תקשיב לי, ותקשיב לי טוב

הספר החדש "בשם אומרם", שערך הרעיונאי חנן בר ויצא לאור בימים אלה (הוצאת כנרת), מביא מאות אמירות עמוקות, רדודות, משעשעות או סתם כאלה שמנסות לתמצת במשפט יחיד תפיסת עולם שלמה מטעם מפורסמים, עיתונאים ומעצבי דעת קהל כחול-לבן. לא כולם בדיוק קונפוציוס, אבל חלקם בהחלט אומרים משהו על הנקודה והמקום שבהם אנחנו עומדים. לרגל - כמובן שלרגל - החג, הנה מקבץ מתוך הספר. לשיקולכם.
***
"אם לא יצרת שום דבר, אם לא התרגשת עבור משהו, אם לא שמחת, או נעצבת, כל זה אינו ממש, אלה אינם חיים, זה פשוט בלוף" (אסף יגורי ז"ל, מתוך ספרו "פגישה ברוח")

"אם לא תהיה כאן תרבות, לא יהיה כאן עם" (הפסל-אמן דני קרוון)

"המדינה צמחה והתפתחה, ואיתה מנטליות ההפרטה. בתהליך הזה, הפריטו גם את החמלה והעזרה" (מיכל קפרא, עיתונאית, מעריב, 14.4.2000)

"בישראל המתים שלנו לא רק חיים, הם גם ממשיכים להתווכח, ובדרך כלל מנצחים בוויכוח" (שמעון פרס לגבריאל גרסיה מרקס בקונצרט "שלום מקסיקו", מעריב, 8.11.1999)

"המובן מאליו טוב שייאמר במפורש" (ח"כ ראובן ריבלין)

"לפעמים ענני תקווה מביאים גשם של אכזבות" (חדשות ערוץ 2, כתבה על גשם הממאן להגיע, נובמבר 1999)

"אדם בוגר צריך לדעת שאם הוא עושה כרם על שטח כבוש, הוא שותל על מוקשים" (מאיר ויזלטיר)

"לפעמים, יותר כואב שאוהבים אותך מהסיבות הלא נכונות, מאשר שונאים אותך מהסיבות הנכונות" (דוד גרוסמן, העיר, 4.2.2000)

"המזג האנושי, כמו מזג האוויר, הוא עדיין עסק בלתי ניתן לשליטה" (רן אדליסט, מעריב, 16.4.1999)

"הצלחה זה זבל. מה שחשוב זה המשימה. כל הזמן להמשיך במשימה" (אייבי נתן, עיתון תל-אביב, 10.12.1999)

"החלוקה החברתית הקיימת גורמת לכך שגברים רבים מדי רואים את הנשים כיעדים לכיבוש ובהמשך כרשויות שצריך להתחמק מהן כדי לשמור על החופש" (ורדה רזיאל-ז'קונט, ידיעות אחרונות, 22.12.1999)

"יש הבדל בין לאהוב מישהי נפלאה לבין לאהוב מישהי, שמזכירה לך מישהי נפלאה" (שלמה ארצי, "עוד לא שבת", גל"צ)

"מגיל שלושים, יופי זה עניין של תאורה" (שרית סרי, שחקנית וקומיקאית)

"זין זה אפילו די סוג של תרופה לנשים" (גיל קופטש, ידיעות אחרונות, 10.12.1999)

"לא צריך סיבות גדולות בשביל לאהוב אישה, וגודל האהבה אף פעם לא קשור לגודל הסיבה. לפעמים רק הגבות, רק הגבות של האישה יכולות להחזיק גבר במשך חיים שלמים" (מאיר שלו, מתוך ספרו "כימים אחדים")

"צריך להיות קצת רשע וקצת אטום כדי ליצור מהלכים היסטוריים" (דויד גרוסמן, העיר, 4.2.2000)

"אישה נשואה מקיימת יחסי מין בניגוד לרצונה יותר מאשר זונה" (קלוד, בסרט "כלבים לא נובחים בירוק")

"יש יתרונות לנשיות. זה לא עניין של סקסיות כמו של רוך, שבעזרתו את יכולה לשאול שאלה ביקורתית וזה לא ייצא תוקפני" (בקי גריפין, שדרנית בערוץ הספורט, לאישה, 20.12.1999)

"אהבה זה כמו אלוהים; אלו שתי מלים שהאדם המציא ואחר-כך התחיל לסגוד להן" (דודו טופז)

"יש להשלים עם כך שאין לקיומך משמעות עמוקה, ועל כן אין להפריז בחשיבות מעשיך. די בכך שתשלים עם החיים שעליך לחיותם" (צבי ינאי, מעריב, ערב יום העצמאות תש"ס, 9.5.2000)

"כדי שהאהבה תישאר מסעירה ומלאת להט, היא צריכה להיות בלתי מושגת" (חנה גולדברג, סופרת ומשוררת, אנשים 14.4.2000)

"המעוררים שנאה אצל הזולת, יפשפשו באהבותיהם" (דודו אלהרר)

"הומור, מעבר לזה שהוא מרפא, הוא פותח את דלתות הלב ואז אנשים מקשיבים" (ענת גוב, עולם האישה, נובמבר 1999)

"כשיש לך בנושא מסוים שתי דעות, בחר לך את הנוחה ביותר" (אורי אורבך, ידיעות אחרונות 10.9.1999)

"החיים לימדו אותי שלא דורכים על אנשים בדרך למעלה, כי נפגשים איתם בדרך למטה"
(פיני גרשון, לשעבר מאמן קבוצת מכבי תל-אביב בכדורסל, מעריב, 25.2.2000)

"מה שיותר גרוע מהרע, הוא ההשלמה עם הרע" (גאולה כהן, מעריב, 6.10.1999)

"רווקים הם המעמד העולה של העשור" (אורנה לנדאו, ידיעות אחרונות, 22.12.1999)

"הציונות היא חרב פיפיות. להב אחד נתקע לך בבטן כשאתה מנסה לחיות כאן והשני נתקע לך בגב כשאתה רוצה את אמריקה" (רון מיברג, מוניטין, יוני 1982)

"נוער הנרות הוא בדיוק כמו נר: מורכב מפתיל קצר ומשעווה. הפתיל התכלה, והשעווה נמסה. נוער הנרות בא מאהבה והלך עם השעווה" (אורי אורבך, ידיעות אחרונות, 22.10.2000)