סיכום אתלטיקה: מספיק בקושי

השאלה שעולה תמיד בתום אירועי ספורט גדולים, היא האם התוצאות היו נמוכות או גבוהות בהתאם לציפיות. האתלטיקה, ענף הספורט החשוב והיוקרתי ביותר במשחקים האולימפים, לא התעלתה לרמה המצופה ממנה, ולא בגלל שלא נשברו שיאי עולם.
קצת מוגזם היה לחשוב שניתן לשחזר את ההישגים שנקבעו באולימפיאדת מקסיקו 1968, בה נשברה הכמות הגדולה ביותר של שיאי עולם, אולם קצת מאכזב היה לראות שבאף תחום באתלטיקה (מתוך 46) לא היו קרובים אפילו לשיא עולם. את מספר השיאים האולימפים שנקבעו בסידני ניתן לספור על כף יד אחת.
גם בבואנו להכתיר את מלך המסלול אנו נתקלים בקשיים. באטלנטה היה מייקל ג'ונסון משכמו ומעלה, אחרי שהיה לאתלט הראשון שזוכה בזהב כפול ב-200 וב-400 מטר, ואם הולכים רחוק יותר, קל להיזכר בהישגו המדהים של קרל לואיס במשחקים האולימפים בלוס אנג'לס 1984, שזכה בארבע מדליות זהב.

הליגה של גרין, ג'ונסון וג'ונס

ובכל זאת, נראה ששני אתלטים בלטו קצת מעל השאר: מוריס גרין הוכיח שוב כי הוא האדם המהיר בעולם, וניצח ללא קשיים גדולים את ריצת ה-100 מטר. בנוסף, היה גרין שותף בכיר לזהב בריצת השליחים 100X4 מ'.
מייקל ג'ונסון ניצח בפעם השניה ברציפות את ריצת ה-400 מ', והראה לכולם שבעצם הוא רץ נגד עצמו, מאחר שכל השאר פשוט לא נמצאים בליגה שלו. האצן האמריקני הוסיף לעצמו זהב נוסף בריצת השליחים 400X4 מ'.
כששאלו את מייקל ג'ונסון מה דעתו על הרמה שהופגנה בריצת ה-200 מ', בה לא נטל חלק בשל פציעה במהלך המבחנים האמריקנים לסידני, הוא אמר שהיא הייתה כה נמוכה, שאין בליבו כל צער על העדרותו מהריצה. בכך ביטא ג'ונסון את התחושה, שמשותפת לרבים, כי בחלק נכבד מאירועי האתלטיקה הוצגה יכולת פושרת למדי.
כשמגיעים לתחרויות הנשים, הבחירה במלכת המסלול קלה ומתבקשת. מריון ג'ונס אמנם לא זכתה בחמש מדליות זהב, ואם להיות ריאלים לא היה לה סיכוי גדול לעמוד בכך, אך יכולתה הגבוהה השאירה מאחור את יריבותיה בריצות ל-100 מ' ו-200 מ'.
הדומיננטיות שלה בריצות הקצרות המחישה את היכולות שלה, שגדולות בכמה מספרים על שאר מתחרותיה. ג'ונס זכתה גם בריצת השליחים 400X4 מ', ובסיכום הכללי השיגה 3 מדליות מזהב ושתי מדליות ארד.

המומנטום היווני אל מול הדברים הצפויים

כשעוברים על התוצאות בשאר האירועים, מגלים כמו תמיד נצחונות צפויים לצד הפסדים מפתיעים. הסנסציה הגדולה התרחשה בריצה ל-200 מ' גברים. קונסטנטינוס קנטריס מיוון, שאף אחד לא ממש ספר אותו, עשה את הבלתי יאומן כשזכה במדליית זהב.
קנטריס ניצל את העדרותם של ג'ונסון וגרין ואת חולשתם של יריביו, כדי להיות האצן הלבן הראשון מאז פייטרו מניאה במשחקי מוסקבה 1980, שמנצח בריצת 200 מ'.
הישגו של קנטריס מעיד על ההתקדמות העצומה של האתלטיקה היוונית. מלבד הזהב ב-200מ', זכתה יוון בשלוש מדליות כסף: יקתרינה טאנו ב-100 מ', אנסטסיה קלסידו בדיסקוס ומירלה מניאני טזלילי בהטלת כידון.
הפתעות נוספות שנרשמו: רץ ה-1,500 מ', הישאם אל גארוז' ממרוקו, סיים שני אחרי נוח נייני מקניה. גארוז' לא הפסיד מאז אולימפיאדת אטלנטה, בה מעד לקראת סיום הריצה. גם ווילסון קיפקטר, שהיה מועמד כמעט ודאי לזהב ב-800 מ', פישל בגדול כשסיים שני. נילס שוכמן מגרמניה ניצל את המעידה שלו וזכה בזהב.
בריצה המקבילה לנשים איכזבה מדליסטית הזהב ב-5,000 מ', גבריאלה סאבו מרומניה, שסיימה רק שלישית. המנצחת המפתיעה של הריצה הייתה נוריה בנידה-מראה מאלג'יריה, שהוכיחה כי יש חיים אחרי בת ארצה, חאסיבה בולמארקה, האלופה האולימפית מאטלנטה.
בריצת השליחים לנשים 100X4 מ' לא הספיקה לנבחרת האמריקנית יכולת מצוינת של מריון ג'ונס, בשל חילופים מסורתיים נוראים של המקל. האמריקניות זכו בארד אחרי בהאמס וג'מייקה, שגרפו מדליות זהב וכסף בהתאמה.
סך הכל, ברשימת הנצחונות הצפויים, ניתן לציין את היילה גברסילאסי בריצה ל-10,000 מ', שלא חווה את טעמו של הפסד מזה שבע שנים, קתי פרימן ב-400 מ', סטייסי דרגילה בקפיצה במוט, ואיוון פדרוסו בקפיצה לרוחק.

לא נס ליחם

בנוסף, משחקי סידני העירו פנים למספר אתלטים ותיקים, שמתחרים ברמה הגבוהה למעלה מעשור. יאן זלז'ני מצ'כיה זכה במדליית זהב אולימפית שלישית ברציפות בהטלת כידון. ג'ונתן אדוארדס מבריטניה, שיאן העולם בקפיצה משולשת, השיג בגיל 34 מדליה אולימפית ראשונה. הייקה דרקסלר מגרמניה זכתה בגיל 35 במדליית זהב בקפיצה לרוחק, ובכך חתמה פרק מפואר נוסף בקריירה עשירה. במקרה של דרקסלר, עדיין לא ידוע אם מדובר באפילוג, או שהיא עדיין לא אמרה את המילה האחרונה.
הישגה של אירנה פריבלובה הוא מרשים ביותר, בהתחשב בעובדה שהחלה לרוץ 400 מ' זמן קצר לפני תחילת משחקי סידני. קודם לכן, התחרתה פריבלובה בריצות ל-100 ו-200 מ', אך לא השיגה יותר ממדליית ארד אולימפית. בעקבות שרשרת פציעות, שמנעו ממנה לרוץ ברמות הגבוהות ביותר במרחקים הקצרים, היא החליטה לעשות הסבה ל-400 מ'. אחרי שהספיקה לרוץ את המרחק החדש פעמים אחדות בלבד, הפתיעה פריבלובה את כולם, כשבסידני היא זכתה בזהב.
תחרויות ההליכה לא ממקדות בדרך כלל את תשומת הלב של חובבי האתלטיקה, אולם בסידני התרחשה דרמה לא קטנה בהליכה ל-20 ק"מ לנשים. ליפינג וואנג מסין זכתה במדליית זהב רק משום ששלוש ההלכות שהקדימו אותה נפסלו, מכיוון שהחליטו לרוץ במקום ללכת. בעקבות כך, שוב הועלו סימני שאלה לגבי ענף ההליכה, שמלבד אסתטיקה לא מרשימה, מעורר תהיות לגבי היכולת של השופטים לאכוף בצורה מדויקת את הכללים, ולבחון מתי בדיוק ניתק העקב מהקרקע.

סך הכל, בינוני

אחרי כל הניתוחים והסיכומים צריך בכל זאת לתת את הדעת לבינוניות הכללית שהופגנה בסידני. אולי בעצם הגענו קרוב מאד לקצה הגבול של יכולת האדם לנפק שיאים, ומעתה הציפיות צריכות להיות בהתאם. הפעם הייתה הקפדה גדולה יותר מצידו של הועד האולימפי הבינלאומי בנוגע לקיומם של מבחנים לאיתורם של סמים וחומרים אסורים.
ההסברים יכולים להיות שונים ומגוונים, אך בשורה התחתונה היכולת המאכזבת שהוצגה בתחרויות האתלטיקה בולטת על רקע ההישגים הנהדרים בשחיה.