את מורן עמית הכרתי דרך הטקסטים שלה. אותי - כמו רבים אחרים שקראו אותה והכירו אותה - היא כבשה מיד דרך המילים.
המאמרים המנוסחים בחדות, הדעות החריפות והמגובשות שהיו לה בנושאים מגוונים, לכל אלה היה חלק מרכזי ממה שהפך אותה, בכל מקום שהיתה בו, למישהי שלא שוכחים. מישהי שמעוררת אותך לחשוב ולהרגיש, גם אחרי שהלכה.
באפריל אשתקד, מורן לקחה על עצמה לנהל קהילה חדשה במערכת הקהילות של ynet - קהילת הסינגלס. מאז ועד לפני כחודש וחצי היא שימשה מודל במערכת הקהילות שלנו בזכות היכולת האנושית המרתקת לבנות קבוצת תמיכה וירטואלית - אבל חמה וחוצת מסך.
ללא הכשרה פורמאלית בתחום הנפש הצליחה מורן לקבץ בפורום קהילה קבועה ואיכותית, שרמת החשיפה האישית של המשתתפים בה היתה נדירה באינטרנט. הפסיפס האנושי המרתק הזה נוצר בזכות מורן, בזכות הנגיעות האינטיליגנטיות מלאות התובנות האנושיות שהיו בטקסטים שלה, בזכות הדעות יוצאות הדופן והמעניינות, ובאופן שבו עטפה את המשתתפים בקהילה בחום בלתי דביק, מאתגר ותובעני אבל אנושי ואכפתי כל כך.
הדרך שבה טלטלה את הסוגיות האינטימיות ביותר, אצלה ואצל אחרים, היכולת שלה לזהות פצעים, לא תמיד הקלה על מי שבא איתה במגע. מורן הייתה אינטנסיבית מאוד בכל דבר שעשתה ובעלת אידיאולוגיה מוצקה ולעתים מעוררת התנגדות בקרב המתדיינים איתה, בחיים ודרך הרשת.
בנחרצות לעתים רדיקלית, אבל לגמרי לא פלקטית, עם תפיסת עולם מובנית ועמוקה מאוד, היא פרסה את דעותיה המרתקות על יחסי נשים גברים, פמיניזם וגם פוליטיקה - הפוליטיקה שבין המינים ובין העמים בקבוצת הדיון שלה. מורן אגב החזיקה בדעות הנמצאות שמאלה מיוסי ביילין ולא שינתה מדעותיה גם אחרי השנה וחצי הנוראות שעברנו.
ממורן יישארו הרבה זכרונות, הרבה מאוד הודעות בפורום שניהלה ובהן נפרשת דמותה רבת החיות, הרגישה והמבריקה. מאות שיחות שנשמרו בזיכרון, ומנוע החיפוש בפורום הם נר הזיכרון הנצחי למי שהיתה - ושום סכין מנוולת לא תוכל לחבל בזה.
