חשופים בחדר האטום

15 באוקטובר 2001. צפירות עולות ויורדות נשמעות ברחבי הארץ. טילי סקאד מעיראק עושים את דרכם לכאן במהירות. בבתים רבים נכנסים בני הבית לחדר האטום שהכינו מבעוד מועד (האמריקנים נתנו התרעה מראש), מהדקים את סמרטוט הספונג'ה, מותחים מסקינג-טייפ מסביב לדלת, שמים את המסיכות ומקווים לטוב. לעומתם, משפחות רבות אחרות, שדירותיהן נרכשו מאז 1991, נכנסות לממד, נועלות אחריהן את הדלת וחשות בטוחות.

כך עושה גם משפחת ישראלי, שרכשה דירה לפני שנתיים ברמת-גן. בני הזוג עם שלושת ילדיהם הקטנים הכינו מבעוד מועד משחקים, אוכל וכל מה שדרוש לשהייה בממ"ד, והחליטו להעביר את זמן-הטילים בחממה הביתית המאולתרת. כעבור כמה דקות נשמע פיצוץ אדיר. חלונות הממ"ד מזדעזעים, הטיח בקירות מתפקע, עף ופוגע באחד מבני המשפחה. החשמל מתנתק בניצוץ מפחיד וחושך משתרר. למרות שהם חבושים במסיכות כראוי, חושדים בני הזוג ישראלי שלחדר חודר חומר רעיל. האם יכול להיות שהממד האטום שלהם אינו אטום, אחרי הכול?

בבתים רבים אחרים באזור - בהם לא ידעו על מה לסמוך, ממ"ד או מקלט, ובחרו במקלט - נחשפו ממילא האנשים לכמויות גדולות של חומר רעיל. בבניינים אחרים, בהם אירעו פגיעות ישירות, גם הממ"דים לא הועילו והיו נפגעים רבים.

במקביל מתחילים צוותים של פיקוד העורף והמשרד לאיכות הסביבה להתפרס סביב אזור הפגיעה, כדי לזהות אם מדובר באיום כימי או ביולוגי. זיהוי החומר הכימי אורך שעה

וחצי או יותר (זיהוי חומר ביולוגי עלול לקחת הרבה יותר זמן). אחרי שעה וחצי עדיין לא נעשה זיהוי, ובממ"ד של משפחת ישראלי, ושל משפחות אחרות, קשה קצת לנשום.

החמצן הולך ואוזל, ויש צורך לפנות את התושבים. בשלב זה קוראות מערכות הכריזה ברכבי ההצלה לתושבים לחבוש מסיכות ולצאת במהירות לפינוי באוטובוסים לשטחי טיהור ולבתי-חולים שדה.

"מה שסופר כאן הוא תרחיש דמיוני, אבל הוא יכול להפוך מציאותי. התרחיש של נפילת טילים כימיים-ביולוגיים אינו דמיוני, והאיום קיים", אומר אלוף במיל' שמואל ארד, מי שהיה מפקד פיקוד העורף במלחמת המפרץ, והיום הוא מנכ"ל התאחדות הקבלנים: "אם העיראקים ישתמשו בזה או לא, זו שאלה אחרת. אבל לאחר הפיגוע בניו-יורק, גם התרחישים הכי חמורים ודמיוניים עלולים לקרות". ואם כך נשאלת השאלה, עד כמה יעילים הממ"דים, הנבנים על-פי חוק בכל דירה מאז שנת 1991 ואמורים לשמש חדר אטום במקרה של מתקפה כימית או ביולוגית?

אטימות לקויה, מפגעים מסוכנים

מבדיקה מקפת ומקצועית, שנערכה בחמש השנים האחרונות בכ-3,000 ממ"דים בכל רחבי הארץ בראשות מומחה הבנייה ד"ר אברהם בן-עזרא, נמצא כי 80% מהממ"דים אינם בנויים כראוי ועלולים לא לעמוד כלל ביעדם כמרחב מוגן אטום, או להיות מסוכנים ולגרום פגיעה ליושביהם. הבדיקה נערכה לצורך חוות דעת שהוגשו לבית-משפט במסגרת תביעות של דיירים נגד קבלנים. במרכז הבנייה הישראלי ערכו בדיקות דומות, והגיעו לתוצאות מדאיגות לא פחות.

הליקויים המרכזיים שנמצאו בסקירה: חלונות ודלתות לא אטומים כראוי (למשל, בגלל ריצוף לא תקין או סף בעייתי), נקודות חשמל לקויות ומסוכנות, שעלולות להתלקח ולהפוך את הממד למלכודת אש, ציפוי טיח פנימי עבה מדי בקירות, שעלול להתפוצץ, לעוף ולפגוע ביושבי החדר, דלתות שאינן נפתחות ל-90 מעלות מסיבות שונות, ויוצרות מעבר חירום לא בטיחותי ולא תקני, חלונות אלומיניום עם פינות חדות,

שעלולות לגרום פגיעה (בן-עזרא: בממדים יש חלונות עם פינות חדות בגובה מטר, כראש שלד קטן, וידוע על ילדים שנפגעו מהם גם בזמן רגיל), תאורת חירום לא תקינה, ועוד.

הבדיקות כללו, מלבד בניינים פרטיים, גם בתי-ספר ובתי-מלון, ואזהרות הועברו לרשויות המקומיות. אבל הרבה לא נעשה", אומר בן-עזרא. בבדיקה נמצאו ממדים לא תקניים גם בפרויקטים של חברות הבנייה הגדולות, כך שמדובר בתופעה גורפת, שאינה אופיינית רק לקבלנים קטנים וקיקיוניים.

תקנות הג"א קובעות כללים ברורים לתקינותם של ממ"דים", מסביר בן-עזרא, "הבעיה היא שכל פריט נבחן בנפרד לפני הבנייה, ואין די כוח אדם לבצע בדיקות מחמירות

בחדר המוגמר לאחר הבנייה. למהנדסים שחותמים על האישורים יש אינטרס לאשר מהר פרויקטים עבור הקבלנים שאיתם הם עובדים, כדי שיוכלו לקבל מהר טופסי אכלוס. התוצאות נראות בשטח, ולבתי-המשפט מגיעות חדשות לבקרים חוות דעת על ליקויים בממ"דים".

צריך גם לזכור, שבדירות רבות הוסבו הממדים לחדרי מגורים, חדרי ארונות, מחסן או מזווה. במהלך השנים הוכנסו בתהליך בניית הממדים שיפורים אסתטיים ושיפורי נוחות,

כמו מיזוג, חלונות משופרים ודלתות דקורטיביות, שנועדו לשלבם בנוף הבית. לפעמים זה בא על חשבון הבטיחות. למשל, התקנת מזגן שפוגעת באטימותו של החדר, או ארון שלא מאפשר פתיחה מלאה של הדלת. רבים גם מעדיפים לעקור לחלוטין את דלת הכספת המכוערת, וביום פקודה ימצאו עצמם לא מוכנים.

במכון התקנים מודעים לבעיה. "אין שלב אחד בבניית הממ"ד שעובר בלי ליקויים", אומר דני שניידר, שהיה עד לאחרונה ראש המעבדה לבנייה במכון התקנים, "הבטון לא

יוצא כמו שצריך, הטיח עבה ומסוכן, אין איטום. אפילו בבית שלי דלת הממד לא נסגרת. במקרים רבים אנשים קודחים חורים להוצאת צנרת למייבש כביסה, מיזוג וכדומה, ופוגעים באטימות".

"גם מרכז הבנייה הישראלי מאשר כי הגיע לממצאים דומים בבדיקה שעשה. הרבה מאוד משפחות משתמשות בממ"ד כחדר דו-שימושי", אומר ערן רולס, מנכ"ל המרכז, "ומעבר לכל ליקויי הבנייה השכיחים בממ"ד, מוסיפות אלמנטים לא בטיחותיים. בעקבות ההתחממות האזורית הגיעו אלינו מאות פניות של אזרחים שלא הקפידו ומודאגים היום. בימים

אלה הוקם במרכז הבנייה בגעש ממ"ד לדוגמה, בשיתוף פיקוד העורף, והציבור יכול לבוא וללמוד".

"אני לא מופתע מהממצאים", אומר גם ד"ר יואב סרנה, יו"ר איגוד המהנדסים לתשתיות, "הבעיה היא שאין חובת פיקוח על בנייה. מרבית מבני המגורים בארץ נבנים ללא פיקוח, ובעצם סומכים על הפיקוח העצמי של הקבלן, שברוב המקרים לא נעשה. אין מי שבודק שהתקנים הטובים של אג"א אכן מיושמים. התכנון בסדר, אבל הביצוע קלוקל. אף אחד לא יכול לדעת אם הממד שלו אטום באמת או לא. רק איש מקצוע יכול לבדוק זאת".

האם הממד יעיל בכלל?

המיגון מפני מתקפות אב"כ היה נושא לישיבות רבות בפורומים ממשלתיים, ותמיד עלתה הדילמה התקציבית: מה כדאי יותר - למגן את כל הבניינים החדשים הנבנים בארץ (5,000 דולר לממ"ד, כפול 50 אלף דירות בשנה), או להשקיע לחלופין רבע מיליארד דולר לשנה בסוללות החץ.

הממ"ד הוא המצאה ישראלית. אין שום מדינה אחרת בעולם שמחייבת להקים בתוך כל בניין חדש פיר משוריין ובו חדר עבור כל דירה. למרבה המזל, הוא טרם עמד למבחן אמת.

ד"ר יואב סרנה, יו"ר איגוד המהנדסים לתשתיות, שהשתתף בדיונים הללו, טוען שתועלתו של הממ"ד, לעומת עלותו, מוטלת בספק. "מדינת ישראל לא עשתה בדיקה כלכלית אמיתית לגבי התועלת שבממ"דים", אומר סרנה, "ולא ברור עדיין האם זאת ההשקעה הטובה ביותר על מנת להגן על הציבור. בכל מקרה, צריך לזכור שהם מגינים רק על הציבור שרוכש דירות חדשות".

גם אלוף במיל' ארד, שנחשב אחד מחסידיו של הממ"ד, מודה שיש בעייתיות: "הממ"ד לבדו לא נותן כיסוי מושלם, צריך גם מסיכות. אבל הזמן שבו אדם יכול לשבת עם מסיכה בממ"ד, שבו החמצן הולך ואוזל, הוא מוגבל. אולי שעתיים.

הזיהוי של חומר כימי לוקח שעה וחצי ואף יותר, ואם מדובר בחומר ביולוגי - הרבה יותר. החמצן בחדרים האטומים אוזל, ואז יש צורך בפינוי המוני של התושבים. צה"ל ערוך למקרה של צורך בפינוי המוני, אבל זה מסוג הדברים שלא ניתן לתרגל אותם".

לדברי ארד, הדרך היחידה להבטיח את יעילותו של הממ"ד כמרחב אטום לזמן ארוך יותר, היא להוסיף לו מתקן טיהור, פיתוח ישראלי בשם 'תיבת נוח' של מפעלי בית אל, שתפקידו לטהר כל העת את האוויר בחדר, כך שניתן לשהות בו אפילו בלי מסיכות. הבעיה המרכזית - עלותו: 990 דולר, כולל הרכבה. "אבל אם מתחלקים כמה משפחות ביחד, זה בהחלט מוזיל את העלות", אומר ארד.

לאור כל זה, האם ההתגוננות הטובה ביותר מפני מתקפת טילים היא עדיין שהייה בממ"דים, הנמצאים לעתים בקומות גבוהות, או בעצם במקלטים התת-קרקעיים? לדברי ד"ר יואב סרנה, בעשרות אלפי מבנים, בני 20 שנה ויותר, אין לא ממ"ד ולא מקלט, כך שההתלבטות כלל לא קיימת. לגבי השאר, גם אנשי המקצוע אומרים שהתשובה אינה חד-משמעית.

שמואל ארד אומר שהממ"ד עדיף בכל זאת: "ההתרעה לפני תקיפה היא של שלוש דקות, במקרה הטוב שלוש דקות וחצי. ספק אם יש זמן לרדת למקלט".

איך צריך להיות בנוי ממ"ד

באוגוסט 1991 הוציאה מפקדת ראש הג"א, ענף ההנדסה והמיגון, את "תקנות ההתגוננות האזרחית, מפרטים לבניית מרחבים מוגנים במבני מגורים ביישובים עורפיים". לדברי

ערן רולס, מנכ"ל מרכז הבנייה הישראלי, התקנות מחייבות שבכל בניין יהיה מרחב מוגן בתחום הדירה או הקומה, שישרת את דייריה במקרה הצורך. מאתר האינטרנט של מרכז הבנייה הישראלי עולה, כי ההוראות וההנחיות למתכננים ולמבצעים, הקשורות בבנייה החיצונית והפנימית של ממדים, הן קפדניות ביותר.

הקירות החיצוניים חייבים להיות מברזל מזוין, בעובי של לא פחות מ-25 ס"מ. הקירות הפנימיים כנ"ל, אך בעובי 20 ס"מ. קיימות גם דרישות לגבי סוג הבטון וברזל הזיון. ממ"דים בקומות שונות ימוקמו זה מתחת לזה ויגיעו עד ליסודות הבניין. בממ"ד לא יהיה טיח רגיל אלא טיח אקרילי בעובי שלא יעלה על 2 ס"מ, ולא יהיו פנלים. השימוש באריחי קרמיקה לקירות אסור. אין הגבלות ביחס לריצוף.

הפתח חייב להיות דלת הדף דירתית, שצריכה להיות עמידה בפני הדף ואטומה לגזים. במקביל פותח גם חלון הדף דירתי, המוגן בדלת פלדה חיצונית. מטעמים אסתטיים, פותחו חלונות כיס, שבהם כנף דלת הברזל נכנסת בהזזה אל תוך כיס בקיר. לאחרונה היתוסף גם תריס שנכנס לתוך כיס בקיר.

לפי התקנות, הבידוד התרמי של המרחב המוגן לא יותקן בתוך הקיר, אלא מבחוץ או מבפנים. יש להתקין בממד נקודת טלפון, תאורת חירום, תקע לאנטנת טלוויזיה ורדיו, ועוד.

מותר לבצע בו הכנות למערכת אוורור וסינון מיוחדת, ששומרת על האטימות. כמו כן יש הוראות מפורטות לגבי מידות הממ"ד ומידות החלונות והדלתות בו.

ברוב הפרויקטים למגורים הפך הממ"ד ביוזמת הדיירים והקבלנים לחדר מגורים, ובחלקם הוא הפך לחדר מזווה, חדר ארונות או מחסן. במבני מסחר, משרדים ומלונות הועדפה

התצורה של ממ"ק (מרחב מוגן קומתי), והתקבל אישור של הג"א לשימוש בחדרים אלו לאחסנה קלה. לעתים ממוקמים בהם חדרי ישיבות.

הסבת הממ"ד לצרכים אחרים נעשית לעתים מראש על-ידי הקבלנים. בפרויקט של חברת רמט באשדוד, למשל, הוצבמד הממ"ד אל המטבח ומשמש כחדר מזווה/מחסן. בפרויקט

צהלה הייטס" הנבנה על-ידי חברת שרביב בתל-אביב מציינים הקבלנים לרוכשי הדירות את הממ"ד כחדר לכל דבר, או כחדר ארונות או מחסן. הוא ממוזג, כשפתחי המזגן אינם שגרתיים אלא עגולים מיוחדים, ומאפשרים סגירה בעת הצורך.

בפרויקט קוטג'ים של חברת בוני התיכון במערב ראשל"צ הממ"ד משווק כחדר אקסטרה בגודל של כ-9 מ"ר, הממוקם בקומה הראשונה של הקוטג'.

עצם הסבת ייעודו של הממ"ד אינה הופכת אותו בהכרח לבלתי תקני, אבל כאשר הוא אינו בנוי כהלכה ולפי התקנים, או כאשר הסבתו לחדר מגורים משנה אותו כך שאינו יכול יותר לשמש לייעודו, הוא עלול לאכזב בשעת חירום או להפוך בעצמו למקור של סכנה.

מפיקוד העורף נמסר בתגובה: "פיקוד העורף מאשר את תכנון המרחבים המוגנים בזמן הבקשה לאישור, והבקרה על הביצוע והפיקוח מוטלת על הרשויות המקומיות. עם זאת, אנו מבצעים בקרה מדגמית על חלק מהמרחבים המוגנים, ופועלים בהתאם לנוהלים כאשר נמצאים ליקויים. באשר למחקר ותוצאותיו, הם אינם מוכרים לפיקוד העורף".

עד כמה ערכות המגן יעילות?

הרבה כבר נכתב על יעילותן של ערכות המגן ומסיכות האב"כ. סדאם חוסיין עצמו הצהיר לפני כמה שנים בביטחון: "המסיכות של ישראל אינן עמידות בפני הגזים שלנו". מומחי

רפואה בישראל מסכימים בחצי פה. למשל, נגד גז החרדל אין מיגון יעיל ממש וגם אין תרופה, למרות שהוא אינו קטלני בהכרח. הגז חודר דרך ניילון. לפי הספר עזרה ראשונה במצבבי חירום", שהוצא בשיתוף חיל הרפואה, הוא גם עובר בקלות דרך שכבות ביגוד ועזרי המיגון.

לגבי גז העצבים, לעומת זאת, נאמר בספר: מסיכת גז שנחבשה כהלכה מהווה אמצעי מיגון מצוין בפני חומרי עצבים. יעילות המסיכה תלויה בהתאמת גודלה לראש במהירות, ובמקצועיות בה היא נחבשת. לפי חיל הרפואה, המהירות הנדרשת היא 30 שניות.

בשנת 1997 ערכה מחלקת המחקר של רפאל מחקר, שלבפיו עדיף להשקיע את מיליוני השקלים, המושקעים במיגון האזרחים מפני איום כימי-ביולוגי, במניעת תאונות דרכים,

שכן המיגון הזה אינו יעיל. לפי המחקרים, יותר אזרחים עלולים להיחנק משימוש לא נכון במסיכות, מאשר להיפגע מחשיפה לחומרים כימיים.

פקידי האוצר דווקא שמחו לשמוע על ממצאי המחקר והפסיקו בבת אחת את תקציב רענון המסיכות. אבל בינואר 1998 החלו שוב התרעות על מתקפת טילים אפשרית מעיראק, ובאבחת הוזרמו שוב תקציבי ענק לפיקוד העורף.

לפי פרסומים מהשנה, עקב מגבלות תקציביות קיבלו אזרחים ציוד מיגון בעל יעילות מוגבלת. מזרקי אטרופין שלא עומדים בתקן, סוללות מאיכות נמוכה להפעלת מפוח הילדים, ועוד. במחקר אחר נמצא שהשמרטף, אמצעי המיגון לילדים עד גיל 3, עלול לסכן ילדים חולים.

מעבר לכך, כבר בנובמבר 2000 התריעו בפיקוד העורף על מחסור בסוגים שונים של ערכות אב"כ אזרחיות. נכון להיום, חסרות מאות אלפי מסיכות.

מפיקוד העורף נמסר בתגובה: "תמיד יש מה לשפר. כיום, כשאין לנו בעיית תקצוב, אנו הולכים ומפתחים מערך חדש, שייכנס לפעולה כבר בשנה הבאה. אנו המדינה היחידה בעולם שמציידת את אזרחיה בכל מרכיבי המיגון, וכיום נותנת הערכה פיתרון לכל חל"כ (חומר לחימה כימי) נשימתי. הערכות שלנו לתינוקות הן הטובות בעולם".