שתף קטע נבחר

יום כיפור, שעה שתיים

איפה אתה ביום הכיפורים בשעה שתיים בצהריים?

איפה תהיה ביום הכיפורים בשעה שתיים בצהריים? מה תעשה מחר, ביום השנה ה-28 למלחמה ההיא? את מי תזכור, על מה תחשוב?
לפחות בזכרוני ובמחשבותי אנדוד באותה שעה אל החולות הנודדים, אל סיני. אם לא צמרמורת – בוודאי רטט קל יחצה את גופי, כאשר אזכור את התל ההוא, בדווארסואר, כמעט על קו המים של תעלת סואץ.
התל ההוא היה כמעט תלולית. לא גובה לו, לא רוחב. גבעות קטנה של חולות. אף לא שיח אחד, יום קודם החלו חיילי אוגדת אריק שרון לצלוח את מימי התעלה, וימים קודם עמדו שם בדווארסואר תחת הפגזת תופת, שכמותה לא היתה על חיילי צה"ל, והלוואי שלא תהיה. כל מטר אדמה נחרש שם על ידי פגזים מצריים. לחיילים כמעט שלא נותר סיכוי. אלפי פגזים התפוצצו על תא-שטח קטן, שנחשף לעיני המצרים באזור הצליחה. הגיהנום בהצגת בכורה.
"חצר מוות" – כינו חיילים את המקום הארור ההוא.
ובמקום ההוא היה תל, לא גבוה, חשוף, ומאחוריו כאילו חיפשו ומצאו מחסה שורה ארוכה-ארוכה של חיילים מהשיר ההוא של חיים גורי, "הנה מוטלות גופותינו". שם, מאחורי התלולית ההיא, אספו אותם, כאילו להגן עליהם. כל מי שראה, רק לרגע, את המראה ההוא – לא ישכח אותו לעולם: השמיכות כיסו אותם, אבל הן היו קצרות, ואף פעם לא כיסו את הנעליים. ושכבו שם, אלה ליד אלה, נעליים – המון נעליים – שבצבצו מתחת לשמיכות: נעלי צנחנים אדומות, ונעלי שריון שחורות, וסתם נעליים, שלא צבע להן ולא הדר – וכולן מאובקות באבק סיני. היו שם נעליים פרומות, ונעליים קשורות היטב, נעליים שחילקו פעם, לפני שנות דור, בצנחנים, וחדשות – מהיותר קלות ומודרניות. זה לא הפנים שלהם שכוסו בשמיכות הצבאיות, האפורות והחומות, וזה לא הגופות המרוטשות – רק הנעליים בצל התלולית ההיא, רק הן יהיו המראה שניקח אתנו מאז לכל החיים ולכל מקום. אנשים ללא שמות, חיילים ללא מספר אישי, רק נעליים.
28 שנים אחרי, לא יובל, לא חצי יובל, לא מועד לציון מיוחד, רק 28 שנים. הילדים של חורף 73', כבר בעצמם הורים לילדים, וההורים של הילדים ההם, משורות הנעליים, פוחתים והולכים מן העולם. במדינת ישראל של 2001 רק בני ה-40 ומעלה זוכרים את המלחמה ההיא. את מדינת ישראל עטופה בתפילת יום הכיפורים ואת האזעקה - הקול שניסר אז באוויר, וחתך את הבשר בהפתעה גמורה.
רק 28, כבר 28 שנים, ועל סף מלחמה חדשה היום, מחר. ורק מי שהיה אז יזכור את המהומה על ציר "טירטור" ואת אלפי כלי הרכב על ציר "עכביש" ויזכור את "טמפו" ו"דבלה", וציר החת"ם וציר "תגרוצת" (מה זה, לכל הרוחות?), וציר "אמריקה" ברמת הגולן, והטנקים המפוחמים שלנו בחאן-ארנבה.
28 שנים: לא יובל, לא חצי יובל. רק שעה אחת לזכור.
יום הכיפורים, שתיים בצהריים.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים