פיל ביקום של חרסינה

כמה מתוקה עבור יוניברסל פסיקת בית המשפט בית המשפט הפדרלי בארה"ב, לפיה אתר MP3.com הפר זכויות יוצרים ועליו לשלם ליוניברסל פיצויים בסך 118 מיליון דולר.

אבל יוניברסל, חברת ההקלטות הגדולה בעולם, בבעלות סיגראם, מגלה בשמחתה המוקדמת סימנים של קוצר ראות ואי התמצאות במרחב, באופן המזכיר שלבים המאפיינים את מצבו של אדם שמתמודד עם מציאות חדשה ומורכבת:

1. חוסר אמונה (לא יכול להיות שבאינטרנט עושים דברים כאלה);

2. זעם ועוינות (איך יכול להיות שבאינטרנט עושים דברים כאלה?);

3. רחמים עצמיים (למה הם עושים לנו את זה?);

4. פחד (אנחנו לא יודעים אם נוכל להמשיך לחיות ביחד עם האינטרנט הזה);

5. הערכה מחדש של המצב (אולי בכל זאת אפשר להיעזר באינטרנט הזה);

6. מעורבות מחדש;

7. שינוי.

חברות ההפצה השונות נתונות כיום בין שלב שניים לארבע בסולם זה. זה השלב בו החולה נוהג לתבוע את הגורם לשינוי, שלדעתו אחראי למצבו ומנסה בכל יכולתו לשמר את המצב הקיים.

ראשי תעשיות הבידור, שהתעשרו מאוד בעידן התעשייתי רוטנים כעת בגלוי. חלקם מבינים כי עליהם להציע מודלים כלכליים חדשים, שהולמים את המסחר ברשת. חלקם מעדיפים לפתוח במאבק כלל עולמי נגד משתמשי נאפסטר ואתרי אינטרנט שונים, להקשיח את חוקי הקניין הרוחני ולהגביר את האכיפה, ולהמציא כלים טכנולוגיים נגד העתקות. אבל זו התנהגות של פילים ביקום של חרסינה. אם ימשיכו לחבוץ ברגליהם בחלב האינטרנט סופם שייתקעו בו ויהפכו לא רלוונטיים.

עליהום על ההעתקה הדיגיטלית

אך טבעי הוא, שמידע ברשת ימצא תמיד סדק דרכו יוכל להתגלות. גם אם נאפסטר תיסגר וMp3.com יובס, מעבר לסיבוב ממתינות תוכנות ופרוטוקולים מתוחכמים להחלפת קבצים, כמו נוטלה ופרינט. הנאפסטריזם ימשיך להתפשט ו-Mp3 ינצח.

חברות כמו יוניברסל רק דוחקות את הקץ בתביעותיהן, ומקדמות התפתחות של דרכים מתוחכמות יותר להעברת מידע ברשת. כי על פי אמרת ההאקרים הישנה, מידע לא רק רוצה להיות חופשי. הוא לא מכיר דרך אחרת.

הפסיקה עשויה לעודד חברות תקליטים נוספות לתבוע את MP3.com ואתרים נוספים, והיא נוספת לסדרת הניצחונות שרשמו לזכותן לאחרונה חברות ההפצה: ארבע חברות תקליטים נוספות שתבעו את MP3.com, זכו לפיצויים של כ-20 מיליון דולר כל אחת; ההתאחדות האמריקאית של יצרני התקליטים (RIAA) מנהלת משפט נגד תוכנת החלפת הקבצים נאפסטר; ההתאחדות האמריקאית של יצרני הסרטים (MPAA) הצטרפה אליה במאבק המשפטי נגד תוכנת סקאואר; בחודש שעבר פסק בית המשפט המחוזי בניו יורק נגד מגזין ההאקרים 2600 ועורכו, אריק קורליי, לפיה הם הפרו זכויות יוצרים כשהציבו באתר קישור לתוכנת DeCSS, שמפענחת את מערכת ההצפנה ב-DVD.

לב הסכסוך והגורם שמחולל את עיקר התמורה שחברות ההפצה שילחו את סוללת עורכי הדין שלהן להלחם בה, היא האפשרות ליצור העתקים דיגיטליים. הטכנולוגיה מאפשרת ליצור העתק דיגיטלי נוסף בעלות שולית כמעט אפסית, והאינטרנט מקל מאוד על ההעתקה וההפצה. הגולשים מנצלים זאת, בהמוניהם.

קולם של היוצרים נעלם

אם מדובר בקבצי מוזיקה בפורמט MP3, תקליטורי DVD, או קובצי MOV, באתרים, תוכנות להחלפת קבצים כמו נאפסטר, דואר אלקטרוני, איי סי קיו, הפורמטים רבים וערוצי ההפצה בלתי נגמרים.

חברות אחרות מתחילות להשלים עם המצב ולפתח דרכים לנצל לטובתן את הטכנולוגיה, ביניהן, למשל, אינטל שהתעשרה יפה גם במציאות הקודמת, של עידן המיחשוב האישי. אינטל בוחנת שימוש עסקי בטכנולוגיית peer to peer, שמשמשת תוכנות להחלפת קבצים כמו נאפסטר.

בזמן מוקדם זה בספירת עידן המידע, חברות המוזיקה, התוכנה, הקולנוע והבידור נאלצות להתמודד עם טכנולוגיה מואצת שהשפעתה על התעשיות השונות היא חסרת תקדים. ככל שהטכנולוגיה מואצת, כך מתפשט המאבק הכלל עולמי נגד "הפיראטיות". מאבק זה, שלכאורה נסוב על "זכויות יוצרים" נראה יותר ויותר כמאבק של גופי ענק נגד הקידמה, וקולם של "היוצרים" כמעט נאלם.

ההתאחדות האמריקאית של יצרני התקליטים (RIAA), מייסודן של ארבעת תאגידי המוזיקה בארה"ב, היא גוף חזק ועשיר שקולו נשמע היטב בגבעת הקפיטול. שם המשחק הוא, כמו תמיד, פוליטיקה וכסף, הרבה כסף.

תחקיר שפרסם לאחרונה המגזין Wired מגלה איך משמנת תעשיית הבידור את הצינורות הפוליטיים בוושינגטון, בכספי תרומות. קולם של גופים חדשנים לא נשמע ורצונם של הגולשים נדם.

על פי נתונים של "המרכז לפוליטיקה חיובית", המפלגה הדמוקרטית קיבלה 5.8 מיליון דולר תרומות מתעשיית הטלוויזיה, סרטים ומוזיקה. הרפובליקנים קיבלו 2.1 מיליון.

והממסד יודע לגמול למיטיביו. ב-28 באוקטובר 1998 חתם הנשיא קלינטון על חוק זכויות היוצרים "דיגיטל מילניום". החוק אוסר על הסרת אמצעים נגד פיראטיות בתוכנה, מלבד לצורכי מחקר, אוסר על ייצור, מכירת או הפצה של מכשירים לפריצה או פענוח של קוד , מחייב ספקי אינטרנט להסיר חומרים מאתרי משתמשים שלכאורה מפרים זכויות יוצרים ומחייב ערוצי שידור באינטרנט לשלם תמלוגים לחברות התקליטים והבידור.

החוק הזה, על סעיפיו השונים, מיועד ללחום נגד המצאה טכנולוגית מרכזית – האפשרות ליצור העתק דיגיטלי והזכות לראות את קוד המקור של תוכנה. בעידן הדיגיטלי, אלו יהיו שתי הגדרות של חופש הביטוי.

ללכת עם האינטרנט, לא נגדו

חוק זה ומאבק חברות התקליטים לא יצלח, לא משום שאינו צודק, אלא משום שבעולם שבו כוחה של הטכנולוגיה גובר בקצב חסר תקדים מיום ליום, גופים כלכליים לא יוכלו לעצור את הטכנולוגיה באמצעים טכנולוגיים שפוגעים בהתקדמות הטכנולוגית.

אין פירושו של דבר שמידע צריך להיות חופשי לחלוטין. חברות שינסו לרתום את האינטרנט לתועלתן הכלכלית יגלו שהפס שלו רחב דיו כדי להזרים כמויות לא מעטות של כסף.