ארץ מטורפים רגועה להפליא, שאינה זוכה למקום המגיע לה בין יעדי התיירות
פורסם:
26.09.00, 15:54
קולומביה, המתהדרת ביערות גשם יפהפיים, בהרים נישאים, בחופים נפלאים, בערים מקסימות ובאנשים חביבים, היתה אמורה להיות אחד היעדים התיירותיים המושכים ביותר בעולם. למרבה הצער, מלחמת הגרילה הממושכת המתנהלת כאן, בשילוב עם פעילותם של קרטלי הסמים, הפכו את קולומביה, או לוקומביה – ארץ הטירוף, כפי שמכנים אותה בתקשורת – ליעד שהוא מחוץ לתחום עבור מרבית המטיילים.
תעודת זהות
שם מלא: הרפובליקה של קולומביה
שטח: 1,141,738 קמ"ר
אוכלוסייה: 39,685,000 נפש
בירה: בוגוטה (חמישה מיליון נפש)
תושבים: 58 אחוז מסטיסו (בני תערובת אינדיאנים-אירופים), 20 אחוז ממוצא אירופי, 14 אחוז מולאטים (בני תערובת אפריקנים-אירופים), ארבעה אחוזים ממוצא אפריקני, שלושה אחוזים ממוצא אפריקני-אינדיאני, אחוז אחד אינדיאנים
שפות: ספרדית ועוד 200 ויותר שפות אינדיאניות ילידיות
דת: 95 אחוז קתולים והשאר מחזיקים באמונות ילידיות, אפיסקופלים ויהודים
שותפה מסחרית עיקרית: ארצות הברית, מדינות האיחוד האירופי
סביבה
קולומביה היא המדינה הרביעית בגודלה בדרום אמריקה והיחידה שמשתרעת לחופי האוקיאנוס השקט והים הקאריבי כאחת. גובלות בה פנמה (מצפון מערב), ונצואלה (ממזרח), ברזיל (מדרום מזרח), פרו (מדרום) ואקוודור (מדרום מערב). שטחה של קולומביה כולל גם את קבוצות האיים סן אנדרס (San Andrés)
ופרובידנסיה (Providencia), 700 ק"מ מצפון מערב ליבשת, בים הקאריבי ו-230 ק"מ ממזרח לניקרגואה.
מערבה של המדינה הוא ברובו הררי: רכס האנדים המתנשא לאורכה של דרום אמריקה מתפצל לשלוש שרשראות-הרים כשהוא מגיע לקולומביה: קורדיירה אוקסידנטל (Occidental - המערבית), קורדיירה סנטרל (Cordillera Central - התיכונה) וקורדיירה אוריינטל (Cordillera Oriental - המזרחית). בין שלושתן דחוקים שני עמקי-נהרות: ואייה דל קאוקה (Valle del Cauca) וואייה דל מגדלנה (Valle del Magdalena), ונהרותיהם זורמים צפונה, כמעט במקביל, עד שנהר קאוקה מתמזג בנהר מגדלנה ונשפך לים הקאריבי. פרט לשלוש שרשראות ההרים, מתנשא בקולומביה רכס נוסף, סיירה נבאדה דה סנטה מרטה (Sierra Nevada de Santa Marta), שהוא הרכס החופי הגבוה ביותר בעולם. יותר מ-50 אחוז מהשטח שממזרח לאנדים הם שפלה המכוסה ביערות גשם עבותים, שמבתרים אותה נהרות ופלגיהם.
עם מרכיביה הגיאוגרפיים המסקרנים של קולומביה נמנים המדבריות שבצפון מזרח; הג'ונגל שלאורך חופי האוקיאנוס השקט (שם יורדות כמויות שיא של משקעים); וסראניה דה לה מקרנה (Serranía de la Macarena) - תצורה הררית מבודדת המתנשאת לגובה של 1,000 מ' מתוך הקרקע המישורית במזרח.
בקולומביה, כך טוענים, נמצא המספר הגבוה ביותר של זני צמחים ליחידת קרקע מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. כמה ממיני בעלי-החיים שחיים כאן הם היגואר, החתול המנומר, הפקארי (חזיר בר), הטפיר, האייל, הארמדיל, זנים שונים של קופים וגם דוב המשקפיים הנדיר. יש כאן יותר מ-1,550 זנים מתועדים של ציפורים (יותר מאשר בכל אירופה וצפון אמריקה כאחת), החל מקונדור האנדים הענק ועד ליונק הדבש הזעיר. גם בעלי חיים ימיים יש כאן בשפע, בהם דגי פיראנה טורפים וצלופחים חשמליים. האגרונומים של קולומביה סיווגו כאן יותר מ-130,000 מינים של צמחים, בהם ויקטוריה אמזוניקה, הדומה לחבצלת מים ולה עלים גדולים וחזקים דיים כדי להחזיק עליהם ילד.
שמורות הטבע של המדינה כוללות 33 פארקים לאומיים, שישה אזורי שימור קטנים המכונים סנטואריוס דה פלורה אי פאונה (santuarios de flora y fauna), שתי שמורות לאומיות (רסרבאס נאסיונאלס - reservas nacionales), וגם שטח טבעי ייחודי (אאריה נטורל אוניקה - area natural única) אחד. שטחם של כל הפארקים והשמורות גם יחד מגיע ל-7.9 אחוזים מכל שטחה של קולומביה.
כיוון שהמדינה שוכנת קרוב מאוד לקו המשווה, הטמפרטורה הממוצעת בה כמעט אינה משתנה לאורך כל השנה. עם זאת, הטמפרטורות משתנות מאוד בהתאם לגובה - ככלל, יורדת הטמפרטורה בשש מעלות בערך עם כל עלייה של ק"מ בגובה. האקלים המשווני של קולומביה מתאפיין בשתי עונות: וראנו (verano - יבשה) ואינביירנו (invierno - גשומה), אך בשל הגורמים הגיאוגרפיים המורכבים במדינה, אין דפוס עונתי קבוע. אזור אחד שבו קיים דפוס קבוע וברור הוא לוס יאנוס (Los Llanos), במזרח, שם חלה העונה הגשומה מדצמבר ועד מרץ, ואילו בשאר חודשי השנה יבש מאוד.
היסטוריה
לפני גילוי אמריקה התקיימו תרבויות קדומות בכיסים פזורים באזור האנדים ולחופי האוקיאנוס השקט והאוקיאנוס האטלנטי, והבולטות שבהן היו טאיירונה, סינו, מויסקה, קימבאיה, טייראדנטרו וסן אגוסטין. רבים מהשבטים יצרו פריטי זהב וכלי כדרות יפים ביותר, וכמה מהם הותירו אחריהם חדרי קבורה וציורי קיר שעזרו לאנתרופולוגים לקבל מושג כלשהו באשר לאורחות חייהם.
אלונסו דה אוחדה, בן לווייתו של כריסטופר קולומבוס, נחת בחצי האי גואחירה (Guajira) בשנת 1499. עושרם של האינדיאנים המקומיים תרם ליצירת המיתוס על אל דוראדו, ארץ הזהב האגדית, וחופיה של קולומביה דהיום הפכו למטרה למשלחות חיפוש רבות. האינדיאנים השלימו בתחילה עם בואם של הספרדים, אך התמרדו כשהמתיישבים ניסו להפוך אותם לעבדים ולהחרים את אדמותיהם. עד מהרה, נכבש חלק גדול ממה שהיה לימים קולומביה על-ידי הספרדים, ומספר עיירות, בהן קארטאחנה (Cartagena; שנוסדה ב-1533), החלו לשגשג. בשנת 1544, הפכה המדינה לחלק ממושבת פרו, ונותרה חלק ממנה עד 1739 - כשהפכה לחלק מגרנדה החדשה (מושבה ספרדית שכללה את שטחי קולומביה, ונצואלה, אקוודור ופנמה של ימינו).
העבדות והמונופול הספרדי על המסחר והמסים גרמו למחאות ולמרידות, בייחוד לקראת סוף המאה ה-18. בתקופה זו החלה לראשונה התסיסה לקראת אוטונומיה לאומית, אך רק בשנת 1819, עם בואם לכאן של סימון בוליבאר, המשחרר מוונצואלה, ושל צבאו, רק אז השיגה קולומביה את עצמאותה. לאחר עשר שנים של שייכות לקונפדרציה חסרת יציבות שנקראה גראן קולומביה וכללה גם את ונצואלה ואת אקוודור, חלחלו ההבדלים האזוריים בין שלוש המדינות ופוררו את האיחוד.
שני הכוחות הפוליטיים שנולדו במהלך המאבק לעצמאות נתגבשו בשנת 1849, עם הקמתן של שתי מפלגות (שנשלטו על-ידי האליטה ממוצא אירופי): השמרנים ששאפו למדינה ריכוזית, והליברלים ששאפו להקמת פדרציה של מספר מדינות. ההשתייכות המפלגתית חילקה את האומה לשני מחנות נפרדים, דבר שהביא לבסוף למלחמת אזרחים. במהלך המאה ה-19 פרצו בקולומביה לא פחות מ-50 מרידות ושמונה מלחמות אזרחים, שהגיעו לשיאן ב'מלחמת אלף הימים' של 1899, שהיתה עקובה מדם.
לאחר תקופה של שלווה יחסית, התחדש המאבק בין השמרנים לבין הליברלים בשנת 1948, בתקופה שכונתה לה ויולנסיה (La Violencia - האלימות) והיתה מלחמת האזרחים האכזרית וההרסנית ביותר שידעה המדינה. כ-300,000 בני אדם מתו בה, כשהשמרנים ניסו לבסס את אחיזתם בשלטון. כשהתברר שהעימות מתפתח למהפכה של ממש, החליטו שני הצדדים לתמוך בהפיכה צבאית כאמצעי הטוב ביותר להחזיק בשלטון ולרסן את הקבוצות הגדלות והולכות של מורדים שפעלו באזורי הכפר. ההפיכה בראשות הגנרל גוסטבו רוחאס, בשנת 1953, היתה ההתערבות הצבאית היחידה שחוותה המדינה במאה ה-20. עם זאת, לא האריכה הרודנות של רוחאס ימים ונפלה ב-1957, כשהליברלים והשמרנים כאחת החליטו (תוך הקמת 'החזית העממית') לחלוק בשלטון ב-16 השנים הבאות.
החזית העממית התפרקה רשמית בשנת 1974, כשנבחר הנשיא הליברלי אלפונסו לופס מיצ'לסן, אך גרסה משופרת של המערכת הדו מפלגתית המשיכה לשלוט גם ב-17 השנים הבאות. בינתיים, גרם המונופול הפוליטי הזה לייסודן של כמה קבוצות גרילה שמאלניות, בהן צבא השחרור הלאומי (ELN), הכוחות הצבאיים המהפכניים של קולומביה (Revolutionary Armed Forces of Colombia) ותנועת ה-19 באפריל (M19). כולן נכשלו בניסיונן להפיל את השלטון, אך פגעו ביציבות במדינה.
איום נוסף על יציבותה של המדינה היו חוליות המוות החוץ-צבאיות שפעלו נגד כל קבוצה (ללא קשר לשיוכה הפוליטי) שניסתה להתנגד לקרטלי הסמים רבי העוצמה במדיין (Medellín) ובקאלי (Cali). בשנת 1990 איימה האלימות הגואה (שכוונה יותר ויותר כלפי חברי המעמד הפוליטי השליט) למוטט את שלטון החוק במדינה. החוקה החדשה של שנת 1991 העניקה לממשל סמכויות שיפוטיות גדולות יותר ופיקוח הדוק יותר על התופעה. ביוני אותה שנה נכנע לבסוף פאבלו אסקובר, ראש קרטל הקוקאין של מדיין ומי שנחשב למוח מאחורי מסע הטרור וההפחדה. שנה לאחר מכן נמלט מהכלא, אך לבסוף אותר ונהרג בדצמבר 1993.
הסחר בסמים ממשיך להרחיב את הקפו (בשל יעילותו של קרטל הסמים בקאלי), והכנסותיו השנתיות הן כחמישה מיליארד דולר. מעצרו ביוני 1995 של ראש הקרטל של קאלי, חילברטו רודריגס אורחואלה, העלה את מניותיה של הממשלה אך לא פגע משמעותית בסחר בסמים בקולומביה. אפילו ארנסטו סאמפר, שהיה אז נשיא, נאלץ לבלות את שנותיו האחרונות בתפקיד בהכחשות נמרצות של ההאשמות, לפיהן כספי סמים הם שמימנו את מערכת הבחירות שלו. יורשו של סאמפר מטעם המפלגה הליברלית, הוראסיו סרפה, הובס בבחירות לנשיאות של יוני 1998 על-ידי השמרן אנדרס פאסטראנה, שחשף בשנת 1994 את הקשרים של סאמפר עם קאלי.
למרות הצמיחה הכלכלית שהתרחשה בין השנים 1993-1996, קולומביה עדיין לא עלתה על דרך המלך. הסכסוך הפנימי בקולומביה מדורג כאחד מעשרת הסכסוכים העקובים ביותר מדם בעולם, ובשנה שעברה כמעט השתווה לסכסוך ביוגוסלביה. הממשלה השעתה את שיחות השלום עם לוחמי הגרילה לתקופה לא ידועה.
בשנת 2000 אישרה ארצות הברית סיוע בגובה 1.3 מיליארד דולר לממשלת קולומביה, במאבקה כנגד קבוצות הגרילה.
תרבות ואירועים
קולומביה היא פסיפס אתני עשיר המשתקף בתרבות, בפולקלור, באמנויות ובאומנויות של המדינה. השורשים השונים והמסורות הייחודיות של האינדיאנים, הספרדים והאפריקנים יצרו מזיגה מעניינת, בייחוד בתחום מלאכות היד, הפיסול והמוסיקה. האמנות שלפני גילוי אמריקה כוללת בעיקר גילוף באבן, כדרות וצורפות זהב. קליעת הנצרים, האריגה והקדרות של האינדיאנים גם הם מקורם בתקופות קדומות, אך כיום הם שילוב של שיטות מודרניות עם עיצובים מסורתיים. המוסיקה הקולומביאנית כוללת מקצבים אפריקניים מהקאריביים, סלסה קובנית וגם מוסיקה אנדית בהשפעה ספרדית.
ענק הספרות של קולומביה הוא גבריאל גארסיה מרקס, שביצירותיו חוברים יחד מיתוסים, חלומות ומציאות בסגנון כתיבה ייחודי. גארסיה מרקס עצמו טוען שסיפוריו לקוחים מהחיים, דבר שאומר הרבה על אופיים של החיים בקולומביה ועל קצבם. המרתק ביותר מבין הסופרים הצעירים יותר של קולומביה הוא מורנו דוראן, הנחשב לסופר הדרום אמריקני הטוב ביותר מאז תחיית הכתיבה הספרותית באזור בשנות ה-50 של המאה הקודמת.
הספרדית היא השפה הרשמית בקולומביה, ופרט לכמה שבטים אינדיאניים מבודדים, דוברים כל הקולומביאנים ספרדית. יש כאן גם כ-75 שפות ילידיות שעדיין שגורות בפי חלקים מהאוכלוסייה. מערכת החינוך אמנם כוללת את לימוד האנגלית כמקצוע חובה בתוכנית הלימודים, אך רק בודדים מבינים ומדברים את השפה.
הדת הקתולית היא עדיין הדת השלטת בקולומביה, למרות שכשלושה מיליון מאמינים נטשו לאחרונה את הקתוליות ועברו לכתות נוצריות אחרות - אנגליקנית, לותרנית, מורמונית וכדומה, או לאמונות דתיות אחרות.
המטבח של קולומביה מתבסס בעיקר על העוף, בשר החזיר, תפוחי האדמה, האורז והשעועית. כמה מהמאכלים האזוריים המעניינים הם: אחיאקו (ajiaco; מרק עוף ותפוחי אדמה, מנה ייחודית לבוגוטה); אורמיגה קולונה (hormiga culona; מנה אקזוטית מאוד, ייחודית לסנטאנדר - נמלים גדולות מטוגנות); ולצ'ונה (lechona; חזירון מטוגן, ממולא באורז, מנה ייחודית לטולימה). מגוון הפירות כאן מדהים, הקפה והבירה טובים מאוד, אבל היין פשוט גרוע.
אירועים מיוחדים
לוח השנה של קולומביה עתיר פסטיבלים, קרנבלים, ירידים ותחרויות יופי. כמה מהאירועים הגדולים הם: קרנבל דה בלאנקוס אי נגרוס (Carnaval de Blancos y Negros - קרנבל השחורים והלבנים; בפאסטו - Pasto, בינואר); השבוע הקדוש שלפני הפסחא (סמאנה סנטה - Semana Santa; החגיגות המרכזיות נערכות בפופאיאן - Popayán ובמומפוס - Mompós, במרץ או באפריל); פריה דה לאס פלורס (Feria de las Flores - יריד הפרחים; במדיין, באוגוסט); וריינאדו דל קוקו (Reinado del Coco - חגיגת הקוקוס; בסן אנדרס, בנובמבר).
פעילויות
טרקים בני שישה ימים לשרידיה של לה סיודאד פרדידה פופולריים מאוד, ומורי הדרך יוכלו לארגן לכם תחבורה, אוכל ולינה (חובה לשכור מורה דרך, שכן האזור הוא מעוז חשוב לגידול מריחואנה וקוקה). הטרק בן חמישה עד שבעה הימים בין נאבוסימאקה (Nabusímake) לבין פיקו קולון (Pico Colón) שבסיירה נבאדה דה סנטה מרטה, הוא דרך נהדרת לחוות את יופיים של הרי קולומביה.
אפשרויות נהדרות לשנירקול ולצלילה תמצאו סמוך לאיסלאס דל רוסאריו, 30 ק"מ מחופי קארטאחנה, ולאיסלה בארו (Isla Bar&uactue;), חצי האי שמדרום לקארטאחנה. המים סביב סן אנדרס ופרובידנסיה הם אתרי צלילה מרהיבים ביופיים.
לסיורי ג'ונגל הרפתקניים בפנים האמזונס ניתן להירשם בלטיסיה. מורי דרך מצוידים היטב יש כאן בשפע, וניתן לארגן בקלות סיורים עד עשרה ימים. הצטיידו בסרט צילום ברגישות גבוהה - הג'ונגל אפלולי מאוד - ובחומר דוחה יתושים.
מידע שימושי
ויזות: ישראלים אינם זקוקים לוויזה כדי לבקר בקולומביה
בריאות: הסיכונים כאן הם מחלת גבהים, כולרה, הפטיטיס מסוגים A, B ו- D, מלריה, כלבת, טטנוס וטיפוס
שעון: קולומביה מאחרת את ישראל בשבע שעות
חשמל: 110 וולט
מידות ומשקלות: השיטה המטרית
מטבע: פסו (Peso)
עלויות יחסיות:
חדר זול: 5-10 דולרים
חדר במלון ממוצע: 10-15 דולר
חדר במלון יקר: 15 דולר ויותר
ארוחה זולה: 2-5 דולרים
ארוחה במסעדה ממוצעת: 5-10 דולרים
ארוחה במסעדה יקרה: עשרה דולרים
קולומביה זולה מאוד: תרמילאים יוכלו להתקיים בה על עשרה דולרים ביום, מי שלנים במלונות נוחים ואוכלים במסעדות יוציאו כ-20-30 דולר ביום, ומי שמחפשים פינוק מרבי יוציאו 50-70 דולר ביום.
במספר בנקים מחליפים מזומנים ו/או פודים המחאות נוסעים, אך באחרים לא - נראה שהמדיניות משתנה מבנק לבנק, מסניף לסניף, מעיר לעיר ומיום ליום, והיא עלולה להסתבך עוד יותר בשל אינספור גורמים מקומיים: לדוגמה, אפשר שהבנק הגיע למכסה היומית של החלפת מטבע זר. פרט לכל זה, ניתן להחליף כסף בבנקים רק בשעות מסוימות, ברובם רק שעה או שעתיים מדי יום; הסיכוי הטוב ביותר הוא בבוקר.
תוכלו גם להחליף דולרים ברחוב, אבל זה לא מומלץ. החלפנים היחידים שכדאי לשקול הם אלה שליד הגבול, שם לעתים אין ברירה אחרת. תוכלו גם להשתמש בכרטיסי אשראי (ויזה הוא הכרטיס הנפוץ ביותר) להשכרת רכב, לרכישת כרטיסי טיסה ובמלונות ובמסעדות היוקרה, ובמשך הזמן גם בחנויות רבות. בכספומטים (קאחרוס אאוטומטיקוס - cajeros automáticos) רבים ניתן למשוך פסוס באמצעות כרטיסי האשראי ויזה ומסטרקארד.
אזהרה
המצב בקולומביה התדרדר מרע לגרוע מאז פברואר 2002, אז הפסיק הנשיא אנדרס פאסטראנה את שיחות השלום עם איגוד המורדים המרקסיסטים FARC (הכוחות החמושים המהפכניים של קולומביה). שלוש שנים של שיחות שלא הובילו לשום מקום הסתיימו לאחר שלוחמי FARC חטפו את הסנטור חורחה חצ'ם טורבי עם מטוסו. בנוסף להפסקת השיחות, פאסטראנה גם שלח את הצבא לכבוש מחדש את השטח שהועבר לידי המורדים ב-1998. מאז, הפכו ההתנגשויות בין הצבא לבין לוחמי הגרילה תכופות ועקובות מדם. המורדים חטפו אישים נוספים, ביניהם המועמדת לנשיאות אינגריד בטאנקורט ומושל אנטיוקיה גילרמו גאוויריה, שנחטפו שניהם, בשתי הזדמנויות שונות, כשהיו בדרכם להפגנות תמיכה בשלום. נכון להיום מחזיקים אנשי FARC בחמישה פוליטיקאים בולטים, וחושדים כי הם רצחו את הסנטורית מרתה קטלינה דניאלס. ייתכן כי גם ההתנקשות בחייו של הארכיבישוף איזיאס דוארטה קאנסינו היתה עבודה של FARC, אם כי עם החשודים נמנים גם ברוני סמים ופוליטיקאים מושחתים.
וכמו בכל מקום שבו מתרחשים אירועים אלימים, אזרחים חפים מפשע מוצאים את עצמם בעין הסערה, והם שסובלים מהאלימות. במאי 2002 התפוצצה פצצה בכנסייה במחוז צ'וקו, והביאה למותם של 117 בני אדם, שמצאו מקלט בכנסייה מפני הקרב שהתנהל בין לוחמי FARC לבין כוחות ההגנה המאוחדים של קולומביה (AUC), קבוצה ימנית צבאית. FARC קיבלה על עצמה אחריות לפיצוץ, אולם טוענת כי היתה זו תאונה.
משרדי החוץ של ארצות הברית ואוסטרליה מזהירים את אזרחיהם שלא לנסוע לקולומביה כעת. משרד החוץ הבריטי מזהיר כי 'חטיפות ואירועים אלימים הם בעיות קשות בקולומביה, ואזרחים זרים מכל הלאומים מהווים יעד מועדף'.
למעלה מ-3000 אנשים נחטפים בקולומביה מדי שנה – ואלו רק המספרים הרשמיים. ודברים גרועים הרבה יותר אירעו לתרמילאים שניסו לחדור לפנים הארץ. האלימות שבה נוקטים סוחרי הסמים וקבוצות הגרילה יצרה תרבות כאן של פחד, ועוררה פשיעה בכל רחבי המדינה. כיום מסוכן לבקר בכל חלק של קולומביה: אף כי בעבר היתה האלימות מוגבלת לאזורים הכפריים, כיום מכוונים המורדים את מאמציהם למרכזי הערים, במטרה לגרום נזק כלכלי ופוליטי. אם אתם חייבים לבקר כרגע בקולומביה, היוועצו בשגרירות ועקבו אחר החדשות מקולומביה לפני הביקור ובמהלכו.
ישנה רשימה ארוכה של אמצעי זהירות שיש לנקוט אם אתם מחליטים להסתכן בביקור בקולומביה. הנסיעה בדרכים מעיר אחת לאחרת, ולא משנה באיזה כלי תחבורה, מסוכנת מאוד. אל תלבשו פריטי לבוש יקרים, אל תענדו תכשיטי זהב ואל תסתובבו עם מצלמות יקרות ועם תיקי יד וכתף, כיוון שבכך תמשכו אליכם את תשומת לבם של שודדים. הימנעו מהפגנות או כינוסים המוניים, שכן אלו המטרות המועדפות על לוחמי הגרילה. הימנעו גם מפנייה למשטרה הקולומביאנית, אלא במקרה חירום, שכן המוניטין של השוטרים אינם טובים במיוחד. סמים, ובמיוחד קוקאין ושאר נגזרותיו, נפוצים בכל המדינה ויש להימנע מהם בכל מחיר. אל תסכימו לקבל משקאות או סיגריות מזרים, שכן אלה עלולים להיות טבולים בבוראצ'רו (borrachero), סם מרדים שבאמצעותו לוכדים תיירים ושודדים אותם.
אתרים
בוגוטה
בירת קולומביה היא תמצית כל הדברים האופייניים למדינה: עיר של אדריכלות עתידנית, ובה חיי תרבות ססגוניים ומגוונים, כנסיות קולוניאליות מרהיבות ומוזיאונים מצוינים. אך זוהי גם עיר של חסרי בית, של קבצנים, של שכונות עוני, של סוחרי סמים ושל פקקי תנועה מעצבנים. שילוב זה בין שגשוג לעוני הפך את בוגוטה לאחת הערים הכאוטיות, המרתקות והתוקפניות ביותר בעולם.
כמה מהאתרים שכדאי לראות הם: מוזיאון הזהב (Museo del Oro), בו מוצגים שרידים רבים להיסטוריה הקדומה של קולומביה והוא המוזיאון החשוב ביותר מסוגו בעולם; המוזיאון הלאומי (Museo Nacional), שכולל עושר של פריטים, מאמנות קדומה ועד אמנות בת זמננו; איגלסיה דה סנטה קלרה (Iglesia de Santa Clara), כנסייה המעוטרת בפנים בפרסקאות, בדיוקנאות קדושים ובתמונות מזבח; איגלסיה דה סן איגנאסיו (Iglesia de San Ignacio), אחת הכנסיות המעוטרות ביותר במדינה; הרובע הקולוניאלי לה קאנדלאריה (La Candelaria), העתיק ביותר בעיר; סרו דה מונסראטה (Cerro de Monserrate), פסגה הסמוכה לעיר ומפורסמת כאתר התרחשותם של נסים רבים; והגן הבוטאני (Jardin Botבnico José Celestino Mutis) המקסים, ובו מגוון של צמחים מקומיים.
הטיול ברחובות העיר והצפייה בהתרחשויות, בחנויות המפוארות ובדוכנים שלצד הכביש, מרתקים לא פחות מההתרשמות מאווירתן השלווה של הכנסיות הקולוניאליות ומהביקור במוזיאונים של העיר, כך שכדאי להקדיש זמן רב לסיורים נינוחים שכאלה. כדאי גם לצפות בנגני הרחוב של פלאסה דה סנטאנדר (Plaza de Santander), לנבור בשוק הפשפשים של יום א' מרקאדו דה לאס פולגאס (Mercado de las Pulgas) ולהציץ (אבל לא לקנות, מחשש לזיופים) בשוק הברקת שבפינת הרחובות Avenida Jiménez ו- Carrera 7.
בעיר יש גם סצינה תוססת של אמנות ובידור, הכוללת תיאטרון ומוסיקה קלאסית, דיסקוטקים מקפיצים שבוקעת מהם מוסיקה קובנית ברובע האופנתי סונה רוסה (Zona Rosa), סביב Carrera 15, וגם אצטדיונים לכדורגל וזירות למלחמות שוורים. רוב התרמילאים מגיעים ישר ללה קאנדלאריה, שם נמצאים רוב המלונות והמסעדות הזולים.
50 ק"מ מצפון מזרח לבוגוטה נמצאת העיירה הקולוניאלית גואטאוויטה (Guatavita) ולגונה דה גואטאוויטה המפורסמת, המרכז הטקסי והאגם המקודש לאינדיאנים בני שבט מויסקה וערש המיתוס על אל דוראדו.
קארטאחנה והחוף הקאריבי
קארטאחנה דה אינדיאס היא עיר אגדתית הן בזכות ההיסטוריה שלה והן בזכות יופייה. היא הונצחה בציורים רבים, תוארה במאות ספרים וצולמה אינספור פעמים - והיא בהחלט ראויה לכל זה, שכן זו העיר המרתקת ביותר בקולומביה.
העיר העתיקה ומוקפת-החומה של נמל קולוניאלי ספרדי זה היא פנינה ממש, עם הכנסיות, המנזרים, הכיכרות, הארמונות ובתי האחוזה האציליים, ולהם מרפסות וחצרות פנימיות. טיילו בעיר העתיקה ובקרו בכמה ממוקדי העניין כאן: פאלאסיו דה לה אינקואיסיסיון (Palacio de la Inquisición); בית האחוזה הקולוניאלי קאסה דל מרקס דה ואלדאויוס (Casa del Marqués de Valdehoyos); והנמל העתיק והמקסים של קארטאחנה בבאייה דה לאס אנימאס (Bah&iactue;a de las Ánimas).
גם בגצמאני (Getsemaní), התיירותית פחות, העיר שמחוץ לחומה, יש מקומות מקסימים, אך היא לא שמורה כמו העיר העתיקה. בסמוך יש מקבץ של מבצרים ספרדיים מרשימים, בהם קסטיו דה סן פליפה דה באראחאס (Castillo de San Felipe de Barajas) מהמאה ה-17, שהוא המבצר הגדול והחזק ביותר שנבנה על-ידי הספרדים במושבה כלשהי שלהם. באיסלאס דל רוסאריו (Islas del Rosario), האיים הנמצאים 30 ק"מ מהחוף, מדרום-מערב לקארטאחנה, יש שוניות אלמוגים מרהיבות ויצורים ימיים בשפע, דבר שהופך את האיים הללו לפופולריים מאוד בקרב חובבי השנירקול והצלילה. בחצי האי בצורת האות ר', מדרום לעיירה העתיקה, ממוקמים אתרי הנופש היוקרתיים בוקאגראנדה (Bocagrande) ואל לאגיטו (El Laguito). רוב התרמילאים לנים בגצמאני, ואילו בעיר העתיקה יש כמה מלונות בטווח המחירים הבינוני.
מוקדי עניין נוספים לאורך חופי הים הקאריבי הם העיירה מומפוס, שהיא בגדר מופע ראווה אדריכלי; חופי פארקה נאסיונאל טאיירונה (Parque Nacional Tayrona); סיירה נבאדה דה סנטה מרטה, רכס ההרים החופי הגבוה ביותר בעולם; הרי הגעש מבוץ בארבולטס (Arboletes); ובמעמקי הג'ונגל - עירם העתיקה של בני טאיירונה, לה סיודאד פרדידה (La Ciudad Perdida - העיר האבודה), האתר הארכיאולוגי הגדול ביותר שנתגלה ביבשת אמריקה במאה ה-20.
צפון מערב קולומביה
צפון מערב המדינה מורכב משני אזורים גדולים: מחוז צ'וקו - רצועה רחבה של יער גשם טרופי, מאוכלסת בדלילות, הכוללת את הפארק הלאומי לוס קאטיוס (Los Katiós) המקסים; והמחוזות אנטיוקיה, קאלדאס (Caldas), ריסאראלדה (Risaralda) וקינדיו (Quindío), אזור הררי שבו נמצאת העיר התעשייתית והמסחרית התוססת מדיין. העיירה העתיקה ביותר בצפון מערב היא סנטה פה דה אנטיוקיה (Santa Fe de Antioquia), כ-80 ק"מ מצפון מערב למדיין, בה נשתמרו האדריכלות והאווירה הקולוניאלית.
דרום מערב המדינה
שני מוקדי העניין העיקריים בדרום מערב המדינה הם האתרים הארכיאולוגיים סן אגוסטין (San Agust&iactue;n) וטייראדנטרו (Tierradentro), והעיר הקולוניאלית פופאיאן (Popayán). שתי הראשונים זרועים פסלים עתיקים, קברים ותלי קבורה, ואילו בפופאיאן יש כנסיות, מוזיאונים ורחובות עמוסים בבתי אחוזה קולוניאליים. קאלי, העיר השלישית בגודלה בקולומביה, מפורסמת באווירה השלווה שבה יותר מאשר באתריה.
מחוץ למסלול
סן אנדרס ופרובידנסיה
קבוצת איים זו שבים הקאריבי מרוחקת 750 ק"מ מצפון מערב לקולומביה ורק 230 ק"מ ממזרח לניקרגואה. קבוצת האיים הדרומית מרוכזת סביב סן אנדרס, שצורתו כסוס ים, ו-90 ק"מ מצפון לכאן נמצאת פרובידנסיה ההררית. סן אנדרס במיוחד הושפע מהפריחה בתיירות פטורת המכס, אך קסמם ויופיים של האיים נותר כשהיה. מימי הטורקיז, שוניות האלמוגים הנרחבות ובעלי החיים הימיים הם גן עדן לחובבי השנירקול והצלילה, ובאיים הקטנים ושטופי השמש תוכלו להשתזף להנאתכם. החיים השלווים, האווירה הנעימה, שירותי התיירות הסבירים (אם גם לא כל-כך זולים) והביטחון הכללי הופכים את הארכיפלג למקום מפלט נעים מהעולם החיצון.
סן אנדרס נמצאת על הנתיב הזול והנוח ביותר בין מרכז אמריקה לבין קולומביה. טיסות שכר מקשרות את הארכיפלג עם קולומביה, ויש גם טיסות ישירות מכמה ערים גדולות בדרום ארצות הברית. אין מעבורות סדירות או ספינות שמגיעות לכאן, אבל ספינות המשא מפנמה ומקארטאחנה לוקחות לעתים גם נוסעים.
סנטואריו דה נואסטרה סניוריה דה לאס לאחאס
שבעה ק"מ מאיפיאלס (Ipiales), על גשר שנמתח מעל הערוץ המרהיב של נהר גאיטארה (Guáitara), נמצאת כנסייה גותית זו (Santuario de Nuestra Señora de las Lajas). האגדה מספרת שדמותה של מריה הקדושה נתגלתה כאן באמצע המאה ה-18 על סלע עצום מעל הנהר, והכנסייה נבנתה כך שהסלע משמש בו מזבח ראשי. באים לכאן עולים לרגל מכל רחבי קולומביה ואקוודור ומספרים על נסים שאירעו כאן. מקומות הלינה במקום סגפניים, ואת החדרים להשכרה מספק מנזר קטן ונעים לנזירות, בהמשך הכביש מהכנסייה.
באייה סולאנו ואל ואייה
שני יישובים אלה (Bahía Solano ו- El Valle) לחופי האוקיאנוס השקט במחוז צ'וקו, כ-250 ק"מ ממערב למדיין, מתפתחים בהדרגה לאתרי נופש. שירותי התיירות עדיין לא מלהיבים, אבל החופים, בייחוד פלאיה לארגה (Playa Larga) שבאל ואייה (El Valle), פשוט מעולים. שתי העיירות (Bahía Solano) הן בסיסים טובים לשיט בנהר, ויש כאן שבילי הליכה רבים בג'ונגל הטרופי העבות, המאפשרים הצצה לחיי הבר המנומנמים. סמוך לכאן נמצא הפארק הלאומי אנסנאדה דה אוטריה (Parque Nacional Ensenada de Utr&iactue;a), שכולל את איסלה דה סלומון (Isla de Salomón) - מקום טוב לצפייה בלווייתנים ובדולפינים.
תחבורה
קולומביה היתה המדינה הראשונה בדרום אמריקה שהיתה לה חברת תעופה משלה: SCADTA נוסדה בשנת 1919 ושינתה את שמה ל- Avianca. כיום פועלות במדינה חברות תעופה שונות, ויש בה רשת של טיסות פנים מהנרחבות ביותר באמריקה הלטינית. מאז 1991 אומצה מדיניות של שמים פתוחים, כך שיש חברות תעופה חדשות רבות ומגוון רב של מטוסים, ממטוסי ג'מבו ועד כל דבר שיכול לעוף. רוב תעריפי הטיסות יקרים למדי (Avianca ו- SAM הן היקרות ביותר), אבל בכמה מחברות התעופה החדשות מציעים תעריפי היכרות זולים להפליא. זכרו שעליכם לאשרר את הטיסה לפחות 72 שעות מראש ולהיות מוכנים לשינויים בלוח הזמנים. על טיסות פנים מוטל מס בסך 3.5 דולרים.
אוטובוסים הם אמצעי התחבורה הציבורית הנפוצים ביותר במדינה, והם זולים, יעילים ומגיעים לכל מקום. למרבה הצער, מצבם של הכבישים, פרט לאלה הראשיים, עגום. הנסיעה באוטובוסים בערים הגדולות איטית, ורובם מלאים עד אפס מקום, אך הנסיעה במוניות בהחלט כדאית, וניתן לשכור אותן גם למרחקים ארוכים.
אמצעי תחבורה נוספים הם צ'יבאס (chivas - אוטובוסים עתיקים מעץ, המשמשים בעיקר בדרכים נידחות) וקולקטיבוס (collectivos - מעין מוניות שירות הנוסעות בקווים קבועים). אין כאן רכבות, והנסיעה במכונית או באופנוע אינה מומלצת, שכן היא יקרה מאוד ומסוכנת. אפשרויות השיט, בייחוד לאורך חופי האוקיאנוס השקט, שם רשת הכבישים מצומצמת, אינן סדירות, והמעבורות ישנות מאוד.
מתי ואיך להגיע
התקופה הטובה ביותר לביקור בקולומביה היא העונה היבשה, אבל אין בעיה לטייל במדינה גם בעונה הגשומה. רוב הקולומביאנים יוצאים לחופשה מסוף דצמבר ועד אמצע ינואר, כך שהתנועה בכבישים כבדה יותר בתקופה זו, והמלונות מתמלאים מהר יותר.
מיקומה של קולומביה בקצה הצפוני של דרום אמריקה פירושו שיש אליה טיסות זולות וטובות יחסית מאירופה ומצפון אמריקה. רוב המבקרים טסים לנמל התעופה המרכזי של קולומביה בבוגוטה, ונמלי תעופה בינלאומיים נוספים מצויים גם בקארטאחנה ובסן אנדרס. מס הנמל ליוצאים בטיסות בינלאומיות הוא 23 דולר, או 44 דולר למי שמבקר במדינה במסגרת ויזת עסקים.
קולומביה מקושרת בדרך היבשה רק עם ונצואלה ועם אקוודור. למטיילים שמתכננים לעבור במעברי הגבול המסוכנים מאראוקה (Arauca) לאל אמפארו דה אפורה (El Amparo de Apure), או במעבר לוונצואלה, מפוארטו קארניו (Puerto Carreño) לפוארטו פאאס (Puerto Páez), מומלץ להיוועץ בשגרירות כדי לאמוד את הסיכון. מתקפות של לוחמי הגרילה מקולומביה על מעוזיו של צבא ונצואלה הביאו להצבת כוחות רבים משני עברי הגבול במרץ 1995.
הנמלים לחופי האוקיאנוס השקט והים הקאריבי מאפשרים הגעה ועזיבה בספינה. התנועה הימית רבה יותר בצד הקאריבי: ספינות מגיעות בתכיפות רבה מארצות הברית, ממקסיקו, ממרכז אמריקה, מהאיים הקאריביים ומוונצואלה. הנמלים של קולומביה לאורך חופי הים הקאריבי הם באראנקייה, קארטאחנה, סנטה מרטה וטורבו (Turbo), ואילו הנמל העיקרי לחופי האוקיאנוס השקט הוא בואנאבנטורה (Buenaventura).
