לוריאל: תורת הצבע

את חברת הקוסמטיקה הגדולה בעולם ייסד בנו של אופה צרפתי. אג'ן שולר, שנולד ב-1880 בפאריז, למד הנדסה כימית ורוקחות ובשנת 1907 הוציא לשוק את צבע השיער הסינתטי הראשון, להבהרת השיער.
הוא רשם את הפטנט תחת שני שמות: "שחור וזהב", ואת השם ל'אוריאל, בהשראת המילה הלטינית שמשמעותה הילה. בהמשך שונה השם ל-לוריאל, מהמילה הלטינית ליופי, OREA.
ב-1908 רשם שולר את החברה החדשה בפאריז, תחת הכותרת חברה צרפתית לצבע שיער בלתי תוקפני". הוא פתח מכון בדירת שני חדרים ברחוב אלג'יר בפאריז, ומכר צבעי שיער שייצר לבעלי מספרות פריזאיים. שולר מצא שותף שהשקיע 25 אלף פרנק במפעל, והעביר את המעבדות לדירה גדולה יותר ברחוב דו-לובר. ב-1910 כבר עשה לו המוצר מוניטין, ושולר החל ליצא לאוסטריה ואיטליה ובהמשך להונגריה, גרמניה, בלגיה והולנד.

הערצה לאידאולוגיה הנאצית

מספר הבלונדיניות גדל וכך גם חשבון הבנק של שולר. בתחילת שנות ה-20 ייצא שולר את המוצר לארה"ב, המזרח הרחוק ורוסיה. ב-1930 יצא לשוק הצרפתי סבון של לוריאל, שבייצורו השקיע גם הברון הנרי דה-רוטשילד מפאריז. הצלחת הסבון גרמה לשולר לרכוש ב-1934 מפעל שהפך ליצרן שמפו נוזלי אל-סבון, הראשון מסוגו והפך להצלחה מסחררת. שנה לאחר מכן יצא לשוק שמן שיזוף (ללא הגנה) בשם "אמבר סולייר". גם המוצר הזה נחל הצלחה, ונראה שכל מה ששולר נוגע בו הופך לזהב.
בסוף שנות ה-30, הפך שולר למעריץ של האידאולוגיות הפשיסטית והנאצית ששטפו את אירופה. הוא פיתח תיאוריה כלכלית מבוססת על התורה הפשיסטית, שגרסה כי האיגודים המקצועיים יפעלו רק בחסות המדינה, והעובדים יקבלו רק שכר בסיס ותוספות פרופורציונליות" על-פי רווחי המפעלים.
ד"ר מיכאל בר-זהר, היסטוריון וחבר כנסת לשעבר, כתב בספרו BITTER SCENT (ניחוח מר), כי במשרד הראשי של לוריאל התקיימו אסיפות של פעילי 'הוועדה הסודית לפעולה' נגד ליאון בלום היהודי, ראש המפלגה הסוציאליסטית ומי שעמד בראש ממשלת 'החזית העממית' בצרפת בשנים 1938-1936. שולר וחבריו ייסדו את MSR (תנועת המהפיכה החברתית) שיצאה נגד 'היהודים הדיקטטורים המושחתים, מפירי הסדר והחוק, ונגד הבונים החופשיים העוזרים ליהודים'.
לאחר שחרור פאריז מהכיבוש הנאצי ב-1944, הוגשו נגד שולר תביעות משני גופים שונים: קבוצת עובדי לוריאל, שפנתה למשטרה, וועדה מיוחדת שבדקה את התנהגות התעשיינים הצרפתים במרוצת המלחמה. הוועדה טענה, כי שולר מימן את MSR, עזר במשלוח יהודים למחנות, שיתף פעולה עם הנאצים במישור הכלכלי ופעל נגד האיגודים המקצועיים הצרפתים. בנובמבר 1946 מצאה הוועדה את שולר אשם - וביוני 1947 זיכתה אותו בשל אלמנטים נוספים שהגיעו לידיעת הוועדה ולא היו ידועים לה קודם לכן". אותם אלמנטים" היו עדות כי שולר עזר לרזיסטאנס, המחתרת הצרפתית האנטי-נאצית.
החקירה המשטרתית שנערכה במקביל מצאה כי שולר היה חבר בקבוצת לה קגול" (רעולי הפנים) ששיתפה פעולה עם הכיבוש הנאצי נגד יהודים ומתנגדי המשטר, וכן כי שולר מימן את סוכנות הידיעות הפרו-נאצית אינטרפרס". החקירות נמשכו עד 1948, ולבסוף בוטלה התביעה. שולר שימש נשיא לוריאל עד פטירתו ב-1957.

הסתבכות עם החרם הערבי

יורשו של שולר היה פרנסוא דאל, שקיבל את התפקיד בגיל 39 והפך את לוריאל לחברה מצליחה בעלת מוניטין עולמי. ב-1963 הונפקה לוריאל בבורסה, והחלה ברכישת חברות קוסמטיקה ובשמים. שנה לאחר מכן רכשה לוריאל את לנקום והפכה אותה למותג מצליח.
ב-1991 פרש איש העסקים ז'אן פרידמן מבעלות משותפת שלו, אחיו דוד ולוריאל, על מפיצת הסרטים האמריקנית פארויז'יון. פרידמן, (מ-1981 תושב ואזרח ישראל) נולד בפולין, עבר לפאריז בגיל 5 והצטרף לרזיסטאנס בגיל העשרה - פעילות עבורה קיבל בתום הכיבוש הנאצי אות גבורה מטעם ממשלת צרפת.
כשהתערערו יחסי האחים פרידמן ולוריאל, יצא פרידמן בתביעה נגד החברה, שכללה האשמות על שוחד שניתן לאחד ממובילי החרם הערבי על ישראל.
המשפט זכה לסיקור נרחב בתקשורת, וגרם ללוריאל נזק תדמיתי קשה. החברה הגישה תביעות נגד פרידמן, אך בהמשך נתגלו מסמכים המוכיחים את הקשרים בין לוריאל ועבדול ברי, מראשי החרם הערבי.
לחברה לא נותרה ברירה, והיא יצאה בהצהרה, כי אכן שילמה מיליון דולר כדי למנוע את החרמת לוריאל, בשל רכישת חברת הלנה רובינשטיין בעלת הנציגות בישראל.
לתביעות נגד לוריאל הצטרפו האיגודים היהודיים הרשמיים בצרפת, וכן צייד הנאצים סרז' קלרספלד. האחרון הוסיף למתקפה המשפטית גם תביעות נגד שני מנהלי לוריאל פרנסוא דאל ומישל פייטריני.
באוקטובר 1991 מצא בית המשפט את השניים אשמים בזיוף מסמכים ואפליה גזעית.
כיום נראה כי עברה האפל של לוריאל כבר לא רודף אותה: ז'אן פייר מאייר היהודי, נכדו של הרב הראשי של יהדות הונגריה לפני מלחמת העולם השנייה, הוא היום חבר דירקטוריון של לוריאל, ונשוי לפרנסואז בטנקור - נכדתו של מייסד לוריאל. מאייר ורעייתו הם היורשים העתידיים של החברה.

לוריאל יוצאת לקניות

בין ההסתבכויות המשפטיות התרחבה לוריאל באמצעות סדרת רכישות. בשנות ה-60 רכשה לוריאל חברות צרפתיות ותיקות שפעלו בתחומי עיסוקה: חברת גארנייה למוצרי שיער, חברות הבשמים של גי לארוש, רלף לורן, ג'ורג'יו ארמני, קאשארל, פלומה פיקאסו ולנוין. ב-1974 נחתם הסכם מיזוג בין חברת המזון הגדולה באירופה, נסטלה, לבין יורשי לוריאל, משפחת בטנקור. יורשי לוריאל מחזיקים ב-51% מהחברה.
ב-1980 רכשה לוריאל את חברת וישי והקימה מרכז מחקר בינלאומי לדרמטולוגיה. סך החוקרים של לוריאל הגיע באותה שנה ל-1,000. עד 2000 רכשה לוריאל את חברת התרופות סינטלבו-אנד-סנופי, את חברת האיפור האמריקנית מייבלין, ואת חברת מיס אילנג מארגנטינה. בעקבות לחץ של קבוצות שנלחמו נגד התעללות בחיות, הפסיקה לוריאל ב-89' לבצע ניסויים בבעלי חיים.

המראה הישראלי

ב-1983 קנתה קבוצת בעלי מניות בראשות גד ודן פרופר, בעלי אסם, את החברה והמפעל של הסניף הישראלי של הלנה רובינשטיין הבינלאומית, במגדל העמק. המפעל הוקם ב-1960, כאחת ההשקעות הראשונות בישראל של חברה בינלאומית, ביוזמת מקימת האימפריה, הלנה רובינשטיין. החברה נקלעה לקשיים בראשית שנות ה-80, וחלקים ממנה נמכרו למשקיעים שונים.
ב-1989 נרכשה הלנה רובינשטין העולמית על-ידי לוריאל, שיצרה קשר בין האחים פרופר לבין לוריאל.
ב-1990 הפכו האחים פרופר להיות נציגי לוריאל בישראל. הנציגות נקראה אינטר ביוטי". ב-1993 רכשה לוריאל העולמית 15% מאינטר-ביוטי, ושם החברה שונה ללוריאל. בהמשך הגדילה לוריאל העולמית את החזקתה בנציגות המקומית, והגיעה ל-90% כיום. במפעל במגדל-העמק מייצרים כיום מוצרי לוריאל הנמכרים בארץ ומיוצאים לחו"ל. לחברה בישראל 430 עובדים.

עוד כמה דברים

* מחזור המכירות של לוריאל בשנת 2000 - 7.14 מיליארד דולר
* לחברה 48 אלף עובדים ב-140 ארצות
* לוריאל, אסתי לאודר וקליניק שולטות ב-70% משוק האיפור, הטיפוח והבישום העולמי
* לחברה 2,000 מוצרים ו-500 מותגים
* סקר של לוריאל-ישראל ממרץ 2001 - 30% מהנשים בישראל הצובעות שיער, צובעות אותו לבלונד
* מותגי לוריאל מופיעים ב40% מעמודי הפרסום של המגזינים בצרפת.
* בין הבשמים הנודעים של מותגי חברת לוריאל: אנאיס-אנאיס של קאשארל, טרז'ר של לנקום, מירקל של לנקום, אמפוריו-ארמני לגבר ולאשה, פולו של רלף לורן.