הרפו מבית"ר
אוהדי בית"ר ירושלים אינם אלימים או גזענים יותר מכל קבוצה אחרת בישראל ובאירופה
צחנה פוליטית מוכרת נודפת בימים אלה מן ההתקפות משולחות הרסן של אוהדי בית"ר ירושלים. לפתע פתאום, כמו בשנות השבעים, מתוך עשרה קבין של אלימות שירדו כל מגרשי הכדורגל של ישראל, תשעה הונחו לפיתחם של הקנאים מעיר הבירה. מי שמאזין היום לדברי הבלע של החוליגנים לובשי החליפות באגודת הפועל תל-אביב, יכול לסבור כי כל זרעי הפורענות בענף ספורט זה טמונים בדשא של "טדי".
עברו הימים בהם אוהדי בית"ר שרפו שערים ורדפו במקלות את שחקני הקבוצה היריבה. המדובר היה בתקופה רחוקה בה מפלגות השמאל שלטו בארץ שלטון ללא מיצרים ו"הפועל" הייתה מוצר ראווה מובהק של השמאל היהיר והמתנשא. מאז עלה הליכוד לשלטון יותר מידי פעמים ובית"ר זכתה באליפויות ובגביעים. האגודה כבר לא יצגה את מקופחי המגרש ומנחם בגין הפך לזיכרון מעורפל. לצערם אל האוהדים יש מי שטורח להזכיר להם את עברם בכל הזדמנות חגיגית, כמו השבוע.
אוהדי בית"ר אינם אלימים או גזענים יותר מכל קבוצה אחרת בישראל ובאירופה. אלימות היתה מאז ומתמיד לחם חוקו של הכדורגל. כך באנגליה, בהולנד, בגרמניה, באיטליה, ביוון ובטורקיה. רק בשבת האחרונה העניקו לנו אוהדי בני-יהודה שיעור בחיסול חשבונות שעלול היה להביא למותה של בחורה. אוהדי הפועל תל-אביב עצמם היו מעורבים במעשי חוליגניות בשני ם האחרונות וראשי הקבוצה לא החמיצו הזדמנות כדי להתגרות באוהדי בית"ר על מנת לחמם את האוירה לפני משחקים בין שתי היריבות המושבעות. מן הפרובוקציות הללו לא נעדרה נימה של יריבות פוליטית שעבר זמנה וגזענות על רקע עדתי. משום מה קשה להשתחרר מן ההרגשה המעיקה שהמעשה הוונדלי האחרון בכניסה לביתו של אחד מבעלי הפועל תל-אביב לא נעשה דווקא על-ידי אוהד בית"ר. טביעת האצבעות צריכה להוביל את המשטרה לכיוון אחר.
בבית"ר משתמשים רבים מאלה המנהלים התקפות גורפות וכוללניות על ציבור המזרחיים בישראל, שחלקו נוטה להצביע עבור הימין. אולם בין אוהדי בית"ר הרבים יש אקדמאים, אשכנזים ושמאלנים רבים, לא כולם צועקים "ביבי!" "ביבי!". ה"קומץ" המפורסם הוא אכן מיעוט מבין באי טדי והוא בטל בשישים בקרב עשרות אלפי האוהדים הנותרים מידי שבת בביתם.
לא, אוהדי ביתר אינם נמנים על ל"ו הצדיקים ובמותם הם לא יקברו לצידם של אמא תרזה או הדלאי למה. אולם הם גרועים בדיוק כמו אוהדי הקבוצות האחרות. שחקן העבר ריפאת טורק טען במדור זה כי כערבי הוא ספג בחייו את כל הקללות הגזעניות האפשריות. אולם הוא צריך לזכור כי גם בחיפה ובתל אביב הגיעו לאוזניו הגידופים המקובלים בכדורגל הישראלי.
התרופה לאלימות המשתוללת נמצאת בידי האגודות והפוליטיקאים. שילוב שחקנים ערבים ושחורים בכל קבוצה, פעולות חינוך בין האוהדים והטלת עונשים חמורים על כל התבטאות גזענית הם צווי שעה אלמנטרים. הפניית אצבע מאשימה לכיוון "טדי" מסיחה את הדעת מן העיקר.
ד"ר שאול צדקא, מרצה לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן
