דרור כהן - הפרישה הכואבת

"אין לי ספק קל שבקלים, אפילו לא לרגע אחד. זו ההחלטה הטובה ביותר שהייתי צריך לקחת". דרור כהן, כנראה הגיבור הגדול ביותר של מירוץ פאריז-דאקאר הנוכחי, נשמע שפוף מעט בשיחת הטלפון שערכנו. לפני שעות אחדות החליט ביחד עם בן קבוצתו, אלי ביטון, כי הם אינם יוצאים לקטע המיוחד והקשה בדיונות העמוקות. ההחלטה הזו, אותה מכנה הטייס לשעבר "אמיצה אך נכונה", הוציאה אותם סופית מרשימת המתחרים על הזכות להגיע לחופי דאקאר, קו הסיום של מירוץ הראלי היוקרתי ביותר בעולם.
"30 הקילומטרים בין חניון הלילה לנקודת הזינוק היום (ב') בבוקר, היו ארוכים-ארוכים. לא רק בגלל שכל מה שנותר מתיבת ההילוכים במיצובישי היה ההילוך השלישי, אלא מכיוון שהרגשנו כמו חולה סופני ההולך אל מותו, ומודע לכך בכל רגע ורגע". השניים ידעו זה מספר שעות כי תיבת ההילוכים ברכב אינה מסוגלת להחזיק מעמד.
ולמרות שלא נדרשו לתואר שני במכונאות כדי להבחין בכך, בכל זאת הוזמן לאחר כבוד מסואוקה היפני, מוביל המירוץ, כדי לחוות את דעתו. "הוא בחור מצוין, צנוע עד אין קץ וחביב במיוחד. הגיע, התבונן ברכב מסביב, נכנס למושב הנהג והניע. פתאום ראינו אותו מתרחק ובודק את הרכב. אחרי מספר דקות חזר כשפניו אומרות הכל. אין שום צ'אנס הוא אמר לנו, כדאי לכם להפסיק, כי חוץ מבעיה מכאנית בתיבת ההילוכים, יש לכם גם בעיות חשמל".
את הדיאגנוזה הזו חיזקו אנשי ראלי-ארט, המכינים חלק גדול מרכבי המירוץ. הצוות המיומן הגיע למיצובישי של כהן וביטון, חיבר את אמצעי הבדיקה המתאימים והכריז כי כאשר החליפו מכונאי הקבוצה את תיבת ההילוכים בפעם הראשונה, הם שכחו לאפס את תיבת הפיקוד האלקטרונית. כך קרה שהתיבה החליפית סבלה מבעיות שונות ומשונות, עליהן לאיש לא הייתה תשובה מתאימה. "וזה רק חלק קטן מהתלונות שיש לי על הדרך בה בחרתי להכין את הרכב לקראת המירוץ. אין לי ספק, אילו הייתי בוחר בטויוטה טרופי (מוכנה למירוץ, אך פחות מקצועית) במקום במיצובישי הזה, אין לי ספק שהיינו מגיעים רחוק יותר. וכן, אני חושב שהיינו יכול לסיים את הראלי הזה. אתה יודע מה, אני בטוח…".

לא במיטבו, אבל

למרות שהוא רחוק מלהיות במיטבו, שזה אומר חייכן, קליל ושופע קסם אדיר, דרור כהן אינו שוכח לפרגן באופן מעורר השתאות לשני הצוותים האחרים מישראל. "ההישג עד עתה של האחים ברקת הוא פשוט פנומנלי. כן כסף, לא כסף, החברה האלה עושים עבודה מדהימה ואני פשוט מלא הערכה". אבל כאשר הוא מתייחס לצמד עידו כהן והלל סגל, דרור פשוט יוצא מגדרו: "השניים האלה הם מודל לחיקוי והערצה, לא פחות. קודם כל, הלל סגל הנווט פשוט הפגין היום כישורים מעולים, וניווט את עידו לדרך מהירה והכי פחות בעייתית. הוא פשוט עשה בית-ספר לנווטים האחרים במירוץ. אף אחד לא ניווט טוב כמוהו בשטח הקשה של היום. ועידו הוא פשוט רב-אמן בבניית כלי רכב. מכונית המירוץ שלהם מוכנה עד הפרט האחרון באופן מעורר קנאה". כאן עוצר דרור לרגע, חושב לשניה ואומר: "תראה, אני אשתתף שוב במירוץ הזה. בלי נדר, אבל אני עוד אשתתף. וכאשר אגש להכין לעצמי את הרכב, כנראה הפרט החשוב מכל בו נכשלנו הפעם, על עידו אני סומך בעיניים עצומות. לא רק שבניית רכב בארץ תאפשר לי לבדוק, להכין ולשפר כל הזמן. היא פשוט עדיפה ובכל מקרה זולה בהרבה".

יגיעו גם יגיעו

מי שחשב כי כהן וביטון יוותרו על חופי דאקאר, טעה בהחלט. השניים יגיעו לשם, גם אם זה ידרוש מהם לנהוג לאחור את כל הדרך. "אנחנו מצטרפים לעוד מספר כלי רכב שוויתרו על ההמשך, אך מעונינים בכל זאת להגיע לאירוע הסיום בדאקאר. ניסע בשיירה של מספר כלי רכב, במהירות צב, אבל נגיע לבסוף. זה בסך הכל עניין של 1,500 ק"מ, לא ביג-דיל…".