על השורות הבאות אפשר להחיל את מה שאמר בשעתו משה דיין, כשר הביטחון, בתום תדרוך מפורט: "ואם טעיתי, תבואו מחר ואסביר לכם בדיוק היכן ולמה טעיתי". יתרה מזו, אני מקווה ומתפלל שהשורות הבאות יתבדו לחלוטין, יהיו כלא היו, ועם זאת אני מעז לחטוא לצניעות ולהציע: לגזור ולשמור.
בפגישות שלא לפרסום נוהגים באחרונה הרמטכ"ל שאול מופז וראש אמ"ן עמוס מלכא להעריך כי בעוד ארבע שנים, ב- 2005, תהיה לאיראנים פצצה גרעינית. ראש הממשלה שרון, בביקורו בשבוע שעבר במוסקבה, העלה בפני מארחיו את החששות מ"זליגה" גרעינית ממדינות שנמנו בעבר עם ברית המועצות. שרון הביע דאגה. כך עשו קודמיו – ברק, נתניהו, פרס ורבין עליו השלום. ילצין ופוטין האזינו. אחד העוזרים רשם, מן הסתם, כמה שורות בפנקס – והלאה, לעניין הבא. לא רוסיה ולא המדינות האחרות המעורבות במאמץ הגרעיני האיראני (למשל, סין וקוריאה הצפונית) יכולות או רוצות לתחוב אצבעות לסיפור הקשה הזה. שומר נפשו ירחק.
ישראלים רבים שמים מבטחם באלוקי צבאות שיעמוד לימיננו בעת מבחן שכזה. אחרים, גם הם מאמינים, קורצים בעין ומשוכנעים כי מלבד היושב במרומים יש לישראל ארסנל של נשק גרעיני שירתיע כל אויב, בוודאי את האיראנים. אלה גם אלה דבקים בניסים של מלחמת ששת הימים ובפלאי הפצצת הכור הגרעיני בעיראק. זוכרים? כבר היינו בסרט הזה. גם אז חששנו שבא יומנו, שהקיץ הקץ – ומה קרה? הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך – ככתוב בימים אלה על פגושי מכוניות.
היום שבו יופיע אייאתולה מזוקן על מרקע הטלוויזיה בטהראן ויודיע על הצלחתו של ניסוי גרעיני באחד המדבריות בארצו הוא גם היום שבו יימחק החיוך מהפרצוף שלנו. מכל הבחינות יתחיל אז עידן חדש בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי. שום דבר לא יהיה דומה למה שהיה עד אז.
הדברים ידועים היטב לכל הבכירים. דיונים על כך נערכים בחדרי חדרים, כדי לא לחולל פאניקה ברחובות. החרב הגרעינית מתהפכת מעל לראשינו, ובעוד ארבע עד שבע שנים תחדל ישראל להחזיק ביתרונה האסטרטגי הגדול ביותר, זה היוצר את כוח ההרתעה החשוב ביותר שלה, זה הגורם לרבים מאזרחיה להביט בגבהות-לב בשכנים מסביב.
מפרסומים בתקשורת אנו למדים כי נתניהו מציע לאחרונה לפזר את העמימות סביב הסיפור הגרעיני ולגרום בכך להמשך ההרתעה, ואולי אף לחיזוקה, לכמה שנים נוספות. אחרים טוענים שהעמימות היא הנכס האמיתי שלנו והגישוש באפלה יוצר את הפחדים בצד השני. אפשר לקבל לפחות חלק מההצעה של נתניהו: להמשיך בעמימות בצד הישראלי, אך להזעיק עולם ומלואו בכל הקשור לפצצה האיראנית. מפתיע לגלות עד כמה העולם המערבי עוקב בשבע עיניים אחר מעשיו של סדאם חוסיין ואפילו לא יורק בכיוון האיראני. מאחורי מסך האדישות הזה בונה איראן את הפצצה.
אשר לשאר, הרבה תלוי לא רק בנו אלא גם בשכנים הקשים שלנו. בשנים המעטות שנותרו עד הפצצה האיראנית צריך לחפש ולמצוא כל סדק ליצירת שלום עם סוריה, לבנון והפלשתינים, וכך – אולי, אולי – לעקר ולו במעט את המוטיבציה של האיראנים לפגוע בנו. לא יעזור? הם רוצים לחסל אותנו? שום דבר אינו יכול להיות גרוע יותר מאותה פצצה ארורה.
