עשרת הגדולים של יובל שפריר

כשישבתי לכתוב על עשרת האלבומים הגדולים בעיני, הבנתי שאי אפשר. אפשר אולי לסמן עשרה, אבל לא באמת לצייר תמונה שלמה. אי לכך התחלתי להכין את רשימת ה-100 שלי. סוג של טיפול עצמי שתוצאותיו יופיעו באתר שלי, www.shafrir.net , ועכשיו לעשיריה.

1.דם יזע ודמעות - Spinning Wheel

הזיכרון הראשון שלי מתקליט בכלל. סינגל במהירות 45 שמשהו בסאונד המופלא שלו נצרב לי במוח וגורם לי להמשיך לרצות לשמוע מוזיקה מתקליטים ולא מדיסקים (הרגל מומלץ!).

2 - לד זפלין - Led Zeppelin 2

בזמן ההתבגרות שלי, או שאהבת את לד זפלין או שאהבת את פינק פלויד (סוג של עפרה או ירדנה). ג'ון בונהם לא השאיר לי סיכוי והייתי מנאמני זפלין. גדולת הפינק פלויד חלחלה אלי מאוחר יותר בחיים.

3. כוורת – סיפורי פוגי

אחד התקליטים הראשונים שקניתי בחיים. כל הניסיונות הראשונים שלי להשתתף בגרסאות כיסוי היו קשורים בשירים משם ("יו יה" ועוד). אחרי שבשנים האחרונות התעוררה אצלי חיבה מחודשת לסטילי דן, הבנתי שהם היו כנראה ההשפעה (המודעת או לא) הגדולה על סנדרסון, רכטר, קלפטר וחבריהם, מה שהופך את סטילי דן ללהקה המשפיעה ביותר במוזיקה ישראלית!

4. פט מת'יני – Bright Size Life

את רוב שנותיי הראשונות כמוזיקאי ביליתי בהרכבי ג'אז עם גיטריסטים. ההרכב הזה של פט מתיני בגיטרה, ג'קו פסטוריוס בבס ובוב מוזס בתופים היה משהו שהגיע בעיני לסוג של שלמות.

5. ארלו גת'רי – Alice’s Restaurant

תקליט פולק של אחד הגדולים (שהופיע גם בוודסטוק), שרובו שיר אחד באורך 25 דקות בשם Alice’s Restaurant ( שימש כפסקול לסרט באותו שם). הטקסט הוא מהיותר מוצלחים שלו. פיתחתי חיבה פרוורטית לדקלם אותו מתחילתו ועד סופו (תנסו את זה).

6. סוניק יות' – Goo

תקליט שהפך לי את הראש, הראשון משלושה נוק-אאוטים שקיבלתי בשנים שיבואו. אולי התקליט שהגדיר לי הכי טוב את הרוק האלטרנטיבי של סוף שנות ה-80.

7. נירוונה – Nevermind

נוק אאוט מספר שתיים. פתאום כשנירוונה הצליחו נהיה "מותר" "לעשות רעש" וזה אפילו מכר הרבה תקליטים. הקלטנו מהר מקסימום תקליטים רועשים שהספקנו עד ששלטון המיינסטרים חזר (אבל אל דאגה, שוב נשוב!).

8. פו פייטרס – The Colour & the Shape

לאלה שלא יכלו להפרד מנירוונה (ואני ביניהם), נוסף המימד של המתופף/זמר שתמיד הערצתי, אולי מכורח הנסיבות (נכון, דייב גרוהל מופיע כגיטריסט בלהקה אבל הוא גם מתופף בתקליטים ולפעמים בהופעה – ראיתי, זה מדהים). התקליט הזה הוא השני של הלהקה ומצטיין בהפקה המוסיקלית שהיא בעיני בית ספר.

9. בק – One foot in the Grave

נוק אאוט מספר שלוש. בנוסף לתקליטים של בק, שמופצים בכל העולם ומצליחים בלי סוף, הוא מוציא מדי פעם בחברה קטנה ובהפצה מוגבלת תקליטים שכמעט "לא רוצים להצליח" (סגולה מצוינת למוזיקה יותר טובה). תקליט מופלא עם שירים יפים, מינימום הפקה וים אווירה.

10. ג'וני קאש – American Recordings, Unchained, Solitary Man

שלושה דיסקים שהם טרילוגיה של אחד הגיבורים הגדולים של התרבות האמריקנית. רבים וטובים (טום פטי, בק, יו-2 ועוד) מביאים למלך שירים שלהם ובאים בעצמם לחלוק לו כבוד.