שתף קטע נבחר

חג יפה כל כך?

הפסטיבל שלט במשך שנים על ילדי ישראל. לאט לאט החל המתחרה, הפסטיגל, לנגוס בהצלחה, עד הסוף המר בחנוכה 87'. ארי קטורזה על סאגה מלוכלכת של חג יפה כל כך

פסטיבל הילדים החל את דרכו בשנת 1970 וכעשור מאוחר יותר כבר נחשב למסורת. מדי שנה היו חוברים כוכבים גדולים וילדודס מזמרים לאירוע נוצץ, שהגיע לידי מימוש בעזרת מנחים, רקדנים ואנשי עסקים ממולחים שחייכו בהנאה גדולה בכל חג חנוכה. הפסטיבל, באורח מוזר למדי, השאיר לא מעט שירים בקנון העברי של שירי הילדים.

 

 

תקופת הזוהר

 

 

את הפסטיבל הפיקה במשך שנים רבות חברת "הפסטיבל הישראלי לשירי ילדים בע"מ" בניהולם של אלכס ברנע ואבשלום רובין, ששלטו ללא עוררין על האירוע הגדול של חג האורים. זה אומנם היה אירוע הילדים הגדול מכולם, אבל כמו אירועי ילדים אחרים שפעלו לצדו, תמים הוא מעולם לא היה. במשך השנים דיווחו העיתונים על מספר לא מבוטל של פרשיות שעסקו בניצול הילדים שהשתתפו בו. כמה מן הסיפורים היו מוגזמים, אך אחרים היו אמיתיים לאורך כל הדרך.

 

 

בין השאר דיווחו העיתונים על רקדניות מורעבות, ילדים נרגשים שלא עומדים בלחץ לקראת המבחנים, אמנים שלא קיבלו את כספם, וזוכים אומללים שנאלצו לחתום על חוזים שערורייתיים. הסיפור המפורסם ביותר היה זה של מריה פיינגולד בת ה-8, שפיזזה את "ילדיסקו" בדרך לזכיה בפסטיבל הילדים של שנת 1979. הזכיה היתה רק הסיפתח לניצול מתמשך, כשפיינגולד המתוקה, שאילצה את הוריה לצרפה לפסטיבל, נאלצה, מבלי שהיא או הוריה יודעו מראש על כך, להשתתף ב-29 הופעות נוספות. העיתונים תיארו בפורטרוט כיצד אילצו מנהלי הפסטיבל את ההורים לחתום על החוזה השערורייתי, כיצד איימו להקפיא את הקריירה שלה וכיצד חסמו את דרכה בהמשך.

 

 

בואו של הפסטיגל

 

 

עד לתחילת שנות ה-80, שלטו ברנע ורובין ביד איתנה בשוק הילדים, כשהם משאירים פירורים לכל מיני יזמים זעירים שנאלצו לחלטר בעיירות פיתוח. כשישראל זכתה באירוויזיון ב-1979 עלה אפילו רעיון לקיים אירוויזיון לילדי העולם. שלטונם של רובין וברנע החל להתערער עם התחזקותו של הפסטיגל - אירוע מתחרה מייסודו של יזם בשם מיקי פלד, שגייס את עיריית חיפה ומקורות אחרים כדי להפיק אירוע חיפאי מקביל לשוס הכל-ישראלי של ברנע ורובין.

 

 

אלא שפלד לא הסתפק בפרובינציות. עם כוח רצון אדיר ונחישות הוא הצליח, תוך שבע שנים, לפרק את הפסטיבל לגורמים. כמו היתה לו תוכנית קרב מזהירה, עברו למחנהו, אחד אחרי השני, כל הכוכבים הגדולים (ביניהם כל החבורה של "זהו זה"), וכשניסו ברנע ורובין להשיב קרב - הוא החל להציע מבצעים חסרי תקדים ואטרקציות חלומיות למבקרי הפסטיגל שלו. הוא הטיס ילדים לאילת לצד אדם, צירף אותם לטיול עם עופרה חזה בכדור פורח והוציא אותם לסיורים בלתי נשכחים עם מוני מושונוב ובראבא בספארי ברמת גן. מה גם שהוא ריסק את יריביו האומללים אגב הפגנת ג'נטלמניות תקשורתית לאורך כל הדרך.

 

 

הסוף של פסטי

 

 

תקציב הפסטיגל, שבתחילת דרכו עמד על כמה עשרות-אלפי דולרים, הגיע לסכום של מיליוני דולרים באמצע שנות ה-90. בעוד פלד ביסס את מעמדו, ברנע ורובין הסתכסכו ביניהם וכשלו בניהול האירוע שלהם. הקרב הגדול ביותר התחולל ב-1987 והעיתונים לא היססו לדווח על כל רגע מלוכלך. לרובין וברנע, וזה היה ברור לכולם, לא נותר סיכוי. הם צברו חובות, הסתבכו עם ספקים והצ'קים התחילו לחזור בצרורות עד שהם נאלצו לבטל את הפסטיבל של אותה שנה. ההורים, שבאו עם ילדיהם לבנייני האומה, מצאו את דלתות המקום נעולות, ולאמנים כמו יגאל בשן, רבקה מיכאלי, חיים משה ומרגלית צנעני, שנטלו חלק באירוע, לא נותר אלא לפנות לבתי הדין.

 

 

מאז, נשאר הפסטיגל כאירוע המרכזי של חנוכה, והילדים, כך נדמה, שמחים כל שנה לפוגשו, אבל אי אפשר להאשים אותם; הרי גם אנחנו, המבוגרים, מכורים לתחרות הרבה יותר אידיוטיות - האירוויזיון.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רונן אקרמן
מנצח יש רק אחד. פסטיגל 2004
צילום: רונן אקרמן
לאתר ההטבות
מומלצים