חולדאי, איפה הכסף?

ראש עירית תל אביב מרצף מחדש מדרכות, בונה קווי ביוב לתועלת האוכלוסיה, שותל עצים וממלא את העיר בנהמת דחפורים עמלנית, יומם וליל. איש עסוק. אולי עסוק מדי. אולי בגלל זה טרם התפנה להעביר למשפחות הפצועים בפיגוע הדולפינריום את התרומות שנאספו עבורן, בערב גאלה חגיגי מאד ומתוקשר מאד, שם התפנה ראש העיר לומר דברים חמים וכואבים בזכות הנפגעים.
ב"אולפן שישי" שידרו כתבת תחקיר של יונית לוי על מה שקרה מאז ערב הגאלה ההוא: הכספים הופקדו בחשבוניה של "קרן תל אביב לפיתוח". יושב ראש הקרן הוא ראש העיר. חבריה טרם מצאו זמן להתכנס ולהחליט איך להעביר את הכסף ולמי בדיוק. בינתיים, הכסף מופקד בחשבון כללי, בערבוביה מוחלטת עם שאר כספיה של הקרן, שבין היתר מממנת את נסיעותיו הרבות של חולדאי בעולם. מתי יועבר הכסף? "עד סוף אוקטובר", הבטיחו בעיריה.
ובינתיים, ילדה אחת בכסא גלגלים לא יכולה להגיע הביתה למרות שבבית החולים מרשים לה לצאת לשבת, כי הכסא לא עובר בדלת.
ובינתיים, ילדה אחרת מצאה לה מלאך שומר שמבקר אותה בבית לוינשטיין וגם תורם מכיסו לה ולמשפחה שלה.
ובינתיים, רון חולדאי שכח שהיה פיגוע, ושאיש לא מימן למשפחות את הנסיעות לבתי החולים, את ימי העבודה שאבדו, את אלה שעוד יאבדו בישיבה המתישה ליד מיטותיהם של ילדים וילדות שמחלימים לאט, בכאב, במאמץ. ואת הטיפולים, העזרה, התמיכה וההוצאות שעוד יבואו.
אני לא יודעת היכן קבור המצפון של מר רון חולדאי: בביובים החדשים? ברמת אביב ג'? מתחת לדחפורים? במודעות הענק מטעם עירית תל אביב בעיתונים, שם מספרים לנו איזו עיר יפהפיה אנחנו מקבלים עכשיו, בחסות ראש העיר?
אני לא מבינה איך מר חולדאי יכול להישיר מבט למצלמה, להביט במראה, להתחיל יום עבודה חדש, כשבקרן החביבה שלו יושבים כספיהם של אנשים שאין להם זמן וכוח לצעוק, איפה הכסף. הם גם מנומסים מדי, אבל אני לא. שום תירוץ בירוקרטי לא יתקבל כאן בברכה, מר חולדאי. שום הסבר לא יסתיר אותך מאחורי החרפה, ואם נותרה בך עוד מעט אנושיות, קום ועשה מעשה.
ותעשה אותו, בבקשה, היום. לא בסוף אוקטובר, מר חולדאי. ממש היום, ועם ריבית פיגורים והפרשי הצמדה וקנס בושה, קום וחלק את הכסף שווה בשווה בין משפחות הנפגעים. אני בטוחה שבמשרד הפנים ימצאו דרך לסייע לך לעקוף תקנונים, לא להתחשב בחברי הקרן שלך ובנופשוניהם, לעשות את מה שאדם הגון צריך היה לעשות יום אחד אחרי שכספי התרומות נספרו והופקדו בבנק. אני בטוחה שהמשפחות עוד יודו לך, בלי טרוניה ציבורית ובשקט מופתי, כשתבוא עם הצ'ק והמצלמות. כל יום שעובר, מר חולדאי, מוכיח כי יש גם מחדלים שיש עמם קלון, לא רק מעשים. וכל יום שעובר צובר עוד קלון.