קירגיזיסטן

קירגיזיסטן אמנם חסרה בניינים רבי רושם ועוגות מפוארות, אך היא מפצה על כך במסורת הנוודים ובהכנסת האורחים השלווה שלה, במרדנות הבסיסית ובחיבה לחלב סוסות תוסס. מטיילים רבים מגלים שקירגיזיסטן היא המדינה הנעימה, הנגישה ומכניסת האורחים ביותר במרכז אסיה, בייחוד משום שהיא כוללת בתוכה את רכסי ההרים טיאן שאן (Tian Shan) ופאמיר אלאי (Pamir Alay), ההרים היפים ביותר באזור.

ב-1991 הותירה התמוטטותה של ברית המועצות את הרפובליקה הזעירה והבלתי מפותחת הזו תלויה על בלימה, ונראה היה שהיא נטולת משאבים שהיו הנחוצים לה כדי לשרוד בכוחות עצמה. עד כה, היא מסתדרת בזכות שילוב של תעוזה, ליברליזם ונדיבותן של מדינות המערב. כיום היא עושה יותר מכל רפובליקה אחרת במרכז אסיה כדי לעודד את התיירות ולפשט את ההליכים הביורוקרטיים למבקרים בה - בעיקר משום שתיירות היא אחד השירותים הבודדים שהיא יכולה למכור לשאר מדינות העולם.

החיסרון הוא, שהרחק מבישקק (Bishkek), מאיסיק-קול (Issyk-Kul) ומחלקים מסוימים מהרי טיאן שאן, התשתית התיירותית דלה עד עלובה, התחבורה מוגבלת, הדלק יקר, אין שיטור בכבישים, ושיעור הפשיעה גובר והולך, הן בשל צריכת האלכוהול והן בשל העוני המשווע. הפיתוי אמנם גדול לרדת מהאוטובוס באמצע שומקום ולצאת לטיול ברגל, אך פרט למקומות הבודדים המוזכרים להלן, לא מומלץ לעשות זאת, אם חייכם יקרים לכם.