קאיה קרניבל - הולכים לריו

יבואני קאיה לא זכו לחיים קלים. זה התחיל בשם מותג בעייתי, המשיך במבחר דגמים לא מוצלח וסיים בתגי מחיר שעד היום למעשה אינם תחרותיים מספיק. אבל בפלחי שוק ייחודיים המצב הרבה יותר טוב – כך עם הספורטאז', כך עם הקרניבל.
עם מרשם נכון הכולל מיניוואן גדול, מנוע טורבו-דיזל ותיבה אוטומטית, פשוט לא היו לו מתחרים של ממש. ובזכות מפרט ומחיר מפתים, הפך מייד להצלחה. אולם ארבע שנים אחרי הצגתו מגיע כרגיל הזמן לחדש נעורים שאבדו: קצת איפור בלחיים, חיטוב החזית והרמת אחוריים, כמו-גם עבודה על הכושר. זה לא מזיק לאף אחד.

נעים לנוסעים

הקרניבל מעולם לא סבל מעודף חינניות. הוא נראה כמו שהוא באמת, כלי גדול ומעט מגושם. וכמו תמיד, כשהמקור אינו מצודד, אין בעיה לקבל תוצאות טובות במתיחת הפנים. לא שהקרניבל הפך למיס אמריקה; הוא עדיין פחות מושך מהוויאג'ר למשל, אבל לעומת קודמו המראה יותר מעודן ומודרני. זאת בעיקר כאשר מביטים בחרטום עם יחידות התאורה השקופות והפגוש המורחב. אפילו כונס האוויר המגוחך, שנראה במקור כאילו הורכב בסדנת שיפורים בטול-כרם (והפך, כך מסתבר, אבזר מבוקש על-ידי בעלי אסקורט), מוטמע טוב יותר במכסה המנוע. גם בדפנות הגדולות יש שינויים - פסי חיכוך, מראות ואפילו צלחות חדשים – ואילו האחוריים קבלו יחידות תאורה מעודכנות.
העידון החיצוני רומז גם למתרחש מתחת לעור: עידון פעולת המתלים והמנוע, שיפור בידוד הרעשים, הקשחת המרכב (הן לצורך איכות והן לבטיחות) וכמובן עדכון תא הנוסעים. הקרניבל המקורי תוכנן לפני השתלטות יונדאי והשפעתה של זו על השיפורים ברורה. למעשה, השדרוג שעבר תא הנוסעים מזכיר את ההתקדמות שעברו כלים אחרים מתוצרת יונדאי. החומרים נעימים יותר, הגוונים פוטוגניים, ואפילו הגימור דמוי העץ מוסיף לרושם.
תאמינו או לא, אבל יש כאן שלושה תאי כפפות (שניים מהם אף מרופדים בקטיפה), שני תאים למשקפי שמש בתקרת הרכב ושני תאי מפות בכל דלת. ובמיטב המסורת האירופאית, ישנה גם תאורת מפות ואפשרות לסגירת כל פתחי האוורור. סביבת הנהג ולוח המחוונים אמנם אינם המילה האחרונה בעיצוב, והמתגים המשניים ופקדי המיזוג/אוורור נראים מעט מיושנים, אך בכל זאת הם איכותיים מבעבר ותפעולם קל.
כמובן שלא הכל מושלם, ולמרות כוונות טובות נותרו כמה פרטים מוסתרים כמו המתג (החשמלי אמנם) לפתיחת מיכל הדלק או מתג הפעלת המגב האחורי. העובדה שכל נוסע זוכה לתאורה ופתח מיזוג ראויה לברכה. אבל התאורה לא ממוקדת ותפריע לנהג, וכיוון האוורור אינו מרהיב. בכל מקרה, הנהג יכול לשלוט בלחיצת מתג בכל הנורות.

גדול כהרגלו

זה לא בולט מיד, אך הקרניבל הוא מיניוואן במידות אמריקאיות, כלומר ממש גדול. וזה מורגש בעיר, בעיקר כשמחפשים חניה. עם אורך של כמעט חמישה מטרים (492 ס"מ) ובסיס גלגלים של כמעט שלושה (290 ס"מ), הוא גדול מה-MPV ואפילו מהוויאג'ר הרגיל. חרטומו הארוך רומז שחלל הפנים ביחס לאורך יכול היה להיות טוב יותר. אבל עדיין מדובר בכלי מרווח המאפשר הסעת שישה מבוגרים בנוחות. נוסע שביעי, במרכז השורה השלישית, יסבול קצת. אגב, בדרום קוריאה מצליחים לדחוף לקרניבל אפילו תשעה מקומיים…
ואולם כאשר נוסעים לנופש עם שישה צריך גם מקום למטען, וכאן מתגלה בעיה קלה. כמו אצל מרבית המתחרים, תא המטען הופך מעט צפוף והזחת המושב האחורי לפנים אינה מסייעת כי הטווח קטן מדי. בעבר ניתן היה לקפל את המושב האחורי במלואו, היום ניתן רק להשכיב את המשענת. זאת כי קאיה בחרה בפיתרון האמריקני: במקום קיפול אפשר לפרק, ואז גם ניתן להיעזר בגלגלים שיש למושבים.
מיקום מוט בורר ההילוכים על הקונסולה יחד עם בלם יד לרגל, יוצרים חלל גדול בין המושבים. קשה להניח שמישהו באמת ינצל אותו למעבר אחורה (נדמה לי שבנסיעה זה אסור…) אבל בהחלט ניתן לשים בו מקרר קטן.

יותר כוח

שינוי חשוב הוא הסבת מנוע ההזרקה ישירה למערכת מסילה משותפת. ההספק המרבי גדל מ- 126 כ"ס ל-145. המומנט דווקא ירד מעט ל-31.6 קג"מ ב-2000 סל"ד (34.5 קג"מ בעבר). בקאיה מסבירים שעקומת המומנט שטוחה יותר, ובסל"ד נמוך (1000-2000) מנפק המנוע עד 30 אחוזים יותר מומנט. זו הסיבה שהשיפור בביצועים מורגש, כבר מן הרמזור הראשון.
בכל מקרה, עם כמעט שני טון (1965 ק"ג) הקרניבל רחוק מלחרוך את האספלט. לעומת זאת, קאיה מספרת על פעולה שקטה ומעודנת מבעבר. הם כנראה צודקים, אבל לעומת רוב מנועי המסילה השקטים יחסית, הקוריאני הגדול רועש, מאד רועש. זה מפריע במיוחד בעיר, או בכל מקום בו הנך נדרש להאצות.
המנוע הזה גם סובל מקוצר נשימה מסוים, ומתקשה לחצות את גבול ה-4000 סל"ד. יחסי העברה ארוכים משפרים את המצב מחוץ לעיר, אך דווקא שם פוגמים מעט בביצועים. זה אומר שתחת עומס, קשה לעבור את ה-140 קמ"ש, סוף הדרך בשלישי. למרבה הפלא, אם הישורת מספיק ארוכה ימשיך הקרניבל לצבור מהירות בעצלתיים, עד אפילו 170 קמ"ש.
התיבה האוטומטית מתפקדת לא רע, אולם באופן מוזר לא החליטו בקאיה לאמץ את גישת מאזדה (מצב HOLD שנועל הילוך) או מבנה שגרתי עליו רומז הכיתוב שעל הבורר 1-2-D. לחיצה על המתג בבורר תנעל את התיבה בשלישי, ללא יכולת לרדת להילוך נמוך יותר. מצד שני, הורדת מצב בבורר מביאה אותך מיידית לשני. מפריע יותר שקשה ל"שחק" בבורר ידנית מבלי להיקלע בטעות להילוך ביניים, הניתן לשילוב ללא משבת ממצב נסיעה.
צריכת הדלק, 8.0 ק"מ לליטר, סבירה לכלי שנסע חלק גדול מהזמן בעומס מלא, גם אם למיטב זיכרוננו הדגם היוצא הציג תוצאה עדיפה.

משעמם לנהג

השינוי במערכת המתלים מורגש במיוחד בתחום הנוחות. השיפור בעיר וגם מחוצה לה ברור וגם אם הקרניבל נוטה להתנדנד מעט על ציר האורך, אף אחד מהנוסעים לא התלונן על בחילה.
בתחום ההתנהגות אין ממש חדש. הקרניבל לא נראה כמו מכונית נהיגה וגם לא מתיימר להיות כזו. כן, תת ההיגוי בולט וגם החלקת צמיגים ביציאה מהמקום אינה נדירה. אבל איכשהו זה לא קורה יותר מדי גם בגלל אופי הנהיגה עם כלי כה כבד.
בפניות מהירות מפגין הקוריאני התנהגות בטוחה ומשעממת. החרטום תמיד ירחיב קו בצורה בולטת שתחייב יד נחושה עם ההגה או רגל קצת פחות כבדה. גם הרפיה אגרסיבית לא תגרום להידוק קו, שלא לדבר על פסיעת אחוריים מסוכנת.
נקודת התורפה נותרה ההיגוי. הסיוע משתנה לפי סל"ד, אך המנגנון המוכר אינו מגיב ליניארית. וכך ההגה סובל מהתקשות מלאכותית ומעצבנת בהאצה, אליה נוספת גם לוחמה בזינוק - כאילו כדי להרתיע את הנהג בשלב ההיכרות. מאידך, היציבות הכיוונית לא רעה והוא אינו רגיש לרוחות צד.
בלמי תוף מאחור ברכב כה כבד אינם מרשם מבטיח, ואכן הנשיכה חסרה, ובצירוף קצב נאה ועומס מלא יעלו רעידות וריח לא נעימים והכושר ידעך.

אין חדש

שורות הסיכום מוצאות אותנו ללא חדשות חשובות, מה שכמובן אומר חדשות טובות לקאיה. יותר משנתיים אחרי הגעתו ארצה, עדיין לא נראה שיש מי שיסכן את מעמד הקרניבל. היחיד שמציע מפרט דומה (דיזל אוטומטי) הוא היריב מבית - הטראג'ט - שהינו קטן וחלש יותר.
הדגם המחודש מהווה בהחלט שיפור משמעותי והוא כלי שהרבה יותר נעים לשהות בו, בעיקר כנוסע. למעשה, לא נפריז אם נצהיר שזהו הכלי המוצלח ביותר של קאיה שבחנו. נכון, הוא עדיין חסר את הסקס-אפיל של הוויאג'ר והעידון והניהוג של ה-MPV, אבל הוא יוצר רושם של כלי סולידי – מעין סוס עבודה. ואם נוסיף את המוניטין שכבר צבר הקרניבל, לא קשה לנחש שההצלחה מובטחת. נראה שהבעיה הגדולה כרגע של קאיה היא להדביק את הביקוש.