כאילו שדילמות הוריות לא מעסיקות אותנו מספיק, עם החזרה לשגרה - לבתי הספר ולגנים - אנחנו מוצפים פתאום מחדש בכל השאלות שהצלחנו להניח בצד במהלך החופש הגדול. כן, גידול ילדים זה לא פיקניק, וברוך השם לכל אחד יש דעה. אז כדי לעזור לעשות קצת סדר בבלגן שהולך בראש, ולזרוק עוד כמה כיווני מחשבה רגע לפני האחד בספטמבר, אספנו כמה מהדילמות שהכי עניינו אתכם וענינו על השאלות הכי מציקות; וכדי ממש לסגור את כל הפינות - הנה פלייליסט מיוחד שכיף לשמוע באוטו עם הילדים בדרך למסגרות.
איך הפכו חנויות הסטוקים ללהיט של פתיחת שנת הלימודים, והצליחו למשוך אליהן אוכלוסייה שלא הייתה מזוהה עימן בעבר? איך הן השתחררו מהדימוי של בזאר משודרג – "עלי אקספרס" הישראלי – והפכו לערוץ קנייה לגיטימי במיינסטרים בקטגוריה רגישה ורגשית כל כך כמו החזרה לבית הספר? זה קרה, כפי שאומרת ד"ר דנה טבת, מומחית ותיקה בהתנהגות צרכנים מבית הספר אריסון למינהל עסקים, בגלל המחיר, שהפך לנושא מרכזי בהווי החיים הנוכחי - ולא רק בישראל. אבל האם באמת מדובר בבחירה הזולה יותר בהשוואה לרשתות הוותיקות ולמותגים המוכרים? בדקנו והשווינו כדי שאתם לא תצטרכו.
לכתבה המלאה >>>
כל הילדים בוררים מזון. למען האמת, גם כל המבוגרים בוררים מזון. בהנחה שלא מדובר במצב הישרדותי, בני אדם בוחרים מה לאכול וממה להימנע, ויש להם העדפות ברורות שמבוססות על אידיאולוגיה, דת, הרגלים וטעם אישי. אצל ילדים הבררנות כמעט מובנת מאליה. הם נמצאים בגיל שבו נחשפים כל הזמן למאכלים חדשים, ובמקביל מפתחים עצמאות שלפעמים באה לידי ביטוי בסרבנות. לפיכך, ילדים שפולטים מזון מפיהם או צועקים "לא רוצה!" על מאכל מסוים הם מחזה שכיח - אבל יש הבדל בין הבררנות הנורמטיבית הממוצעת, שבדרך כלל חולפת באופן ספונטני בלי צורך בטיפול, לבררנות אכילה קיצונית. איך מזהים בררנות קיצונית ואיך אפשר לטפל בה?
לכתבה המלאה >>>
אם תרצו לקבוע פגישה עם שיר, קחו בחשבון שתצטרכו לעשות את זה הרבה זמן מראש: בימי ראשון ורביעי יש לה בלט. היא אומנם התחילה מפעם בשבוע, אבל אחרי שהמורה זיהתה את הפוטנציאל היא העבירה אותה למתקדמות; בימי שני יש לה ג'ודו, כי היא רצתה ללכת לאן שכל החברות הולכות; ימי שלישי מוקדשים לריפוי בעיסוק בגלל קושי במוטוריקה העדינה, ובחמישי – לפחות עד החגים – יש לה שחייה. הלו"ז הצפוף לא יבייש אף סמנכ"ל בהיי-טק, אבל לשיר יש עוד זמן עד שתכבוש את העולם. בינתיים היא בעיקר מתרגשת לעלות לכיתה א'. פעם זה היה קל, לפחות למי שהלך בתלם: בנות הלכו לחוג בלט, בנים לכדורגל. כיום המגוון הוא אינסופי. אז לכמה חוגים באמת כדאי להירשם? איך בוחרים? ומתי מפסיקים ללחוץ?
לכתבה המלאה >>>
אם ניסיתם לאחרונה לעבור תהליך של אבחון דרך קופת החולים, סביר להניח שגם אתם נשברתם באמצע ההמתנה האינסופית. העומסים האלו קשורים לא רק לעובדה שאין מספיק אנשי מקצוע ונשות מקצוע, אלא גם למספר העולה של ילדים שנשלחים לאבחונים, החל מאלו שזקוקים לעזרה באחיזה נכונה של העיפרון או בתמיכה ביציבה, דרך חשד להפרעות קשב ועד לילדים שעשויים להימצא על הרצף האוטיסטי. חלק נשלחים לאבחון בגלל חשד מבוסס או בעיה נקודתית, ואחרים נשלחים כדי להרגיע את הדאגה של ההורים, שחשים שאולי יש משהו לא תקין בהתפתחות אבל לא מצליחים לשים עליו את האצבע. כך או כך, אם אתם גרים באזור יחסית מבוסס, לא מן הנמנע שאם תבדקו, תגלו שמרבית הילדים בכיתה היו באבחון או מחכים לאחד כזה. כך הפכו אבחונים, בדיקות וטיפולים לחוגים החדשים של ילדי ישראל.
לכתבה המלאה >>>
בהיותה שפה בינלאומית, לכל אנשי החינוך ברוב מדינות העולם ברור כיום שידיעת השפה האנגלית היא כלי חשוב להצלחה כלכלית בבגרות. היכולת לתקשר באנגלית היא קריטית בעולם העבודה עד כדי כך, שקשה לחשוב על משלח יד שמאפשר להימנע לחלוטין משימוש בשפה. בעלת עסק? יהיו לקוחות תיירים שתצטרכי לדבר איתם. נהג מונית? חלק מהנוסעים שלך ידברו רק אנגלית. טכנאי מחשבים? הכול בכל מקרה באנגלית - ועוד לא אמרנו מילה על היי-טק, אקדמיה או רפואה. מחקרים כבר הוכיחו שבשנים הראשונות לחיינו המוח גמיש יותר וקולט במהירות, ושהיכולת שלנו ללמוד שפה נוספת רק יורדת עם הגיל. ובכל זאת, בישראל מתחילים ללמד אנגלית רק בכיתה ג' – ולא (רק) בגלל בעיות תקציב. האם כדאי לשלוח ילדים לגן דו-לשוני או לחוג אנגלית פרטי? ומה יכולים ההורים לעשות כדי להבטיח שהילדים לא יישארו מאחור?
לכתבה המלאה >>>
כהורים, החרדה על שם "הקיץ של אביה" לא נותנת מנוח. המחשבה שהילדים שלנו יהיו בודדים גורמת לנו לייצר עוד ועוד פעילויות, מפגשים וחוגים. יום ללא פליידייט מערער אותנו ומציף בנו שאלות קיומיות, כמו האם נועם הלא בת והלא בן נהנים לבלות עם שחר של יום חדש יותר מאשר עם הבן שלי? האם זה בגלל שאמא של נועם לא אוהבת אותי? ואולי זה בגלל שאין אצלנו מספיק ממתקים בבית? או שאולי להיפך – יש אצלנו יותר מדי ממתקים בבית? לופ אינסופי. אבל למה שלא נלמד לאפשר לילדים שלנו להיות קצת לבד? אחרי הכול, מומחים מעריכים את היכולת הזאת, ומציגים שורה של יתרונות עבור הילדים.
לכתבה המלאה >>>
