הסדרות הכי טובות שאתם לא רואים

1. "אד", ערוץ 10, ראשון ב-22:15

הנה הצעה לבריחה מוחלטת ממועצת יש"ע ושער הדולר, רחוב יפו בירושלים וה-עובדים של עמיר פרץ, שרון וקסלר ומוניות שלא מפעילות מונה, היישר לעיירה הקטנה סטאקיוויל, אי שם באוהיו. הקומדיה "אד" היא מעין גירסת שנות האלפיים ל"חשיפה לצפון", מבית היוצר של מפיקי תוכנית הלילה של דייויד לטרמן. אד סטיבנס הוא חנון חמוד ושנון שגדל בעיירה, למד משפטים ועבר לניו-יורק. יום אחד הוא ביצע הגהות לחוזה בן 500 עמודים, לא שם לב לאחד הפסיקים, הפסיד לחברה 1.6 מיליון דולר ופוּטר. מבואס, הוא חזר הביתה ומצא את אשתו במיטה עם הדוור. הוא מחליט לחזור לעיירת הולדתו. הוא נזכר במלכת הכיתה ומזמין אותה לדייט (למרות שבתיכון היא לא ראתה אותו ממטר). הוא כל כך מתוק שהיא מסכימה ובסוף אפילו מנשקת אותו. לפיכך מחליט אד לרכוש את היכל הבאולינג בו התרחש הנס (הנשיקה, מה לא הבנתם) ולקשור שוב את גורלו עם סטאקיוויל הקטנטנה. מרגע זה עוקבת הסדרה אחר נסיונותיו הבלתי נלאים לזכות בליבה של קרול (המלכה), בנסיונותיו הכושלים לתקשר עם צוות עובדי היכל הבאולינג, שככל הנראה ברחו מאיזה מוסד סגור, ובנסיונותיו המשעשעים לפרנס את עצמו בכבוד כפרקליט היחיד בעולם שבמשרד שלו תמצאו, מלבד ספרי חוק, גם נעליים עם ריח מוזר, כדורים שחורים וכבדים עם שלושה חורים ופינים מעץ שנופלים ברעש גדול. "אד" היא כמו ענן קטן ורך של צמר-גפן מתוק: מצד אחד זה טעים-טעים; מצד שני זה דביק באצבעות ויכול לעשות חורים בשיניים; מצד שלישי אי אפשר להפסיק לאכול. הסדרה זכתה כבר בעונתה הראשונה בשלוש מועמדויות לאמי ובשלל פרסים לשחקנים, שתדעו. (רונן בודוני)

2. "מקפצת החיים", ערוץ 10, רביעי ב-23:00

האמת, אני חושש כי כמעט בכל אגף נופלת "מקפצת החיים" מהמתחרה המשודרת ממש במקביל בערוץ השני, "סקס והעיר הגדולה". אבל מה, זיפזופ חפוז ל"מקפצת החיים" במהלך הפרסומות בעיצומה של "סקס" גרם לי להינעל, משום מה, דווקא על המתחרה החלשה (המשודרת בארה"ב ברשת "שואוטיים" למרות שפותחה במקור עבור NBC). הקונספט מבריק: ארבעה ניו יורקרים מסתבכים במערכות יחסים לאורך 15 שנה, כשבמהלך כל פרק מתבצעות קפיצות חופשיות לאורך השנים, בין תחילת שנות התשעים, ל-2001 וגם לעתיד הקרוב, 2008, בניסיון לברר איך חיינו משתנים לאורך הזמן, ובו-זמנית – ממש כבו-זמניותה של "סקס והעיר" במקביל ל"מקפצת החיים"! – דורכים במקום.
סגנונית, "מקפצת החיים" היא היפוכה המוחלט של "סקס": הדרמה איטית ומפורטת יותר (כל פרק נמשך כשעה), התחושה בחלק מהסצינות הארוכות היא כמעט אקזיסטנציאלית, ורחובות ניו יורק הם הכל מלבד זוהרים. השחקנים, ללא ספק, באים לידי ביטוי. חבל רק שהדמויות קצת צפויות – הגיק טוב-הלב (והיהודי), האמן המבולבל (וההומו), עורכת הדין חסרת המעצורים (שבה מתאהבים) והשחקנית חסרת הבושה (שבה גם מתאהבים). משהו ב"מקפצת החיים" הופך אותה קרובה יותר, ולפיכך משכנעת יותר, לחייהם הפריכים של אנשים צעירים בניו יורק, בעיקר כשהיא ניצבת מול בועת הסבון השקרית של "סקס והעיר". ובמילים אחרות: "מקפצת החיים" היא הסידרה הכי טובה שאתם לא רואים בזמן הפסקת הפרסומות של "סקס". (רענן שקד)

3. "זירת הפשע", ערוץ 1, שבת ב-22:00

ג'רי ברוקהיימר, המפיק בעל יד הזהב, עשה זאת שוב. והפעם בתפריט: מרקחת של דם, כסף, אקשן והרבה לאס וגאס, שעשו את "זירת הפשע" לסדרה עתירת רייטינג בארה"ב ואת מקצוע הזיהוי הפלילי לסקסי מאי פעם. בערוץ אחר, מן הסתם, היתה הסידרה הזו זוכה גם כאן למעט יותר תשומת לב.
סוד ההצלחה טמון לא רק בטיפול בשטח שעדיין לא נטחן עד זרא, אלא גם ביכולת להדהים בכל פרק מחדש עם קשת עצומה של אפשרויות. טיפות נזלת שהשאיר רוצח מצונן, זכוכית שהותכה ברצפה עקב שריפה, רימות שזוללות גופה - הכל משמש את גריסום (וויליאם פיטרסן המשכנע) וצוותו כראיות שיובילו להרשעות המבוקשות ולמסקנה המרגיעה: הפשע לא משתלם. ואזהרה: המראות לא תמיד מלבבים. (איתי קרני)

4. "זיווגים", ערוץ 1, ראשון, 23:05

אם "סיינפלד" היא אחת מהאבות המייסדים של הקומדיה הטלוויזיונית של ימינו, אז "זיווגים" הבריטית היא מצאצאיה היותר משובחים. "זיווגים" היא אכן שילוב של "חברים" ו"סיינפלד", אבל היא מתובלת באבסורד ובטירוף קומי שמושפע מחבורת מונטי פייטון ואחרים. בגדול, מדובר בחבורת צעירים בני עשרים ומשהו (שלושה גברים ושלוש נשים), שמבלים את זמנם בריכולים על כלום ועל סקס ויחסים. אבל במקום הנימוס המאפיין את "חברים" (לעתים עד כדי מיאוס), "זיווגים" זורקת הצידה את עול הפוליטקלי קורקט ומרחיקה, במושגים טלוויזיונים לפחות, עד גבול הוולגרי והפרוורטי, תוך העזה, לעתים ממש מוטרפת, בכל הקשור לעריכה ובימוי. יש להודות כי לא כל הפרקים שומרים על אותה רמה, אבל לעתים יש הברקות של ממש. בקונטקסט הישראלי, אי אפשר יהיה לשכוח את הפרק עם בו ג'ף (ריצ'ארד קויל) מתחיל עם יפהפיה ישראלית שיושבת בפאב ולא יודעת מילה באנגלית. (ארי קטורזה)

5. "לימוזינה עם גיל ריבה", ערוץ 10, שני ב-23:00

2.1 אחוז רייטינג (לתוכנית של אתמול). מתברר שאינכם צופים ב"לימוזינה עם גיל ריבה", אך כדאי לנסות ולפתוח את הטלוויזיה על ערוץ 10, מדי יום שני ב-23:00. או אז תקבלו את כל מה שאתם צריכים ולא ידעתם: עדי ברקן, שולה חן, בטי רוקוואי, פנינה רוזנבלום ויפה ירקוני נלעסים בפיו הוורדרד של ריבה. והפתעה, הם גם טעימים.
התוכנית של ריבה היא הדבר הכי נחמד כרגע בטלוויזיה שלנו, ולא ברור איך היא לא היתה שם קודם. למעט כמה עניינים שיש לתקן (גלית גוטמן, פינת הכוניפה ועוד משהו עמוק יותר שקשור למוסר) מצליח ריבה לעשות את הבלתי ייאמן: לנהל מאבק סמוי עם אורחיו על הבכורה; לא להתבייש מאף אחד ולהודות בפה מלא שהוא חשוב יותר, ושהאוטו הוא בעצם שלו; להפוך עוד ראיון של אחד על אחד לקונספט מבריק; ובעיקר לגעת ללב. בניגוד למראיינים ותיקים אחרים, שמשתמשים בכל הכלים המוכרים לאנושות כדי לסחוט מאורחיהם שניים וחצי משפטים כנים, אצל ריבה היא - הכנות - מגיעה כמו כלום. כמו היתה שם תמיד ורק צריך להתכופף ולקטוף. ובניגוד לאותם ותיקים, שנורא משתדלים לגלות קצת רגש כדי להבין את אלה שיושבים לפניהם, דווקא ריבה מצליח, במקום האחרון שתצפו לו, לגלות גם חמלה. ומי שחושב שלא לחמלה אנו זקוקים בימים אלה, שיקום. (שחר מגן)

והערונת: "רגליים קרות", ערוץ 10, ראשון בחצות

לא ממש תגלית חדשה למי שמחוברים ל"יס", אבל עדיין הסידרה הדרמטית הכי טובה בעולם המערבי. בערוץ 10 משדרים אותה מהתחלה, ועכשיו הזמן להצטרף. בלי תירוצים.