שתף קטע נבחר

קוויבק: לא לתיירים בטלנים

לכאן באים כדי לחזור עם קבלות: פגישה עם דוב, מסע מטורף באופנוע שלג או לילה בכפר אסקימואי

לאן נוסעים הפעם? שוב פריז? שוב ניו-יורק? או.קי, אז החלטתם שהכיוון מערב (הודו וסין לא עושות לכם את זה, אפריקה עוד פחות), אבל ההתלבטות בעינה עומדת: אירופה או אמריקה?

 

 

ולמה לא שתיהן במכה אחת? קוויבק, הפרובינציה הגדולה ביותר בקנדה, אספה אליה את שני העולמות. "צרפת החדשה", כפי שכונתה על-ידי הספן ז'ק קרטייה, שהטיל עוגן במימיה ב-1534, היא היום מזיגה בין קסמי העולם הישן לדופק העכשווי של העולם החדש. גורדי שחקים, מרכזי קניות וחיי לילה הומים מכאן, ובתי אבן כפריים, מצודות עתיקות וטחנות רוח מזה.

 

 

ב-1763 נפלה המושבה בידי הכתר הבריטי, ובחלוף השנים, עם ייסודה של קנדה, הצטרפו מהגרים מכל רחבי העולם לצאצאי המייסדים הצרפתים והאנגלים והיפרו את הפסיפס התרבותי של קוויבק. חבל הארץ הזה מונה היום 7 מיליון נפש, בתוכם 70 אלף אינדיאנים ו-8,000 אסקימואים. הצרפתית היא שפת הרוב, אבל האנגלית מובנת בכל מקום.

 

 

עיר שלמה מתחת לאדמה

 

 

מונטריאול, העיר הגדולה ביותר בקוויבק, נטועה על גדות נהר סנט לורנס ומרוחקת 60 ק"מ מגבול ארצות הברית. בעקבות החברות המסחריות שהטילו כאן עוגן עוד בתקופה החלוצית, נוסדו במונטריאול הבנקים הראשונים של קנדה. היום זוהי עיר שנושמת 24 שעות ביממה.

 

 

לצד הארכיטקטורה המודרנית והשדרות הרחבות, תוכלו עוד לשמוע בעיר העתיקה את חריקת הכרכרות שהתנהלו ברחובות הצרים, בין בתי הלבנים האפורות. לא תפספסו גם את כנסיית נוטרדאם המרשימה, בה בחרה הזמרת הקנדית סלין דיאון לקיים את טקס נישואיה.

 

 

פארק מונט-רויאל הוא אחת הריאות הירוקות של העיר. תכנן אותו פרדריק אולמסטד, שעיצב גם את הסנטרל-פארק בניו-יורק. כאן תופסים תצפית על העיר והנהר ואומרים ישתבח שמו.

 

 

פארק דה-איל המרשים לא פחות משתרע על האפיק של סנט לורנס. מזכרות ארכיטקטוניות מתערוכת אקספו 67' עדיין מתנוססות בו. לילדים צופן הפארק ים של פעילויות ושעשועים. שריד נוסף לאירוע רב-רושם מהחצי השני של המאה שעברה הוא המגדל הנטוי בכפר האולימפי, שנבנה לרגל אולימפיאדת 1976. מגדל פיזה פלס לעומתו.

 

 

בשכנות ממוקם הקזינו הממשלתי (פתוח 24 שעות ביממה) - קומפלקס אלגנטי בו מתנהלים הימורים באווירה מהוגנת ותחת פיקוח רשמי. אם תפסידו כמה דולרים, תתנחמו שהם קנדיים.

 

 

קפיצה קטנה ואתם ב"ביודום" - תצוגה פעילה של יונקים טורפים, זוחלים, מכרסמים ועופות שהזואולוגים המקומיים תפרו עבורם מרחבי מחיה "טבעיים", על פי תפוצתם באזורי האקלים השונים בעולם. תגידו יפה שלום לאנקונדה, לתנינים, לקופים לפינגווינים ולכרישים, שהיו שמחים אם חומת הזגוגית שמפרידה ביניכם היתה מתנפצת לפתע.

 

 

מונטריאול היא אכסניה ל-30 מוזיאונים, חלקם בעלי חשיבות עולמית - מארכיאולוגיה, דרך קולנוע ועד מוזיאון להומור.

 

קניות? אפשר מעל הקרקע ואפשר בבטן האדמה. עיר הקניות התת-קרקעית נמתחת לאורך 10 תחנות מטרו ומצטופפים בה 1,800 חנויות, כולל כל הרשתות הגדולות, 200 מסעדות, 40 בנקים ו-30 בתי קולנוע. המחירים בדולרים די דומים לאלה בארצות הברית, רק שכאן, כבר למדתם בקזינו, הדולר שבכיסכם הרבה יותר זול.

 

 

ווינסטון צ'רצ'יל הקדים אתכם

 

 

הדרך היעילה ביותר להגיע ממונטריאול לקוויבק-סיטי, בירת מחוז קוויבק, היא באמצעות VIA RAIL, CANADAרשת הרכבות הפרושה על-פני כל המדינה. קוויבק-סיטי, בה השתמרה החומה העתיקה, מזכירה, אולי יותר מכל יישוב עירוני אחר בצפון-אמריקה, עיר אירופית. היא משופעת במבנים מהמאות 18 ו-19 ומצודה מבוצרת חולשת עליה מעל. לצד נמל סואן ותעשייה משגשגת, מרוכזים בקוויבק-סיטי, ערש התרבות הצרפתית בצפון-אמריקה, השירותים הממשלתיים של החבל, כולל הפרלמנט, וכן מוסדות מחקר רבים.

 

 

את הסיור כדאי להתחיל בעיר העתיקה, שהוכרזה על-ידי אונסק"ו כאתר שימור היסטורי עולמי. פארק הארטילריה, הנושק לחומה, הוא איזכור לקרבות שהתנהלו כאן בעבר בין הצרפתים לאנגלים. המבנה המרשים ביותר על הגבעה המבוצרת הוא שאטו פרונטנאק, מצודה בסגנון ימי הביניים שהוסבה בינתיים למלון דה-לוקס. אם המלך ג'ורג' השישי, ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין ד. רוזוולט, המלכה אליזבת, שארל דה-גול ואלפרד היצ'קוק העבירו פה לילה, למה לא אתם?

 

למטה מהשאטו משתרע הרובע העתיק של קוויבק-סיטי. לאורך הרחובות המרוצפים בנויות חנויות קטנות ומעוצבות להפליא, גלריות לאמנות, בתי-קפה מזמינים ומסעדות. אוכל צרפתי, כמובן. אם אתם מחפשים "דברים מיוחדים" - אתם במקום הנכון.

 

 

קוויבק-סיטי היא עיר שנורא אוהבת פסטיבלים. בקיץ (יולי, אוגוסט) הרחובות והפארקים הופכים לבמה ללהטוטנים, בולעי אש, מיצגים, קונצרטים פתוחים, מופעי תיאטרון ושאר שמחות. ואם תיקלעו לכאן בחורף (היכונו למינוס עשר עד מינוס 20 מעלות - חוויה תיירותית בפני עצמה), בתחילת פברואר ליתר דיוק, תהיו עדים לקרנבל החורף המדהים, ששיאיו הם טירת קרח רב-מפלסית (עם צריחים ומגדלים), מרוץ מזחלות כלבים ותחרות בינלאומית לפיסול בשלג. בין לבין אפשר ללקק ארטיק על בסיס מייפל, שהעלה האדום שלו הוא הסמל הלאומי של קנדה.

 

 

שאלת העונה בה תבקרו בעיר תכתיב גם את מצב הצבירה של מפלי מונטמורנסי (עשר דקות נסיעה מקוויבק-סיטי). בקיץ, המים השוצפים ומחרישי- האוזניים יטיסו אתכם חזרה למלון להחליף בגדים. בחורף תראו כאן מסרק ענקי של נטיפים קפואים. המפלים, אגב, גבוהים ב-30 מ' ממפלי הניאגרה.

 

 

בעקבות הלווייתנים

 

 

קוויבק-סיטי ומונטריאול הן בסיסי יציאה מצוינים לכל מה שלקוויבק יש עוד להציע. ויש לה הרבה. למשל, 20 שמורות טבע. בשטחים הפתוחים האלה מוצעת קשת רחבה של פעילויות: גלישה ממצוקים, שיט בקאנו, רפטינג, ציד, דיג (גם באגם קפוא), צפייה בדובים בסבך היער, וכמובן שעשועי חורף (למי שמתביית על העונה הקרה דווקא) - סקי, אופנועי-שלג, שיט על קרח.

 

 

יותר מ-20 אתרי סקי משובצים בהרים הלורנטיאניים, צפונית למונטריאול. האתר המוביל הוא מונט-טרמבלאן, כפר ציורי שכאילו הועתק מאגדת ילדים. ארבעה בתי מלון יפהפיים ועשרות בתי אוכל מקסימים משרתים את הגולשים. המכורים לאופנועי-שלג (המצאה של קוויבק, אגב) נהנים מרשת מסלולים הרריים שמתפתלים על-פני מאות קילומטרים. 120 קמ"ש על כלי כזה באגם קפוא, ושום פרארי נוצצת על היבשה כבר לא תעשה עליכם רושם.

 

 

בצפון קוויבק, שם מרוכזים האסקימואים, אפשר להתגורר, בכל עונה שהיא, במחנה של ילידים, ללמוד מהם את אמנות הטמנת המלכודות וליקוט עשבים רפואיים, לצאת איתם למסע ציד ולהעביר בחברתם לילה סביב המדורה.

 

 

אופציה מרתקת אחרת (יוני עד ספטמבר) היא לצפות בלהקות הלווייתנים שחודרות למימי נהר סנט לורנס. מובטח לכם שתראו לא פחות מעשרה זנים של היונק הימי. ספינת התצפית יוצאת ממפרץ סנט קתרין, צפונית לקוויבק- סיטי. לקראת הסתיו (וגם באביב) נוחתים עשרות אלפי אווזי שלג על חופי הנהר הגדול. בחזיון עוצר הנשימה אפשר לצפות משמורת קאפ-טורמון, אף היא סמוכה לעיר.

 

 

ומי שבוחר לטייל ברכב שכור, ואינו מוגבל במיוחד בזמן, יפיק חוויה בלתי חוזרת מ"נתיב האפלצ'ים", "נתיב הספנים" או "נתיב הפיורדים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
לוויתנים. עשרה זנים בנהר אחד
צילום: איי פי
מומלצים