וול סטריט 40, ככה זה התחיל

ב-1817 נמאס למקימי הבורסה הגדולה בעולם לסבול מהגשם והקור. הם החליטו לשכור בניין שבו ינהלו את עסקיהם. לפני כן, מ-1792, הם ניהלו את עסקיהם תחת כיפת השמיים, ברחוב וול-סטריט. 24 ברוקרים ניו-יורקיים חתמו על הסכם BUTONWOOD. למסחר משותף - שהוביל להקמת הבורסה של ניו-יורק. החבורה שכרה את הקומה השנייה בבניין בוול-סטריט 40, תמורת 200 דולר לשנה, והבורסה יצאה לדרך.

מחפשים אוצרות

הניו-יורק-סטוק-אקסצ'יינג היא הבורסה הגדולה בעולם, אבל לא הראשונה. מנפיקי המניות הראשונים היו סוחרים מלונדון ב-1553, שהתאגדו לחברה בשם "חברת הסוחרים ההרפתקנים לגילוי אזורים, מחוזות, איים ומקומות לא ידועים", שהנפיקה מניות למימון מסע חיפוש אוצרות. שלוש אוניות יצאו לדרך לחפש אוצרות של אוניות שטבעו באיזור הארקטי. צוותי שתיים מהן, בהנהגת מגלה הארצות יו וילובי, נספו במסע. הצוות השלישי הגיע לרוסיה והתקבל בחצרו של איוואן האיום. הסוחרים שבצוות חתמו עם השליט הרוסי על אמנה שהעניקה לאנגליה זכויות סחר חופשי ברוסיה, והסוחרים קצרו את רווחי ההון מהעיסקה. כמה שנים אחר-כך הופיעה הבורסה גם בהולנד.
"בבת אחת היה שוק מרכזי, שאליו יכולת ללכת בידיעה שמתאספים בו אנשים שרוצים לקנות את אותן פיסות נייר שאתה רוצה למכור", כתב ההיסטוריון רובן לי, מחברת "השקעות אוקספורד פייננס גרופ", שכתב את הספר "ההיסטוריה של הבורסות". כמו מקימי הבורסה בניו-יורק, גם הברוקרים הראשונים של לונדון לא חשו צורך בבניין משלהם בתחילה: הם נפגשו לעסקים בבית קפה. הברוקרים של אמסטרדם הגדילו לעשות ונפגשו לצורך המסחר באולם כנסייה.

מר דאו ואדון ג'ונס

ב-1836 אסרה הבורסה על מסחר ברחובות. ב-1865, לאחר שבנקים, בעלי מכרות וחברות תחבורה החלו למכור מניות, התרחבה הבורסה של ניו-יורק ועברה לבניין בן 5 קומות ברחוב BROADSTREET מס' 10. בעשורים הבאים הלך וגדל היקף המסחר בבורסה, וב-1889החליטו שלושה כתבים צעירים - צ'רלס דאו, אדוארד ג'ונס וצ'רלס ברגשטרסר - שהשוק בשל לעיתון שיעסוק בנושאים המעניינים את המשקיעים החדשים בבורסה. הם קראו לחברה שהקימו להפצת מידע "דאו-ג'ונס ושות'". העיתון - מספר דפים בכתב ידם - נשלח למנויים מדי ערב על-ידי שליחים בכרכרות. שנה לאחר מכן החלו השלושה להדפיס את
העיתון, וקראו לו "וול סטריט ג'ורנל". ב-1896 הגה דאו את רעיון המדד היומי של הבורסה, שכונה בהמשך מדד דאו-ג'ונס. המדד ייצג את ממוצע ההישגים של מניות חברות התעשייה ביום המסחר. בתחילה כלל המדד 12 חברות, ובשנות ה-20 נקבע כבר המדד לסך של 30 חברות תעשייתיות - מספר החברות הקובע גם היום. במקום ממוצע פשוט, שונתה שיטת החישוב כך שתיקח בחשבון שינויים בערך המניה כתוצאה מחלוקת דיבידנדים, פיצול מניות וגורמים נוספים.
חלק מהחברות שהרכיבו את המדד בראשית המאה נעלמו - כמו למשל חברת הענק סטנדרד אויל קומפני, בבעלות ג'ון רוקפלר. בין החברות המרכיבות את המדד כיום: ג'ונסון אנד ג'ונסון, מקדולנד'ס, קוקה-קולה, מייקרוסופט ועוד. בהמשך המאה ה-20 אימצו הבורסות השונות בעולם את שיטת ממוצע המדד היומי של החברות הגדולות שנסחרות בבורסה.
ב-1901 העתיקה הבורסה של ניו-יורק את מעונה ל- 18 BROADSTREET. הבניין המרשים שבחזיתו פסל ברונזה ענק של ג'ורג וושינגטון, הפך לאחד מאתרי התיירות הידועים של ניו-יורק. אדריכל ומהנדס הבניין היה ג'ורג פוסט. ב-1922 נבנה בניין נוסף לבורסה, בוול-סטריט 11, ובניין שלישי נוסף ב-1956 באותו רחוב.

כולם רצים לבורסה

ההצלחה הגדולה של הבורסה היתה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. כלכלנים ומומחים פיננסיים עודדו את הקהל הרחב להשקיע בשוק המניות, שהיה עד אז נחלתם של בעלי ההון. זו היתה תקופה שבה "כל אמריקני" יכול היה לרכוש מכונית עממית של פורד וארה"ב היתה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לכל יזם, קטן או גדול. בין אלה שהבינו, בדומה להנרי פורד, כי הקהל הרחב הוא פוטנציאל הקונים הגדול של שוק המניות, ולא רק בעלי ההון, היה גם הברוקר צ'רלס מריל. יחד עם אדמונד לינץ' הקים מריל ב-1914 את חברת מריל-לינץ' לשירות פיננסי. מריל הציע ללקוחותיו, למשל, לרכוש מניות ברשתות מזון, ורכש גם לעצמו חבילה נאה של מניות מתחום זה. ככלל, נהג מריל להראות ללקוחותיו כי הוא רוכש לעצמו את המניות שעליהן הוא ממליץ. חוקי האנטי-טראסט (חוקי הגבלים עיסקיים) נטלו את כוחן הבלעדי של חברות הפלדה הגדולות, ואפשרו גם ליזמים הקטנים לעשות עסקים. לכל אמריקני היה רדיו, ומי שרכש מניות של יצרני הרדיו הרוויח בבורסה בדומה למשקיעי מניות הטכנולוגיה בתחילת שנת 2000.
האווירה האופטימית הובילה כל אזרח לבורסה של ניו-יורק. אלא שסימני הסערה כבר היו באוויר: בפברואר 1929 הזהירה הפדרל-ריזרב את הבנקים לא להלוות יותר כספים. חלקם נענו לקריאה, ואילו אחרים, דוגמת הנשיונל סיטי בנק (היום סיטיגרופ, הבנק הגדול בארה"ב), המשיכו להלוות כספים לרכישת מניות לכל השקעה כספית אחרת לחברות גדולות ולמשקיע הקטן. במארס 1929 שלח מריל ללקוחותיו מכתב, בו הזהיר כי עכשיו הזמן למכור את כל המניות. נצלו את המחירים הגבוהים והרווח שתוכלו לעשות עכשיו. המצב בשוק לא ברור".

השפל הגדול

הקשר הפיננסי ההדוק עם ממשלות וחברות באירופה, שניהלה הבורסה של ניו-יורק מסוף מלחמת העולם הראשונה, היה אחד האחראים לקריסתה ב-1929. המצב הכלכלי הקשה של גרמניה בפרט ואירופה בכלל אחרי מלחמת העולם הראשונה, סייע לכלכלת ארה"ב, שתמכה בכלכלה האירופית בהון ובמסחר. אמריקה הזרימה הון לגרמניה וגרפה רווחים גדולים מהריבית עליו. באוגוסט 1929 שקע המארק הגרמני לשפל חדש, וערכו של דולר אמריקני אחד עמד על 7 מיליון מארק. בשלושת הימים - מיום חמישי השחור, ה-42 באוקטובר 1929, התפוצצה הבועה: חוסר היכולת של מדינות אירופה להחזיר חובות, יחד עם ההלוואות שפוזרו לכל עבר ללא ביטחונות מתאימים, גרמו לקריסת רוב המניות בבורסה של ניו-יורק ב-90%. הציבור האמריקני, שקפץ לעגלה הדוהרת של הבורסה בשנות הגיאות, סבל מהפסדים עצומים. משקיעים רבים הפסידו את כל רכושם עלי אדמות, אחדים שלחו יד בנפשם וקפצו מהגגות הסמוכים.
מדד המניות של דאו-ג'ונס נפל משיא של 381.17 נקודות ב-1929 לשפל של 41.22 ב- 1932 ירידה של 89%. השנים הבאות בארה"ב היו שנות השפל הגדול, שהשפיע על העולם כולו ונחשב לאחד הגורמים לעליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה ב-1933. רק ב-1954, אחרי תוכנית חירום כלכלית וההתאוששות העולמית ממלחמת העולם השנייה, חזר מדד דאו-ג'ונס לרמה של 1929.

התנפצות בועת ההיי-טק

הבורסה של ניו-יורק סבלה ממשברים חמורים נוספים במהלך השנים, משבר האנרגיה בתחילת שנות ה-70 היכה בשערי המניות. הבורסה, שהתאוששה לאיטה מתחילת שנות ה-80, ספגה באוקטובר 87' מכה נוספת, שעה ששערי המניות בה ספגו את הנפילה הגדולה ביותר ביום אחד - 508 נקודות. הבורסה קפאה עד ראשית שנות ה-90. השיא נשבר רק בנפילה הזמנית באוקטובר - '97 אז נפל השער ב-550 נקודות.
שני שליש מהחברות בבורסה של ניו-יורק הצטרפו אליה ב-12 השנים האחרונות. מסוף שנות ה-90 ועד שנת 2000 השקיעה הבורסה 2 מיליארד דולר במחשוב הבניינים שלה: 400 ק"מ של כבלים נמתחו,ו-5,000 מסופי מחשב ו-8,000 קווי טלפון סייעו לה לתקשר עם העולם. 3,000 אנשים פועלים באולם המסחר, המספר לא השתנה מאז שנות ה-60. הבורסה יכולה לטפל במסחר של 10 מיליאד מניות ביום - פי 10 מנפח המסחר הטיפוסי.
יום המסחר, לפי מסורת שנקבעה עם ייסודה, מתחיל ב-9.30 בבוקר בצלצול פעמון, ונמשך 17 שעות. מדי יום נסחרות מניות בסך 40 מיליארד דולר, בבורסה שנחשבת בעלת הכללים הנוקשים ביותר למסחר בעולם, ושכדי להתקבל אליה יש לעבור "מבחני איכות" מחמירים. מספר החברות הנסחרות כיום הוא 2,800, ושוויין הכולל הכולל 17 טריליון דולר. הבורסה של ניו-יורק נהנתה מהגיאות הכלכלית שעברה על המשק האמריקני מאז ראשית שנות ה-90. היא אמנם חסתה בצלה של המתחרה הצעירה, הנאסדא"ק, שמיצבה עצמה
מאז שנוסדה ב-1971 כבורסה למניות טכנולוגיה, אבל גם כך שער השיא שלה הגיע ל-11,337 נקודות במאי השנה. במרוצת שנת 2000 נסחרו 313.9 מיליארד מניות בבורסה הניו-יורקית, בערך של 12.4 טריליון דולר.
התקופה האחרונה בבורסה הניו-יורקית מתאפיינת באי-שקט. במרוצת שנת 2000, שנת ההיי-טק, עברו מיד ליד בבורסה הניו-יורקית מדי יום כמיליארד מניות. אלא שהתנפצות בועת ההיי-טק וההאטה הכלכלית נותנים את אותותיהם במסחר לא יציב וירידות שערים. למרות זאת, מדדי הבורסה של ניו-יורק לא קרסו, כמו מדד הנאסדא"ק, שמורכב ברובו ממניות טכנולוגיה, מניות הכלכלה החדשה. הבורסה של ניו-יורק ממשיכה לספק אקשן מורט עצבים, וממתינה להתאוששות ולתקופת הגאות שעוד תבוא.

עוד כמה דברים

בעולם יש כיום 95 בורסות.
* ב-1 באוגוסט 1914 השביתה הבורסה של ניו-יורק את פעילותה, לאחר הכרזת המלחמה של גרמניה (תחילת מלחמת העולם הראשונה).
* שער השיא של ממד הדאו-ג'ונס נקבע במאי 2001 על 11,337 נקודות. השער נכון ליום שישי האחרון נסגר על 10,423 נקודות.
* ב-1997 עבר נפח המסחר היומי את סף מיליארד המניות.
* ב-2000 נכנסו לבורסה בניו-יורק 61 חברות זרות ששוויין נאמד ב-730 מיליארד דולר.
* בסך הכל נסחרות בבורסה של ניו-יורק היום 434 חברות זרות, מהן 13 מישראל.
* יותר מ-80 מיליון אמריקנים מחזיקים היום במניות.