קיבוץ לוטן: נופש פרודוקטיבי באמצע המדבר

תמיד מפתיע לראות אדם יורד ממכונית באמצע הדרך, פונה אל המדבר ומתחיל ללכת. ברור, יש לו בית מעבר לגבעה, או אולי מעבר להר ועוד גבעה. אז מה אם ברור, בכל זאת זה מוזר. ומה זה בית? לפעמים אוהל, לפעמים פחון ובמקרים רבים זו קוביית בטון לוהטת, אחת מקבוצה של קוביות בטון, כמה עצים מאובקים, ישוב.

בן-גוריון, יופי של חזון, כיבוש המדבר, רק חבל שלא השקיע קצת מחשבה על סוג הבנייה. הקידמה הביאה את המזגנים, שהם המנוע הצמוד לכל קוביה, בלעדיו אי אפשר להשתמש בה. והנה קבוצת אנשים החיים באמצע המדבר, על גבול ירדן, רבע שעה נסיעה ממצרים, 60 ק"מ מצפון לאילת, החליטה לבדוק את האפשרות להשתלב באזור בדרך יותר יעילה, תוך שימוש בחומרים הנמצאים בסביבה. וכך התחילו לבנות בקיבוץ לוטן בתים מבוץ.

קיבוץ לוטן הוקם ב-1983 על ידי חברי גרעינים של תנועות נוער שהגיעו מתריסר ארצות. היום, בסוף 2001, הם כבני 34 ומעלה, 150 אשה ואיש, 50 ילדים, עם 22 כלבים ו-250 פרות. לפני כחמש שנים, עם הגיעם לגיל 30, התחילו בתהליך של הגדרה מחדש, מספר מייק ניצן, חבר הקיבוץ האחראי על פיתוח תוכניות, "והנושאים יהדות ואקולוגיה קיבלו איפיון חזק. נוספו כמה משוגעים שגידלו גידולים אורגניים לצריכה עצמית, הנושא התרחב והתחבר לתיירות".

חדר קריר כמו מערה

אקולוגיה פירושה בין היתר מיחזור. 70 אחוזים מהפסולת שמייצרים חברי הקיבוץ, ממוחזרת. בשטח שליד חדר האוכל, שהיה פעם גן תבלינים, התחילו להפריד את האשפה לסוגיה ולהשתמש מחדש בכל מה שאפשר. חלק הפך לקומפוסט, לדישון גינות הנוי (המושקות במים משומשים) והגידולים החקלאיים (האורגניים כמובן). חומרים אחדים, כמו צמיגים, פחיות של משקאות, קש וגבבה, הפכו לחומרי בנייה. במשך הזמן נוסף יבוא של צמיגים ישנים מאילת, ואת הערימה אפשר לראות בכניסה למשק. את חומר היסוד, הבוץ, מוצאים החברים באזור, במקומות של קידוחי מים ובזמן השטפונות, ואוספים אותו בחביות ובבריכה מיוחדת.

כשמגיעים לקיבוץ, הנחבא מאחורי קפל קרקע ואינו נראה מהכביש, המראה רגיל, רק יותר ירוק. רק לא מזמן התחילו לבנות עם בוץ, והמבנים הבודדים הם קירות מגן המבודדים את הקוביות וכמה חדרים שהם תוספות בנייה. כשנכנסים לחדר שהוא תוספת כזאת, קל להיווכח ביתרונותיו של הבוץ. בחדר החדש שאליו נכנסנו התחושה היא כמו במערה – קריר, נעים, קצת אפלולי, בשיא החום אין צורך במזגן. גם המראה דומה למערה או לבנייה של פעם בישובים ערביים – קירות עבים עשויים עבודת יד, מקושטים בגומחות שימושיות.

השלד עשוי ברזל, הבסיס הוא יציקת בטון דקה, הקירות ממולאים בצמיגים ובחבילות קש ומצופים בבוץ מעורב בקש. באחד המבנים, בתוך קיר מגן, השאירו פתח שדרכו יכולים המבקרים לראות את השכבות. גם בגדר המקיפה את גן הילדים נבנו פתחים שקופים, שבהם מקובצות קופסאות פח של משקאות. ועוד יותר: המבקרים יכולים לא רק לראות אלא גם להשתתף בבנייה. כך, בעזרתם של ילדים שהגיעו לבילוי בגן השעשועים "אקו-כיף", נבנה למעשה הגן. ממש בילוי קונסטרוקטיבי.

ויפאסנה, מסאז' ורפלקסולוגיה

בילוי קונסטרוקטיבי נוסף הוא יוגה מסוגים שונים, סדנאות ויפאסנה ושיטות אחרות של מדיטציה, שמקיימים חברי הקיבוץ בשקט המיוחד של המדבר. אפשר לקבל גם סוגים שונים של מסאז'ים וטפולים רפלקסולוגיים, לצאת לטיול ג'יפים או לעקוב בחברת צפר אחרי ציפורים נודדות, בעיקר בעונות הנדידה, האביב והסתיו. העובדה שזהו קיבוץ דתי לא הפריעה לי, החילונית המוחלטת, כנראה מפני שאנשי המקום מגדירים את עצמם כקהילה דתית מתקדמת ודמוקרטית. הם, למשל, מקבלים אורחים לנופשון הוליסטי של סופשבוע.

חדרי האירוח, בקוביות הבטון, די קטנים ופשוטים מאוד. אני הייתי מעדיפה להתגורר במלון מפנק באילת, לבלות בלוטן את היום, לחזור בערב לחדר מרווח ולאמבטיית שיש ולהתעורר בבוקר מול הים. הכל פונקציה של תקציב, לא רק של טעם.

חדר האוכל הוא מהנעימים שראיתי בקיבוצים. פעם, כשחדר האוכל היה מוסד מרכזי בחיי קיבוצים, נבנו מבצרי בטון גדולים ובהם חלל ענק מהדהד. מי שנכנס מבחוץ היה נתקל בהמולה גדולה שממנה נוצצות לעברו עשרות זוגות עיניים מביכות. חדר האוכל בלוטן הוא מבנה מרווח אך לא גדול, האווירה בו חמימה דווקא, פרחים על השולחנות, שקט ושלווה ואף אחד לא נועץ בך עיניים. האוכל (הכשר כמובן), בשירות עצמי, נראה רגיל, אבל לפחות הוא אורגני. פתח המטבח מקושט בשברי אבנים ואריחים צבעוניים. כלום לא זורקים סתם לזבל.

ובכל זאת, עם כל המיחזור והאורגניות, ראיתי לשמחתי בשירותים של משרד הקבלה ספריי נגד נמלים. סתם ספריי, לא ממש אקולוגי, כזה שנמכר בכל מכולת. כמה נעים לפגוש אנשים שמתייחסים אל אמונתם בפרופורציה.

צל התמר, תיירות מדברית רוחנית, קיבוץ לוטן, טל' 6356935-08,

חיוג חופשי: 75-2000-1800

LOTAN-TOURISM@LOTAN.ARDOM.CO.IL