הלמות תופי המלחמה

בסוף שנות ה-70, בישיבת ממשלה לפני מבצע נרחב של צה"ל בלבנון, כתב אריק שרון, אז שר החקלאות, פתק לעזר ויצמן, שר הביטחון: "כאשר אני שומע הלמות תופי מלחמה, אני דומה לאותו סוס קרבות אציל שנחיריו מתרחבים...". בהמשך ביקש שרון לרתום אותו לפעולה בקרבות שיהיו.

אלה ימי הלמות תופי המלחמה והנחיריים המתרחבים של הסוסים. אמריקה, אלוהים יברך אותה, עומדת "לספק את הסחורה". למקומות, היכון, רוץ!

פיגוע הטרור הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית מזעזע ומרעיד כל לב. העולם נחרד. התמונות ממגדלי התאומים סוחטות קריאות יאוש גם מאנשים קרי רוח ואדישים בדרך כלל. עוד יותר מטריפות את הדעת התמונות לפני: מטוסי הנוסעים המתנפצים אל סמלי עוצמתה של המעצמה היחידה בעולם. בוודאי שאי אפשר להסתפק באנחה גדולה ולעבור לסדר היום. האמריקנים מוכרחים לעשות משהו. אי אפשר, לא בא בחשבון, אחרת.

השאלה היא מה לעשות, וכאן ניצבת אמריקה בפני מציאות קשה: אין כמעט נגד מי להילחם. ככל שתורחב גזרת הפעולה וייכללו בה עוד ועוד ארגוני טרור, תמיד תהיה זו מלחמת העשירים בעניים. יותר מכך, כדי לחסל את אוסאמה בן לאדן ואת אנשיו, אם לא יוסגרו לארה"ב, יהיה על הדיוויזיות האמריקניות לכבוש את אפגניסטן – ארץ שהיתה, רק לפני שנים מעטות, בית הקברות של הצבא הסובייטי הגדול והאכזר. רק זה חסר לאמריקה הגדולה ולג'ורג' בוש הקטן.

הימים האחרונים מציגים בפני העולם כולו את יתרונו הגדול של הטרור: תריסר מטורפים חדורי אמונה שעושים הכנות במשך שנה תמימה מכים אנושות מעצמה שיש לה מאות אלפי חיילים ואלפי טילים מדויקים. האמריקנים יכולים לכבוש את אפגניסטן, להרוג את בן לאדן ואת הטרוריסטים שלו, ועדיין לא לראות בסופו של הטרור. תמיד יכולים לקום "ממשיכי דרכו", "אריות בן לאדן", "כפירי אפגניסטן", שיכו באמריקנים כפי שהיכו ברוסים. ויש גם דוגמאות מהסביבה הקרובה שלנו.

מה עושים? האפשרות היחידה, כנראה, וגם היא רופפת מאוד, היא "לייבש את הביצה" – מלחמה בסיבות לטרור, שרבות מהן קשורות בחלוקת העושר והעוני בעולם ובבערות. מדובר במערכה שהיא עניין לכל המדינות התרבותיות והעשירות, שתימשך שנים, עשרות שנים.

ולכן, בתום הקרבות הצפויים בעתיד הקרוב, כאשר יהיה נדמה לארה"ב שהדבירה את הטרור, היא תקטוף את אוזניהם של ערפאת ושרון ותושיב את שניהם, כמעט בכוח, אל שולחן הדיונים. ועל מה ידברו סביב השולחן? גם אם הארכיון בפנטגון עלה באש, עדיין נותרו על כנם הארכיונים בבית הלבן ובמחלקת המדינה. מן המגירות יוציאו אז את התוכניות ההן...