בואו נחרים

רבים התקוממו אצלנו על הקונצרט האנטי-ישראלי שביקשו לארגן הזמרים היוונים דלארס ואלקסיו. ואני אומר: תודה על הלקח שלמדנו מהפרשה.
כזכור, בעקבות לחץ בעיתונות הישראלית חזר בו דלארס, ואירוע הענק שעמד להתקיים באיצטדיון המרכזי של אתונה בוטל. הלקח הוא שכאשר הציבור הישראלי מתארגן ומאיים בהפסד כספי ישיר או עקיף על הגורם האנטי-ישראלי, סביר להניח שהוא יחזור בו מהשמצתו. ואכן, הסיבה העיקרית לשגשוג האנטישמיות במשך מאות שנים היא שמי שפעל נגד יהודים לא שילם על כך, והדבר נכון גם היום.
יכול ה"גרדיאן" הבריטי לכתוב במאמר ראשי כי ישראל היא נטל מוסרי כבד מדי על כתפי העולם, והכתב שלו בארץ ימשיך לזכות באין מפריע בראיונות עם אישים ישראלים, ולא לשלם שום מחיר על הקו הבעייתי של עיתונו.
במשך חמישים שנה ויותר נרתעו חברות בינלאומיות מלקיים קשרים עם ישראל בגלל איומי החרם של מדינות ערב. אלא שבעשור האחרון חל מהפך: הכלכלה הישראלית התחזקה, וכיום היאא עולה על כלכלת כל מדינות ערב שבאזור גם יחד, להוציא סעודיה. אי אפשר להתעלם עוד מישראל ומעוצמתה הכלכלית, וזה הזמן להתחיל לנשוך, כמו שעשינו בפרשת דלארס.
האנטישמים טענו באופן מסורתי שאת היהודי יש להכות בכיסו. ובכן, לקח זה יפה גם כלפי הגורמים האנטי-ישראליים ההולכים ורבים. עלינו, כקהילה מכוונת, להתארגן ולהחרים מוצרים שקשורים במשמיצי ישראל. מדינה אירופית שמתירה השמצות של ישראל ראוי שתדע כי התעשייה שלה תשלם על כך מחיר. אם מדובר בעיתון פוגע – יוזהר ויוחרם מפרסם עיקרי שלו, וזה יכול להיות בבריסל, בלונדון, בקהיר או באבו דאבי. לדוגמה, את תוכנית ה"סאטירה" של טלוויזיית אבו דאבי מממנות פרסומות של חברות מערביות. אל תקלו ראש אפילו באיום להחרמה. עיתונים, ערוצי טלוויזיה וגורמים ממלכתיים ייזהרו להבא אם יידעו כי עלול להיות איום לקיומם הכלכלי.

קריאה לגולשי ynet
אין להשוות בין מהלך זה ל"חרם הערבי" המסורתי. שם היה זה צעד התקפה ערבי על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, בעוד שכאן מדובר במגננה ישראלית כנגד מי שבחר לתקוף אותה. חרם צרכנים הוא תופעה לגיטימית בחברה דמוקרטית מאורגנת ומודעת.
בעבר סברנו שהתמסרות לכתבים זרים תועיל להסברה שלנו, אבל לא תמיד זה כך. בשנה האחרונה ניצלו זאת רבים לרעה. הם נהנו מהכנסת האורחים הישראלית, מחופש ומנוחות הפעולה, ובמקביל פרסמו השמצות גרועות. וזכורה לרעה כתבת הבי.בי.סי, הילרי אנדרסון.
אם כתבי הבי.בי.סי לא יקבלו עוד שירותים מלשכת העיתונות הממשלתית, לא יוזמנו לאירועים ולא יקבלו שום ראיון עם אישיות ישראלית - בפעם הבאה ייזהרו כפליים. כך נוהגות המתוקנות במדינות העולם, בהתייחסן ברצינות רבה לכבודן הלאומי. אם אנחנו לא נתייחס ברצינות, גם זרים לא ינהגו כך.
אני פונה אליכם, גולשי ynet הנמרצים, שאת תגובותיכם למאמריי קראתי תמיד בעיון, ומזמין אתכם לפעול: להתאגד ולהקים אתר אינטרנט מרכזי בעברית ובאנגלית, שיחשוף שמות גופים כלכליים ומסחריים שנותנים חסות לפרסומים פוגעים או משמיצים את ישראל. על-פי שיקול-דעת מקימי האתר ייקרא הציבור הישראלי להחרים מוצרים של חברות אלה לפרקי זמן שייקבעו, לאחר אזהרתן, וכך לראשונה ייקבע תג מחיר להשמצה. הרי איש אינו יכול להכריח אותנו לרכוש מכוניות רנו או סיטרואן, לצפות בבי.בי.סי. פריים (שהזיכיון הישראלי שלו מכניס לו כסף רב), או לצרוך מזון בלגי. להערכתי, לא יחסרו תרומות כספיות למאמץ כזה, קריאות ההחרמה יפורסמו גם בעיתונות הישראלית, ומובטח לכם שצעד אקטיבי זה יחולל פלאים בתדמיתה ובאיתנותה העולמית של ישראל.
זכרו את הלקח שלימדה אותנו פרשת דלארס. עידן הפסיביות הישראלית צריך להסתיים, ובמאבק הקולקטיבי הזה כל אחד מכם יכול לתרום.