הדרום, כולל שדרות, שהם בערך 700 אלף איש, הקצו 14 מיליארד. אז אני מבין ש-10.5 מיליארד לא יהיה. אבל בכל זאת, המשבר הזה הוא גם הזדמנות גדולה לבנות את העיר הזאת מחדש, טובה יותר וגדולה יותר. למרות הפנטזיות שלי, החלטת הממשלה לשיקום הצפון היא משמעותית, אלה תקציבים שלא היו אף פעם, ויש כרגע עוגנים לאומיים שקידמנו אותם שנים, ועכשיו בעקבות המלחמה ביססנו והאצנו אותם. אנחנו מדברים על אוניברסיטה בקריית-שמונה, שזה מנוע צמיחה אדיר, אנחנו מדברים על תחנת רכבת בקריית-שמונה והנחת מסילות מכרמיאל לקריית-שמונה. למרות ההתנגדויות, ההחלטות האלה התקבלו ותוקצבו, יש כבר צוותי הקמה. אנחנו מדברים על שלוש שכונות חדשות שהחליטו על בנייתן בוועדה לתשתיות לאומיות. אז אם אני מרים את הראש מהכאן ועכשיו, בעוד עשר שנים אני רואה מקום אחר לגמרי".
אם כל זה יקרה באמת, כמובן. יש אנשים שנרתמים, מדגיש שטרן, ומציין את השר לשעבר יצחק וסרלהאוף, השר זאב אלקין והפרויקטורית לשיקום הצפון עינב פרץ. מה משותף ביניהם? נכון. לא במקרה מחלק ראש העירייה צל"שים לשרים שאינם מהליכוד. הם, כאמור, לא רק שלא התגייסו לעזרתו, אלא לדבריו אפילו פעלו כנגדו. ערב הבחירות הגיעו לשם השר יריב לוין, השר שלמה קרעי, וגם השרה מירי רגב, שערכה סיור מתוקשר בעיר עם המתמודד מהליכוד.
10 צפייה בגלריה
השרה מירי רגב בסיור בקריית שמונה עם המועמד שהפסיד. "עד היום התקציבים לא אושרו והכבישים לא שופצו"
(צילום: צילום מסך)
בתחקיר היהלומים של רביב דרוקר על שרת התחבורה מירי רגב, לצד השם שלך ברשימות ראשי הרשויות נכתב "לא להיפגש". הרגשת שמתנכלים לך במשרד התחבורה?
"לא רק הרגשתי, אני יודע את זה. היו לי הרשאות תקציביות שאושרו ב-2019 לתיקון כבישים. התחלתי תכנון, הוצאתי עשרה אחוזים מהסכום, והיינו אמורים לעבור לביצוע ולקבל את יתרת הכסף ממשרד התחבורה. בוקר אחד בלחיצת כפתור כל ההרשאות האלה בוטלו. כתוצאה מזה שכבר הוצאנו כספים על תכנון, נכנסנו לגירעון. אחרי פרסום התחקיר כתבתי לשרה שיש לה עכשיו הזדמנות לתקן ולהראות לכולם שקריית-שמונה כן חשובה לה. עד היום התקציבים לא אושרו והכבישים לא שופצו".
אבל שטרן, לדבריו, לא נוטר טינה, ובוחר מכאן להעביר מסר לשרים החברים איתו באותה המפלגה. "הקמפיין נגמר, קריית-שמונה בחרה. בואו נשים את האגו בצד ונחזור לעבוד ביחד. אני סולח על הכל, כי אחרת התושבים הם אלה שיפסידו. אני אשתף פעולה עם כל מי שצריך בשביל קריית-שמונה".
בפברואר אשתקד, תוך כדי כל המאבקים והבחישות, סבטה אשתו חזרה לארץ, עם שתי בנותיו, כולל התינוקת ליה, שהוא פיספס את לידתה. "את אשתי והילדה שלי לא ראיתי כמעט חצי שנה, ואז הן הגיעו פתאום, ואשתי עם תינוקת קטנה-קטנה-קטנה, רק יצאה מלידה, עטופה ככה. זה אחד הרגעים הכי מרגשים שהיו לי בחיים. אגב, אחרי שלא הייתי איתה בלידה שלה, היום הילדה הזו הכי מחוברת אליי. כשאני בבית היא יושבת עליי ולא הולכת לאף אחד, תופסת ולא עוזבת".
זה מסר שהיא קיבלה מאבא שלה, להישאר ולא לעזוב?
"כנראה".
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "עולם הפוך. בניגוד לדברי שטרן, ראש הממשלה נתניהו יצר את התנאים להחזרת תושבי הצפון בבטחה לבתיהם. ראש הממשלה הוא זה שהורה על חיסול נסראללה, מבצע הביפרים, השמדת מרבית מאגר הטילים והרקטות של חיזבאללה, השארת חמש נקודות שולטות בדרום לבנון המגינות על יישובינו, ואכיפה תקיפה באש נגד כל הפרה של הפסקת האש".
מלשכת שר החינוך נמסר בתגובה:
“בניגוד לטענה, משרד החינוך הוביל את שיפוץ מוסדות החינוך – לאחר שעיריית קריית-שמונה לא פעלה לקדם את המהלך, בשל היעדר רצון ויכולת. לנוכח זאת, המשרד יזם החלטת ממשלה ליצירת מנגנון עוקף, והעבודות בוצעו דרך משרד הנגב והגליל תוך פיקוח הדוק של משרד החינוך.
“אין שום קשר בין משרד החינוך לאירוע בבית הספר דנציגר, היועץ כלל לא זומן ולא נכלל ברשימת המוזמנים. המעצר התרחש עקב אלימות היועץ, לפי שיקול המשטרה בלבד וללא קשר למשרד החינוך או לשר, וכל ניסיון לטעון אחרת הוא עיוות מוחלט של המציאות. בסיור ביום ראשון פעלו השר ולשכתו לזמן את ראש העירייה לסיור משותף, אך משיקולי אגו קטנים בחר אביחי שטרן שלא להיענות להזמנת השר.
“מתווה הבגרויות גובש משיקולים חינוכיים בלבד. משרד החינוך פעל לתת מענה מקיף ומותאם לכל תלמידי קריית-שמונה, תוך עבודה משותפת עם הנהגת ההורים וגורמי המקצוע. לצערנו, מי שבחר לנצל באופן ציני את מצוקת התושבים למטרות פוליטיות בתקופת הבחירות הוא ראש עיריית קריית-שמונה.
“משרד החינוך הקים מסגרות לימוד בבתי המלון כדי לתת מענה לתלמידים המפונים, אך עם הזמן חלק מהמשפחות עברו לדירות פרטיות או בחרו להישאר בשלב זה מחוץ ליישובי האם שלהם. המשרד מצא פתרונות לכל תלמיד – בין אם במסגרות חדשות, בצוותים חינוכיים ייעודיים או בהתאמות פרטניות שנעשו בשטח.
"השר ומערכת החינוך ימשיכו לפעול במסירות, מתוך מחויבות לתלמידי קריית-שמונה ולתלמידי ישראל כולם, לקידום, למצוינות ולבניית עתיד טוב יותר".
מלשכת שרת התחבורה נמסר בתגובה:
“על פי מדיניות שרת התחבורה מירי רגב, בשיתוף עם מינהלת תקומה, שיקום ופיתוח התשתיות התחבורתיות בצפון הוא משימה לאומית בעלת חשיבות עליונה. זאת במטרה לחזק את האזור לאחר התקופה הקשה שעברו התושבים בעקבות המלחמה ולהבטיח להם עתיד טוב יותר.
"בנוגע להתחייבויות משנת 2018, אשר בתוכן נכללות ההרשאות המדוברות של העירייה, הוחלט בסיכום מול החשב הכללי באוצר כי כלל ההתחייבויות יוארכו עד ל-31.12.22 ולאחר מכן ייסגרו. יודגש כי נסגרו מעל 500 הרשאות של רשויות מקומיות, וללא קשר לזהותה של רשות מקומית זו או אחרת".
