קובה
מטעים של קני סוכר, קפה וטבק, קבלת פנים חמה ואווירה רגועה, בחסות אקלים סובטרופי נעים: כדאי להעז ולהגיע
למרות מאמציה האדירים של מעצמת העל שמצפון לה, השמש עדיין זורחת על קובה. זהו האי הגדול ביותר והכי פחות ממוסחר בקאריביים, ואחד המעוזים האחרונים של הקומוניזם בעולם. אמנם אין רק שושנים בגן המהפכה (כפי שרומזים כמה קובנים שעשו שימוש יצירתי ביותר באבובי צמיגים לכתובות מחאה כנגד הממשל), אבל הבידוד הפוליטי של האי מנע מהמוני תיירים לגדוש אותו, והמקומיים ידידותיים להפליא כלפי מי שמעזים ובאים לכאן. אפילו מי שמפר את ההסגר הימי זוכה לקבלת פנים חמה בקובה!
גם אם לא תוכלו לשמוע ברחובות את קולות הקילוף של הטיח מהבניינים הקולוניאליים, אפילו הגדולות שבערי קובה שקטות ורגועות יחסית. האווירה מתחממת רק כשרוקדים כאן צ'ה צ'ה צ'ה (chachachá) משלהב, והרעש החזק ביותר הוא של המכוניות האמריקניות הענקיות שמשייטות ברחובות. אם אתם מחפשים מקומות שקטים עוד יותר, סעו אל אזורי הכפר ואל החופים של קובה: הם נהדרים לנופש ולמנוחה, ומיועדים בעיקר לחובבי הליכה, לשחייה, לחקר מערות או כל מי שרוצה רק לעשן סיגר טוב תחת עץ דקל רענן.
מומלצים
