שתף קטע נבחר

 

אמר מי שעמאר: חוק אישי לרב הראשי

מאז קום המדינה משתנה החוק לבחירת הרבנים הראשיים בהתאם לקדנציה והמועמדים. עכשיו עומד על הפרק "חוק עמאר", המבקש להאריך את כהונתו של רב ראוי, בצורה לא ראויה. עד מתי פוליטיקאים יעלוזו?

במרוצת השנים הלכה והשתרשה בכנסת תופעת החוקים הפרסונאליים. מדובר בחוקים שנועדו, לכאורה, לקבוע נורמה כללית, אך בפועל מסגירים הנוסח, ההקשר ובעיקר התזמון, את העובדה שהחוק נתפר על פי מידותיו של אדם ספציפי.

 

עוד בערוץ היהדות - קראו:

 

השימוש בפורמט חוצה מפלגות ואידיאולוגיות, ונעשה על ידי כל קצוות הקשת הפוליטית. "חוק נתניהו", "חוק דרעי", "חוק יגאל עמיר", "חוק בשארה", "חוק אשכנזי", "חוק גרוניס", "חוק לפיד" - ובעקבות הצלחתו בקופות, "חוק לפיד 2", והדוגמאות עוד רבות.

 

לאחרונה מקודמת הצעת חוק שמטרתה לאפשר לרבנים הראשיים להיבחר לכהונה נוספת בת 10 שנים, ומיועדת בעיקר על מנת להאריך את כהונתו של הרב הראשי הספרדי, ועל כן זכתה לכינוי "חוק עמאר". החוק יאפשר גם לרב מצגר להתמודד לכהונה נוספת, אך נראה כי סיכויו לשוב ולהיבחר נמוכים.

 

לאחר שהחוק היה תקוע במשך תקופה ארוכה, ורגע לפני יציאת הכנסת לפגרה - הושגה פריצת דרך באמצעות הסכם בין ש"ס ל"ישראל ביתנו", כאשר בתמורה לתמיכה בחוק "צהר", תזכה ש"ס לתמיכתה של "ישראל ביתנו" בחוק עמאר. הדיל סולל את הדרך לאישורו של החוק, והליך החקיקה צפוי לצבור תאוצה לאחר שובה של הכנסת מהפגרה.

 

זה חוק או גוש פלסטלינה?

אין זו הפעם הראשונה שחוק הרבנות הראשית מתוקן על בסיס אישי. למעשה, סקירה היסטורית מגלה כי זהו אחד

החוקים הפרסונאליים ביותר. החוק דומה לגוש פלסטלינה, שכמעט בכל מערכת בחירות מעוצב בהתאם למועמד שחפצים ביקרו (או לחילופין, בהדחתו).

 

כאשר חוקק החוק לראשונה, נקבע כי על מנת להיבחר לתפקיד הרב הראשי, יש צורך בניסיון פעיל ברבנות. בשנת 1955 נבחר לתפקיד הרב יצחק ניסים, ולאחר הבחירה הוגשה עתירה לבג"ץ בטענה שלרב אין את הניסיון הדרוש. בעקבות זאת חוקקה הכנסת חוק רטרואקטיבי, שמסיר את סעיף הניסיון, ובכך אפשרה את המשך כהונתו של הרב ניסים.

 

באותה תקופה קבע החוק כי יש לערוך בחירות לרבנות הראשית בכל חמש שנים, אך רצונם של הפוליטיקאים בהמשך כהונתו של הרב ניסים, אפשרה לו לכהן במשך 17 שנים, כשבמהלך תקופה זו הוא נבחר שוב פעם אחת בלבד, בזכות הארכות ודחיות של הכנסת.

 

כאשר השתנו יחסי הכוחות הפוליטיים, הובילה הברית ההיסטורית בין המפד"ל ל"מערך" להדחתו של הרב ניסים, בעקבות הרצון למנות לתפקיד את הכוכבים העולים הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף. כעבור חמש שנים, רגע לפני פתיחת הקלפיות לבחירות הבאות - ביטלה הכנסת את הבחירות לרבנות, לאחר שהתברר כי הרב שאול ישראלי אמור להיבחר במקום הרב גורן, וכך זכו הרבנים גורן ויוסף להארכת כהונתם על ידי הכנסת, ללא צורך בבחירות.

 

בתקופה זו נהנו שניהם מדומיננטיות רבה ונדמה היה שכהונתם תאריך ימים ושנים, אך המציאות חשבה אחרת. שר המשפטים משה ניסים חוקק עם המפד"ל חוק שהגביל את כהונת הרבנים הראשיים לעשר שנים בלבד, וכעבור שנתיים נאלצו הרבנים יוסף וגורן לפנות את הכיסא. השר ניסים, נזכיר - בנו של הרב ניסים שהודח בידי הרב יוסף, ורצה לסגור איתו חשבון, ואילו המפד"ל רצתה בהדחתו של הרב גורן.

 

האיש ראוי, הטעם רע

אפשר למצוא לא מעט היגיון ברצונם של אנשי ש"ס בהארכת כהונתו של הרב עמאר, שנחשב לרב ראוי ומוערך הממלא את תפקידו בצורה טובה, וזוכה להערכה רבה. לא רק בש"ס היו רוצים לראות את הרב עמאר ממשיך בתפקידו, במיוחד לאור העובדה שקשה לזהות באופק מועמדים טובים ממנו. אך עדיין, שינוי חקיקה שעוסק בכהונה של עשר שנים, ומגיע בסמוך לבחירות, כאשר המועמדים הפוטנציאלים לתפקיד כבר החלו להתחמם על הקווים, משאיר טעם רע.

 

הבחישה הבלתי פוסקת בחוק הרבנות הראשית, מעידה עד כמה בעייתי הקשר ההדוק בין הממסד הדתי לפוליטיקה. ההיסטוריה מלמדת שכדי להתמנות לתפקיד הרב הראשי צריך להיות יותר פוליטיקאי מאשר רב, ואם הרבנים הראשיים רוצים להישאר בתפקידם - עליהם לתחזק קשרים פוליטיים, וליישר קו עם הפוליטיקאים שהמליכו אותם.

 

למרות שישנה סבירות גבוהה ביותר שהמועמדים שייבחרו לתפקיד הרבנים הראשיים הבאים עוד יגרמו לנו להתגעגע לרב עמאר, מוטב שהוא לא ימשיך בתפקידו לכהונה נוספת על בסיס חוק פרסונאלי. ויסלח לנו הרב עמאר, זה לא אישי.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הרב עמאר, זה לא אישי
צילום: יואב זיתון
בני דורון
צילום: ערן לואיס
מומלצים