מלח הארץ חלבה ודמה

"הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל ... ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו" (שמואל ב' ג). "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..".
רק כמה מלות פרידה ממך, רחבעם זאבי, מלח הארץ, חלבה ועכשיו גם דמה.
מעולם לא התביישת להשתמש במלה מולדת. לך היא מעולם לא היתה 'פאסה' או 'פוסט'. חלמת עליה, לחמת עליה, ומתת במאבק לשלמותה. ידעת שאהבת הארץ היא שאלה של להיות או לחדול, והיית תמיד ולא חדלת להיות. אהבת את שביליה, אהבת את מימיה וחיית את שיריה. היית חכם להבין מה שרבים לא רצו להבין, והבטת נכוחה על המציאות, כשסביב שררו עיוורון וטמטום.
תודה לך 'גנדי' האגדי על מאות הפעמים שסיכנת את חייך, כדי שנוכל להיות בטוחים בבית. תודה על מאות ואלפי ימים של שירות שהקדשת למדינה, ולמולדת שכל כך אהבת. תודה שהיית אמין, תודה שהיית נחוש, תודה שהיית יציב.
שלום מפקד נועז, שלום חבר אמיתי, חבר שלא הכיר מושגים מגומגמים של הפקרת שבויים ו'חילוץ לא בכל מחיר'. סליחה על כפיות הטובה של רבים מאיתנו כלפיך, בגלל שהעזת לומר תמיד אמת, גם כשלא הייתה נעימה.
היית כל כך חסון חזק ואיתן, לא האמנו שהמוות יוכל לך.
בסוכות האחרון באת לבית חגי, להשתתף בהרחבת היישוב ובחנוכת אולם שמחות "קול רינה", על שם רינה דידובסקי הי"ד. באת בלי מאבטחים, וחיזקת אותנו בכנות ובתמימות שלך, שמפני טרור אין למגן, את הטרור יש למגר. על ניסיון לסלק אותנו יש ליישב עוד ולחזק את ההתיישבות הקיימת.
את ערפאת כינית בנאומך 'ראש הרשעות הפלסטינית'. הנחת כיפה של כבוד על הראש ובאת לאכול איתנו בסוכה. הכרתי לך את ילדי, ואתה בחביבות אמרת להם חג שמח. כשתגדלו, אמרתי להם, תתגאו שפגשתם את האיש הזה. היום הם עצובים, אבל גאים.
אני מקווה שאצליח לחנך את ילדי למעט מהאהבה הגדולה והסוערת שלך לארץ ישראל, ולקורטוב ממסירות הנפש שהיתה בך לעם ולערכיו.