ניקול קידמן מאבדת את זה

לקברניטי האוסקר צפויה השנה התחבטות קשה: האם למקם את ניקול קידמן בקטגוריית השחקנית המצטיינת בזכות משחקה המלבב והרומנטי ב"מולן רוז'", או בגלל הופעתה הדרמטית והמפתיעה ב"האחרים"? ואולי היא תחולל סנסציה ותהיה מועמדת עבור שני הסרטים? קידמן, שדבקה בשנים האחרונות ביוצרים עצמאיים ואמנותיים כמו ג'יין קמפיון, גאס ואן סנט וסטנלי קיובריק, אינה מורגלת בלהיטים מנפצי קופות. והנה, "האחרים", שעלה 17 מיליון דולר בלבד ונפתח אצלנו בסוף השבוע הנוכחי, הפתיע בקופות וחצה כבר את גבול 100 מיליון הדולר הכנסות. על הפקת "האחרים" חתום טום קרוז, בעלה בדימוס של קידמן. הוא הספיק להפיק את הסרט רגע לפני פרידתו ממנה, והעיתון "וראייטי" קבע ש"'האחרים' הוא מתנת הגירושים היפה ביותר שטום קרוז יכול היה לתת לניקול קידמן".
בהתחלה לא רצתה קידמן להופיע במותחן הפסיכולוגי הזה. "כבר ביקשתי מבמאי הסרט, אלחנדרו אמנבאר, לחפש מישהי אחרת במקומי", סיפרה. "פחדתי להתקרב למקומות האפלים בהם עוסק הסרט, וחששתי שאני לא מסוגלת לעשות את התפקיד התובעני הזה. זמן קצר לפני תחילת הצילומים התחרטתי ונעניתי בחיוב".
"האחרים" נמנה עם סוג הסרטים שמסתמכים על סוויץ' מפתיע שמותיר את הצופים פעורי פה, משנה את תפיסתם על עלילת הסרט ומחייב חשיבה מחודשת עליו. כמו במקרה של 'משחק הדמעות' ו'החוש השישי', גם הפעם מבקשים מפיצי הסרט מהצופים שלא לגלות לחבריהם את הסוף, כדי שלא תיפגם ההנאה וההפתעה. הסרט גם מתכתב עם המלודרמות הפסיכולוגיות-גותיות של שנות ה-40 ("לאור הגז", "רבקה", "חשד"), שבמרכזן נשים שחושדות שהבעל או מישהו אחר מנסה לרצוח אותן או לפגוע בהן. הן מפתתות פראנויות, ושפיותן מתחילה להתערער. המלודרמות הללו שיגשגו בשנות ה-40 בשל החרדות שעוררה מלחמת העולם השנייה ובעקבות השפעת תורתו של פרויד באמריקה.

האמא מאבדת את שפיותה

עלילת "האחרים" מתרחש באי ג'רסי, הטריטוריה הבריטית היחידה שנכבשה על ידי הנאצים, בשלהי מלחמת העולם השנייה. קידמן, שנראית כאן כאילו יצאה מסרט של היצ'קוק, מגלמת את גרייס, אישה קתולית שחיה באחוזה גדולה עם שני ילדיה, בן ובת. השניים סובלים ממחלה נדירה: הם רגישים לאור יום ועלולים למות אם ייחשפו לקרני השמש. כדי לגונן על ילדיה, גרייס מחשיכה את הבית בעזרת וילונות כבדים ומנהלת אורח חיים קפדני. בין הכללים: שום דלת לא תיפתח לפני שהדלת הקודמת תיסגר.
גרייס גם מתמודדת עם היעדרותו של בעלה (כריסטופר אקלסטון), שיצא למלחמה ולא שב ממנה, ואם כל זה לא מספיק, גם המשרתים התנדפו בלי להודיע. ואז מגיחים באחוזה משרתים חדשים - זוג קשישים וצעירה אילמת. גרייס מלמדת אותם את הכללים, אבל המשרתים "האחרים" מערערים את הסדר הקיים ומפרים את החוקים. פתאום גם פוקדות את הבית תופעות משונות: הפסנתר מנגן מעצמו, הווילונות נעלמים. הילדים נלחצים, וגרייס מתחילה להתערער, לרוץ בהיסטריה בבית ולאבד את שפיותה. יותר לא נגלה.
אלחנדו אמנבאר, הבמאי, התסריטאי וגם מלחין המוזיקה של הסרט, מעיד שהושפע מהבמאים קיובריק, שפילברג והיצ'קוק ומסרטים כמו "תינוקה של רוזמרי", "הנוסע השמיני" ו"הניצוץ", שבהם המפלצת לא מוגדרת. חלק גדול מהאימה שנוצרת ב"האחרים" מתרחש בעיניים של קידמן. "העיניים היו יותר יעילות ומשמעותיות מכל האפקטים המיוחדים שיכולתי להשיג".
הרעיון ל"האחרים" צץ במוחו של אמנבאר לפני שלוש שנים, כשגר בבית גדול במדריד. "החלטתי לעשות סרט שיהיה משופע במסדרונות ארוכים וחשוכים, בצללים מאיימים, מחווה לעולם וליצורים שאיכלסו את חלומות הבהלה של ילדותי, שהיתה עמוסה בפחדים. פחדתי מהחושך, מדלתות חצי פתוחות, מארונות ומכל דבר שיכול היה להחביא מישהו. אפילו שלגיה ושבעת הגמדים נורא הפחידו אותי. לא פלא שאני חובב סרטי אימה ומתח ומביים סרטים כאלה. 'האחרים' הוא סרט על החרדות, האובססיות והפראנויות שקיימות בתת מודע שלנו. רציתי להחזיר את הצופה לפינות החשוכות ולפחדי הילדות שלו".

נקמה במורה לקולנוע

אמנבאר (29) נולד בצ'ילה ובגיל שנה עקר עם משפחתו לספרד. הוא למד קולנוע במדריד, אבל נכשל באחד הקורסים. לאור זאת בחר לעזוב את הלימודים ולביים סרטים קצרים. הבמאי חוסה לואיס קוארדה ("לשון הפרפר") התרשם מהם וזימן אותו לפגישה, במהלכה עודד אותו לכתוב תסריט לסרט ארוך.
"הייתי אז רק בן 22, אבל חוסה חשב שהתסריט שכתבתי נהדר והחליט להפיק לי אותו. לאיש הרע בסרט הביכורים שלי קראתי קסטרו, על שם המורה שהכשיל אותי בבית הספר לקולנוע. הסרט זכה להצלחה גדולה וזה הביך מאוד את המרצה. התנצלתי בפניו אחר כך. מי ציפה שהסרט יזכה לכזאת הצלחה, יהפוך לסנסציה ויזכה בשבעה אוסקרים ספרדיים, כולל פרסי הסרט והבמאי הטובים ביותר?".
בעקבות הצלחת סרטיו הספרדיים נחטף אמנבאר על ידי הוליווד. טום קרוז לא הסתפק בהפקת "האחרים" וגם החליט לעשות עיבוד אמריקאי ל"פקח את עינך", סרט של אמנבאר מ-97' על גבר שפניו מושחתות בתאונה. על בימוי הגירסה החדשה הופקד קמרון קראו ("כמעט מפורסמים"), והתוצאה: "שמי וניל", בו מככב קרוז לצד זוגתו הנוכחית, פנלופי קרוז, שגם שיחקה בסרט המקורי. הסרט, שיצא לפני שבוע למסכים בארה"ב, כבר ניצב בראש טבלת הסרטים הקופתיים ביותר כשהוא מדיח מהפסגה את סרטם החדש של ג'וליה רוברטס וג'ורג' קלוני, מה שמבטיח שעוד נשמע רבות על אמנבאר.