לא מאמינים? אמרו אפילו באינטרנט!

לפני שבוע התרוצצתי עם חבר שלי בתל-אביב וחיפשנו רמקולים טובים לסטריאו החדש שלו. בחנות הראשונה שמענו כמה רמקולים, רשמנו פרטים ומחירים והמשכנו לחנות הבאה. גם שם שמענו, רשמנו, המשכנו לחנות השלישית, אותו דבר שם וחזרה לחנות הראשונה.

סיפרנו למוכרים איזה דגמים שמענו ומה היו המחירים. הם התחילו להילחץ ולהגן בחירוף נפש על הרמקולים שהם מוכרים על ידי שימוש בטקטיקה משולבת של שבחים לתוצרת שהם מוכרים והשמצת הרמקולים האחרים. כל סדרת טיעונים לגבי מקום הייצור, איכות החומרים או איכות הקול נחתמה במשפט המחץ "אם אתם לא מאמינים לנו, תחפשו באינטרנט". (אם הוא רק היה יודע שהוא ממליץ למידען לחפש באינטרנט...).

מהן התכונות של רשת האינטרנט שגורמות למוכר בחנות להתייחס אליה כסמכות העליונה בענייני רמקולים?

1. שיחה פתוחה:

השיחה באינטרנט יכול להתקיים בתוך אתר, פורום, קבוצת דיון או דואר אלקטרוני. השיחה באינטרנט פתוחה לכל משתתף ולכל דעה. מי שמשתתף בשיחה באינטרנט לא מגביל את עצמו ל"מדיניות החברה" או ל"תקינות פוליטית". כולם כותבים מה שהם חושבים באמת.

המוכר בחנות הרמקולים מכיר בערך השיחה הפתוחה והכנה ומייחס לה חשיבות בתהליך "בירור האמת".

2. מוטיבציה לעזור

יש המתארים את רשת האינטרנט כ"כלכלה של מתנות" (Gift Economy). המשתתפים בשיחות הפתוחות עונים על שאלות - ולא רק שואלים אותן - כי הם יודעים שאם הם לא יתרמו בעצמם, אף אחד לא יתרום והשיחה לא תתקיים. כל אחד יכול לבקש עזרה וכולם מצופים לעזור והכל ברוח טובה ובלי ציפיה לתשלום כספי. חוויית השיחה והלמידה הן המוטיבציה לעזור.

המוכר בחנות הרמקולים יודע שהדעות שאני אקרא באינטרנט נובעות מתוך רצון טוב ולא מתוך רצון לרווח כספי שהיה מעוות את ההמלצות.

3. צבירת מידע וידע עולמיים

המידע והידע של השיחות הפתוחות מצטבר באתרים, בפורומים ובקבוצות הדיון. צריך למצוא את הפורום הנכון ולחפש בו את המידע המבוקש. אם המידע לא קיים, אפשר לשאול שאלה והתשובות יצטרפו בעצמן למאגר הידע העולמי באותו נושא.

המוכר בחנות הרמקולים יודע שהמידע נמצא שם, שיש אנשים שרמקולים הם נושא שמעניין אותם והם כבר כתבו את דעתם על הרמקולים שהוא רוצה למכור לי.

4. מנועי חיפוש – הדבק של האינטרנט

מנועי החיפוש צוברים קישורים לאתרים ולקבוצות דיון ומאפשרים מציאה מיידית של מידע שנמצא בכל מיני מקומות באינטרנט, בלי להתחשב אם פריט מידע מסויים יודע על קיומו של פריט מידע אחר. מנועי החיפוש הם הדבק של האינטרנט. הם מאפשרים לנו לראות על מסך אחד רשימה של דפים או שיחות בנושא מסויים, לקרוא כל אחד מהם, לגבש דעה על הנושא ולקבל החלטות בהתאם.

המוכר בחנות הרמקולים יודע שלא תהיה לי בעיה למצוא המלצות/השמצות על רמקולים באינטרנט. כלי החיפוש היום מספיק טובים כדי למצוא מהר את המידע המבוקש.

אמרו את זה קודם לפני

ב- Cluetrain Manifesto (על המניפסט בטור הקודם, תחת קישור מימין) כתוב: "אנשים המשתתפים בשווקים מתוקשרים הבינו שהם יכולים לקבל אחד מהשני מידע וסיוע טובים בהרבה מאשר יוכלו לקבל מהיצרנים. אין סודות. השווקים המתוקשרים מכירים את המוצרים טוב יותר מאשר החברות המייצרות. אם המוצרים טובים או לא, השוק יודע."

חזרה למוכר בחנות הרמקולים

המוכר בחנות הרמקולים משתתף בשיחות האלה ומכיר בערך שלהן. גם הוא מחפש באינטרנט לפני שהוא מוציא הרבה כסף על מוצרים. בעצת המוכר, חיפשתי באינטרנט את שם יצרן הרמקולים שעליהם הוא המליץ לנו. מצאתי הרבה דעות, כמה טובות, כמה לא כל כך. הבנתי שהמוכר בחנות לא סטה רחוק מהאמת. נראה לי שאמליץ לחבר שלי לקנות את הרמקולים האלה.

הסתכלתי גם באתר של היצרן. עובדה שבלטה מייד לעין היא היעדר כל נוכחות של היצרן בשיחות באינטרנט. משתמשי הרמקולים של החברה וקונים פוטנציאליים דיברו בין עצמם ללא כל נוכחות של נציגי היצרן. הצרכנים מדברים בין עצמם, היצרן סגור באתר שלו ומוכר הרמקולים מבין את מה שהיצרן עוד לא תפס.

למה זה רע ליצרן ולצרכנים? על כך בטור הבא.

חנן כהן הוא יועץ, מידען ומרצה בנושאי מידע דיגיטאלי. קישור לאתר שלו מצד ימין