החשבון והנפש

במסגרת מסעות חיסול עונתיים בעולם התחתון, חוסלו אור ליום שני על חוף הכנרת בטבריה שלושה עבריינים. הרצח בוצע על ידי רוצח שכיר (גם כן מקצוע). בהקשר זה ראויים להרהור דבריו של קצין מודיעין במשטרת ישראל, שאמר בעקבות האירוע את הדברים הבאים: "בעולם מטורף כמו שלנו, בישראל של שנות האלפיים, אפשר למצוא מאות צעירים שיסכימו לרצוח בן אדם תמורת חמשת אלפים דולר בלי להניד עפעף".
ועוד מוסיף הקצין ומצביע על מקורות הטירוף, ההשחתה וזילות החיים: "הבעיה העיקרית של החבר'ה האלה זה המחסום הראשוני, אבל בעולם מטורף כמו היום, כשחצי מהחיילים בצבא מסתערבים, שמשונים ושאר מחסלים, אין לאנשים בעיה לירות באנשים שהם לא מכירים". עד כאן דבריו המהממים של קצין מודיעין במשטרת ישראל כפי שנאמרו לכתב ידיעות אחרונות, בוקי נאה.
מדינת ישראל מתברר לא רק כבשה את השטחים אלא בעיקר נכבשה על ידם. השליטה הבלתי נגמרת על חייהם של הפלסטינים חיסלה את החברה הישראלית וחישלה את החברה הפלסטינית. לנכבש תמיד יש חלום – להשתחרר מעולנו. ואילו לנו יש רק שבר שספק אם ניתן יהיה לאחות אותו. כמויות הרעל שהגיר הכיבוש לתוך גופה של מדינת ישראל הפכו אותה לחולה סופנית.
מדינת ישראל בעידן הרזה והשרירי שלה, טרם שלקתה במגלומאניה והתרחבה מעבר לממדיה הריאליים, היתה חברה קצת יותר בריאה וצודקת. היא עוד לא הקימה מתוכה רוצחים שכירים (כנראה שמדובר באחד מענפי ההיי-טק), מערכות הבריאות, החינוך והרווחה שלה לא קרסו, הגם שהיו פחות מודרניים ומתוקצבים, חלכאיה ונדכאיה לא התגוללו בצמתים וברחובות, ועם עובד לא היה רק שם של הוצאת ספרים.
אם לפלסטינים היה מעט שאר רוח ואורך נשימה, הם לא היו ממהרים להתמכר לז'אנר הרע והאלים של הלאומיות והקוממיות ושאר מיני פסיכוזות המוניות. הם היו מותירים את מלאכתם בידנו ומוסיפים לתת לנו להתבוסס ברקבוננו, אבל נגמר להם.
השנה הבאה עלינו לרעה תהיה רעה מאוד. זו לא אסטרולוגיה, רק ניסיון נואש לשמור על קשר עם המציאות. עוד לא תש די כוחן של התשובות הכוחניות. הטרור הפלסטיני יימשך ויהפוך פלצותי יותר. נתניהו יוסיף לנשוף בעורפו של שרון, מאסון לאסון הוא ירוויח משהו. מלאכתם של הקיצונים תעשה, איך לא, על-ידי המתונים. מפלגת העבודה תמשיך לספר לעצמה שהיא "משפיעה מבפנים", שרון יפגע בפרס ויפייס אותו וחוזר חלילה. ובינתיים, מעגל האימים לא ייעצר וגם אל יאט. סחרורו רק ייעשה מהיר ומטורף יותר. עד שיהיה יותר טוב יהיה הרבה יותר רע.
כעת חיה, בעוד שנה, תפנה אלי העורכת ותבקש שאכתוב משהו לחג, אולי מין חשבון נפש. מלאכתי תהיה קלה, אוכל למחזר את הדברים האמורים.
גמר חתימה טובה.