הינם כאן
ירון קנר עומד בראש ארגון שהוקם לפני שנתיים ומפגיש בין בני דתות ותרבויות שונות החיות זו לצד זו בישראל. הפדרציה של מטרו ווסט בניו ג'רזי קיימה איתו את המסע הראשון שהסתיים בימים אלה.
אומרים שהחוויות בונות את הזכרונות של האדם. שהן מתוות את דרכו בהמשך חיוו. ישנן חוויות שנכפות על היחיד, או החברה. על ירון קנר עברה סוג של חוויה אותה הוא הפך לדרך חיים שהפכה למיזם חברתי מעורר השראה. את דרכו הכמעט בוגרת הוא החל בשירות הצבאי ביחידת מסתערבים. החיים בתוך השכונות הערביות, המטרה לשמה חיילים נמצאים בתוכן במעטה מטעה, ואולי ההזדמנות שהוא לקח לעצמו לנסות ולהבין ולהזדהות עם הקושי של החברה בישראל ובכלל להבין חברה שונה מזו שהוא חי בה, השפיעו על המשך דרכו המקצועית. החייל ששרת בתחפושת המשיך להשתמש בכשרון שלו להחליף דמויות במסגרת תפקיד עיתונאי שמילא בשנות ה-90 במגזין '7 ימים' של ידיעות אחרונות כשהוא מוביל כתבות תחקיר המבוססות על התערות מלאה בתוך הקהילה המתוחקרת, בינהן כחולה נפש מאושפז באבארבנל, חדירה לארגון 'איל' לפני רצח רבין ועוד.
ההבנה שכדי ללמוד את האדם העומד מולך צריך לחיות איתו תקופה משמעותית הובילה אותו לפני שנתיים להקמה של מרכז 'הינם' לסובלנות חברתית בחברה הישראלית, והרי היא חברה מגוונת מאוד הן מצד האוכלוסיה היהודית שלה וכלה בדתות השונות החיות בתוכה.
"אני לא מאמין בדיון של שעתיים, בו אנשים מתבצרים לעיתים בעמדותיהם, לא מספיקים להפנים את דברי האחר, והתוצאה לעיתים קיצונית" הוא אומר. "צריך לחיות תקופה משמעותית עם האדם השונה ממך כדי לראות מעבר לסכסוך ולדעות הקדומות. בדיוק במקום שם נראה כי הדברים לא יצליחו בגלל השונות, יש הזדמנות לשינוי". את הרעיון להעמיק את ההבנה בין קהילות שונות הוא לקח לפרוייקטים עבור קבוצות שונות בהן חיילים משוחררים שיוצאים לתקופות של חודשים ארוכים מהבית וחיים בתוך הקהילות השונות, תלמידי תיכון שיוצאים לטיול שנתי בקהילות עם זהות שונה, משרדי ממשלה שלוקחים כמה ימים של הפסקה ויוצאים למסע מרוכז ועוד. "אני מקפיד שהקבוצות תהיינה מעורבות באנשים מהמגזרים השונים המרכיבים את החברה הישראלית, אבל לא רק" הוא מספר "מצטרפים אלינו לקבוצות אנשים שמגיעים כתיירים לישראל, שומעים על התוכנית, ומתוך סקרנות יוצאים איתנו למסע. לאחרונה השתתפה בחורה מגרמניה, לא יהודייה, שנחשפה לתוכנית והצטרפה".
אפילו האקדמיה החלה לשלב את התוכנית החוויתית בין כתליה. סמסטר שלם במסגרת הלימודים במכללת אורנים, האוניברסיטה העיברית או בקריה האקדמית אונו לוקח את הסטודנטים לשטח. לא עוד הרצאה וסיכום על מעמדה של האישה בחברה הערבית (לדוגמא) אלא ביקור ומפגש איתה בכפר בו היא מתגוררת, שיחה ועשייה משותפת. הסטודנטים פוגשים את העולם האמיתי והלימוד מקנה להם נקודות כמקובל.
לאחר היכרות ארוכת שנים, הפדרציה היהודית של מטרו ווסט מניו ג'רזי הצטרפה למעגל התומכים של התוכנית. עמיר שחם, שמנהל את המשרד הישראלי של מטרו ווסט בישראל הוביל את השותפות, ולפני ימים אחדים הסתיים המחזור הראשון של המשתתפים במסע שכלל את כל השותפויות של הפדרציה עם קהילות בישראל ועוד. הקבוצה דילגה בין הקהילה האתיופית ברמת אליהו שעל יד ראשון לציון, בחורפיש כדי להכיר את הקהילה הדרוזית, בגוש עציון שמעבר לקו הירוק, אופקים בפריפריה, אצל החרדים בצפת ואצל ערבים מוסלמים בדיר אל עסד. כשבועיים לפני היציאה למסע התרחש הפיגוע בהר הבית בו צעירים מאום אל פחם רצחו שני שוטרים. אחד מהם היה כמיל שנאן מחורפיש, האח של ראיה, אחת המשתתפות במסע. 'הינם' יחד עם הפדרציה קיבלו החלטה לקרוא למסע הזה על שמו. כמתבקש ביקרה הקבוצה שכללה ישראלים, דתיים, דרוזים וערבים ביקור בבית משפחת שנאן שם היו שותפים לשיחה עם שכיב שנאן, אביו של כמיל, על החינוך שקיבל בחייו, דרך אהבת האדם באשר הוא וקיבלו השראה להמשך הדרך. שנאן האב קרא למשתתפים להיות שגרירים נאמנים של חיים משותפים מתוך כבוד הדדי.
"קונפליקטים רבים מתעוררים בכל מסע" חולק קנר את פינת התסכולים "והפתרונות מגיעים מתוך הקבוצה והמארחים גם יחד. הרב של עפרה, התנחלות בגבול הרי בינימין-שומרון סיפר כי הקהילה שלו התקשתה לקבל ערבים לתוכנית בזמן אינתיפאדת הסכינים. הוא בחר להרגיע אותם באומץ רב, וסיפר עד כמה זה היה קשה. במבחן התוצאה הקהילה התאהבה בקבוצה ומאז הוא קיבל פניות לחזור ליישוב עם קבוצות נוספות. ערבייה שמסתובבת עם חיג'אב בהתנחלות בשומרון בהחלט מעלה תהיות, ואנשי היישוב מצאו עצמם אף מתקשרים לביטחון כדי לדווח עליה. עם הזמן הם הכירו את האדם שמאחורי החיג'אב ונולדו תחושות חדשות האחד כלפי השני. ולא רק זה, בצפת למשל עלו שאלות פסאודו דתיות כמו מה יעשו הערבים שם בשבת וכו'".
למרות שהקבוצות מעורבות מבחינה דתית, הם מתיישרים לפי הצרכים. האוכל שהם מבשלים כשר, הם לא ישתו אלכוהול ליד המוסלמים, וכמובן שבזמן הרמאדן ההתנהלות שקשורה בארוחות במשך היום נעשתה ביחידות ובצינעה ובלילה אכלו יחד. בדיר אל עסד התארחו המשתתפים הדתיים אצל משפחה ערבית, ודאגו להביא איתם חמגשיות אוכל כשרות לשבת. כמובן שאם המשפחה עמדה על זה שתכבד אותם בעוגיות מעשה ידיה בתום הארוחה והתחושה שלה היתה קשה משהם סרבו לה מטעמי כשרות. הקונפליקט הביא לפתרון יצירתי, ויחד עם המשפחות החליטו לבשל את ארוחת השבת הבאה במרכז הכפר, במטבח שהוכשר במיוחד למטרה זו ולאכול את ארוחת השבת יחד כל המשתתפים והמשפחות. שירונים עם שירי שבת בעברית ובערבית חולקו למשתתפים ונסרין הדרוזית אמרה דבר תורה.
הינם רוצים לשנות את דפוסי החשיבה במדינה. קנר: "מציאות חיינו היא אחת ההוכחות לכמה חשוב לקיים את מסעות ההכרות עם האחר. לראייתנו הבורות מזינה את הפחד והפחד את השנאה. הפתרון הוא קודם כל להכיר האחד את השני, התרבות, המנהגים והשפה, ואז ההידברות תהיה קלה יותר".
