המצב לא חמור

שימוש מופרז בביטוי "מצב חירום כלכלי" מביא לזילותו. מהו מצב חירום כלכלי אמיתי? הנה כמה מאפיינים.
במצב כזה אוזלות במהירות רזרבות מטבע חוץ ונפתח המסע אל הדולר האחרון. מצבה של ישראל היום הפוך: יש לנו רזרבות של 24 מיליארד דולר, סכום עתק – ולדעת כלכלנים רבים גבוה מדי לצרכינו.
במצב כזה המדינה אינה יכולה לפרוע חלק מהחוב החיצוני שלה ואפילו מתקרבת לפשיטת רגל. מצבה של ישראל הפוך: החוב החיצוני נטו שלנו זניח, פחות מעשירית מהתוצר הלאומי, ואין שום בעיה לפרוע אפילו את כולו מהיום למחר.
במצב חירום כלכלי אזרחי המדינה אינם נותנים אמון במטבע המקומי, מוציאים פקדונות מהבנקים וקונים בבהלה מטבע קשה. המצב בישראל הפוך. הישראלים נצמדים לשקל, נותנים בו אמון ולא משקיעים בדולרים. הפיחות במרוצת השנה שחלפה הסתכם ב-3.5%, חסר חשיבות.
מצב חירום כלכלי הוא מצב של פשיטות רגל בשרשרת, של תעשיות קורסות, של שביתות המוניות, של קריעת המארג הבסיסי של החברה. זה לא המצב בישראל היום: השביתות הן של קבוצות מצומצמות בשירות הציבורי, הנלחמות על תוספות ייחודיות לשכר, שעלה גם בשנה שחלפה וגם בשנה שלפניה. ושגם יעלה השנה.
ועוד, במצב חירום כלכלי המחירים קופצים מידי שבוע בקצב השוחק את כוח הקנייה ואת החסכונות. מצבה של ישראל הפוך: האינפלציה כמעט ולא קיימת וקצב ההתייקרות השנה (2%) יהיה נמוך – שוב – מהיעד שקבעה הממשלה.
במצב כזה הוצאות מלחמה בלתי צפויות מחייבות מיסים חדשים והטלת עול כבד על הציבור. אצלנו, התופסת לתקציבי הביטחון לא תחרוג מ-1% מהתוצר הלאומי ורובה יושקע בקידום התעשיות המקומיות ובמניעת אבטלה.
השימוש בביטוי "מצב חירום כלכלי" לתיאור של המשק היום מוטעה ויוצר בציבור תחושה של דיסוננס, של פער בין מה שהוא רואה לבין מה שאומרים לו. לא מצב חירום שורר בכלכלת ישראל אלא מיתון קלאסי. מיתון של ביקושים בשל התפתחויות שמחוץ לשליטת ההנהגה הכלכלית: אינתיפאדה מתמשכת, טרור בינלאומי, נפילה בבורסות בעולם ונסיגה של ענפי טכנולוגיה עילית.
בתנאים חיצוניים כה גרועים מתבקש ניהול מדיניות נטולת-סיסמאות, הנטועה ברגליה במציאות. יכולתה לשנות את מגמת המיתון מוגבלת, אבל היא עשויה למנוע התפתחויות הרבה יותר שליליות בהמשך השנה. משמעת תקציבית תמנע גירעון מעמיק. ריסון השכר ימנע התפרצות של אבטלה. השקעות בתשתיות ימנעו הידרדרות נוספת של הפריפריה. ריבית נמוכה תמנע תיסוף ופגיעה בייצוא. אבל לא צריך להזעיק את הציבור ל"מצב חירום" כדי לעשות את הדברים המובנים מאליהם.